כותרות TheMarker >
    ';

    מחשבות מלונדון

    על לונדון, על תל אביב, ועל בכלל.
    כל הדברים שמעניינים בחיים.
    מתחילים מהעבודה - סלולרי, אינטרנט וכאלה.
    וממשיכים בחיים שמעבר - חברים, אוכל, מוסיקה וכל היתר.

    חויות מסין - wellcome to see you again

    1 תגובות   יום רביעי, 4/7/07, 13:27

    שלום לכולם, או ליתר דיוק - ני-האו!

    הפוסט הזה הוא הראשון שלי כאן ב"קפה"... והוא מתחיל את תהליך הסיכום של שבועיים מלאי חויות בסין.


    כן כן, הסינית שלנו כבר שוטפת, עד כדי כך שבטיסה חזרה התעלק עלי איזה ילד וכל כמה דקות בא לפטפט איתי בסינית. עם הרבה חיוכים ו"או" ו"אה"... לדעתי עד סוף הטיסה הוא עוד לא קלט שהסינית שלי, איך לומר... לא קימת.

    נורא קשה לסכם את החויות של השבועיים האחרונים, סין היא מצד אחד עולם שונה לחלוטין - פשוט עולם אחר, האנשים אחרים, האוכל אחר, הריחות אחרים, הכל שונה. ומצד שני - אנשים הם אנשים, והעולם נעשה קטן, ונקודות הממשק מתרבות...

    נתחיל בכך שאנחנו מורידים את הכובע בפני המדריכה הצמודה שלנו. המדהימה. אתם צריכים לשמוע את הכפר-סבאית הזו מתקשרת עם נהגי מוניות/מוכרי כרטיסי רכבת/מלצרים/מוכרים בשוק. השלב הראשון כשהיא פונה אליהם בסינית הוא שוק טוטאלי - וזה די נחמד שהם עדין לא רגילים או מצפים ממערביים לדבר בשפתם.
    מיד אחר כך מגיעה ההתחנפות - הסינית שלך משהו...
    ואז יש להם את הטכניקות הלא-שקופות-בכלל להתחנף... בת כמה את? את נראית כל כך יפה היום וכו'. אלה הם המקבילות שלהם לשיחת מזג האויר הבריטי...
    הכפרסבאית לשעבר הובילה אותנו בבטחון דרך רכבות, מוניות, שווקים, חנויות וכו'. טכניקת ההתמקחות שלה צריכה להלמד בבתי ספר למו"מ... היא מביאה את המוכרים בשוק לסף דמעות, ואחרי התשלום הם עוד רצים אחריה בחיוך והתחנפות על כמה שהיא מתמקחת יפה!
    בקיצור - בלעדיה לא היה טיול. זה ברור.

    בקשר לאוכל... אפשר לכתוב ספר... אבל נסכם ונאמר שאכלנו ממש ממש טוב. המדריכה לקחה אותנו למבחר מסעדות - מהמקומות הסופר-יוקרתיים (מסעדה יפנית של "אכול כפי יכולתך" החל מסושי ועד לסטייקים מדהימים, והכל מוכן לפנייך ע"י טבח אישי... ) ועד לשווקי אוכל כולל פיתה-שווארמה של ברווז, אננס על מקל של ארטיק, ובננה מטוגנות, ואפילו למסעדות מערביות לחלוטין - כולל מסעדה רוסית מדהימה שבה אכלנו שניצל ופירה ביום שבו מערכות העיכול שלנו איימו לקרוס...

    מנהגי ההגיינה והריחות ברחובות הם גם נושא לפוסט בפני עצמו... בואו רק נגיד שגרפעסים ויריקות הם מקובלים לחלוטין, והריח השולט במוניות הוא שילוב של שום, סויה, והגרפעס האחרון...מי שלא הריח טופו מטוגן לא הריח סרחון אמיתי מימיו! גם פיתחנו את השרירים הקדמיים של הרגלים לצרכי השרותים - בול פגיעה עדיין מקובל לחלוטין, ובמקומות שיש כבר תאים נפרדים בשרותים - הסינים פשוט לא מבינים את הקונספט ולא סוגרים את הדלת. פרטיות? בשרותים? בשביל מה?

    הנהיגה - אנחנו חושבים שבסין מלמדים נהיגה במסלול של מכוניות מתנגשות. וגם יש להם איזושהיא הבנה מאוד שונה משלנו לגבי התפקיד של הצפצפה ברכב... בואו נגיד שהם נוהגים עם יחד אחת על ההגה ויד שניה על הצפצפה. הצפצופים משמשים כדי לאותת את הדברים הבאים: אני מתקדם, אני עוצר, תזוז לי מהדרך, תעבור לפני, תן לי לעבור לפניך, וכו'. צחוקים.

    עד כאן מחשבות ראשוניות  על העולם הסיני.

    עוד בקרוב.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/7/07 14:52:
      ני האו גם לך

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      הדס שיינפלד
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין