0

הלו מיסטר x....הנה, ניסיתי

20 תגובות   יום שישי , 24/10/08, 19:21


איש אחד (נקרא לו מיסטר x) אמר לי יום אחד, בטון מאד אישי שהתכנים שלי רציניים מדי למקום הזה. הציע לי לכתוב משהו קליל והומוריסטי יותר. אמר בנוסף, שאל לי להתקע עם התכנים שהם מוזיקה.

הוא ודאי התכוון שהריכוז ותשומת הלב שאני משקיעה ב
כינור המדהים של פרלמן, או מחלקת לאימפרוביזציות המשוגעות על הצ'רדאש של מונטי מגבילים את עצמאות הכתיבה שלי..("מוסיקה זו נישה נחמדה, זה לא זה, או לא מספיק...תשתחררי קצת")

ובכן,למרות האירועים הרבים המתרגשים על חיי ועל חיי המדינה (יאללה ציפי, תרכיבי אותה כבר), ולמרות שניסיתי לפטור את הנושא בהינף יד, בבטחון אני יכולה לאשר שאני סוחבת אותו (את הנושא) איתי בקרקעית הבטן זה זמן רב ומעצבנת את עצמי (אין עצמאית ממני. הכל אני עושה לבד) .



בכל אופן ובעקבות השיחה , החלטתי לכתוב משהו אחר. קליל. אולי מצחיק..אפילו במחיר שייראה כגיבוב של שטויות. (רק לא בדיחה, רק לא בדיחה....)


לקחתי את רשימת התגיות שלי כאן מצד שמאל והתחלתי לכתוב אותה בתוך טקסט הזוי רק כנסיון ואולי, בנוסף, כדי לראות האם נצליח,(אני והשטויות) לקבל כמה כוכבים בהירים, נוצצים ומשמחים על הכלום המדהים הזה. וכדי שייצא לי משהו שחלילה לא יחשב כתאונה, העדפתי לכתוב כשעדיין השמש זורחת מעלי ובנק לאומי פתוח לקהל הרחב, רק משום שאין לי שליטה על מוחי החושב והכותב בליל. הוא מתנהג אחרת...הוא הופך חסר תקנה, מגלגל מילים ורגשות במהירות ובעצמה של כדורגל שנבעט ע"י דל פיירו לשער ובסופו של דבר, אני תמיד מצטערת על מה שנכתב על ידי בשעות בהן הירח כל כך זורח כאן בישראל...(מתעקשת לציין את הירח הישראלי והשפעתו עלי...כי כאן רואים אותו אחרת. במילנו למשל, זוכרת אותו תמיד אפוף עננים ופיח, מה שיכול לגרום לכל כתיבה שהיא להראות לא רק כתאונה אלא כתאונה קטלנית).

עד כאן הייתה ההקדמה - ועכשיו גוף היצירה.....(פחחח) כן, יש גם גוף ואפילו סוף....


רוצה לשאול האם מישהו יודע מהו המשותף בין
פסנתר, הורים והפלטפורמה הזו של הקפה?

(אין ברירה, צריך להשתמש במילים האלה והסבלנות שלכם ושלי כבר בסיכון)

פסנתר - פורטים עליו עם האצבעות הגוף והלב

הורים - פורטים על רגשותיהם - רוב הזמן, בימים של
שלום וגם בימים סוערים

ובאתר הזה שלנו, אנחנו פורטים (לפעמים ללא בושה) על הזמן הפנוי של יושביו.



אך בעיקר, בעיקר, שלושתם הם אלמנטים אשר סובלים הכל. כל דבר. בית הקיבול שלהם אין לו גבולות. שלושתם מקבלים כל סוג של פירוט ופריטה, בלי להניד עפעף. את הפסנתר אנחנו מסוגלים להפוך לכלי הקשה, להורים, אין הרבה
מנוחה מאיתנו (בעיקר בסופי השבוע ואחרי המשפט כמו "אבא, אפשר לקחת את הרכב"?) והאתר הזה כפלטפורמת ספוג, למרות שנולד כאתר חברתי - עסקי, הוא הפך להיות בעצם אתר הכרויות. (אנחנו עושים אותו כזה)



אז אם כבר נגענו באתר ההכרויות ואם כבר אני מקשקשת בגללך, מיסטר x, אולי אגיד משהו בכל זאת


אולי אבקש בקשה מהגברים הנהדרים כאן באתר. (זה נחשב כקליל? מישהו מצלם?)


מבקשת מבני ה 28, 38 ...מהנשואים, מהמחוברים, גם מהפרודים שחיים בבית, מהמפלרטטים הכרוניים - אנא, חסכו ממני את הכוונות האירוטיות שלכם. דלגו על הצ'אט שלי וגם על תיבת המייל. בבקשה . מאד אעריך זאת. אין טעם, אתם מבזבזים את זמנכם היקר (השעון הביולוגי דופק). לא מחפשת זוגיות כאן. (אמרתי כאן).

ואם כבר אנחנו בשיחה אינטימית ביננו, רוצה לבשר לכם, (הלוחשת באוזן) שלא כל אשה בגילי תעשה "כל דבר" בשביל זיון. מישהו סיפר לכם את השטות הזו...אלוהים יודע למה, אימצתם אותה, נעים לחשוב כך...אבל זה לא כך. לא תמיד, לא בהכרח. (רק לפעמים)


באשר אלי -אם כבר אינטימיות -"יש לי חלום (אחר) והוא ממש יותר מכל ממש" (מ.ל.קינג) וכל מה שלא מתאים לחלום הזה, (גברים תפוסים, מפלרטטים וכו)הוא זה שהופך את ליבי ללב חלש. אז אנא...


רואה מיסטר x ? לא הצלחתי לכתוב משהו קליל גם הפעם, בטח שלא מצחיק...אולי אני מבזבזת יותר מדי קלילות וצחוק בחלומות ובחיים - שזה אותו הדבר בעצם.

לפחות האתגר שהצבת בפני גרם לי לבקש ולומר משהו שרציתי לומר מזמן.


זהו. מה אתם אומרים? הבראשטולהסובטים איתם משהו?

דרג את התוכן: