"כשאתה מוצא את עצמך עובר גיהינום, הדבר לעשותו הוא להמשיך ללכת" (וינסטון צ'רצ'יל) נזכרתי במשפט הזה לפני כמה ימים כשהחדשות שוב הודיעו על נפילות בבורסה. בעיני, תמיד היה משהו מגוחך במקצת קצת בקריינות של חדשות, עם הטון הדרמטי. "ערב טוב, השעה שמונה והרי החדשות: העולם התפוצץ לפני רגע ואתם לא שמתם לב". לא שאני מזלזל בדרמה. אני בהחלט מוכן להאמין שלאורך המאה ה-21 ידברו על 2008 כמו שדיברו לאורך המאה ה-20 על הקריסה של 1929. אבל העולם התאושש מ1929, ויתאושש גם מ-2008 (נקווה שזה לא יחייב שנעבור בדרך מלחמת עולם...). הבורסה אולי נפלה, אבל השמש עדיין זורחת, וצמחים עדיין עושים פוטוסינתזה, ויום אחד נדע אם באמת העולם מתחמם סביבנו והאם זה באמת מעשה ידינו, ובינתיים ואנשים יתאהבו ויריבו וישלימו ויצטרכו לאכול ויעברו דירות... י בעצם כשחושבים על זה, יש המון בתים במחירי מציאה בארה"ב. מה שמזכיר לי שהבודהיסטים מאמינים ששום דבר אינו טוב או רע לכשעצמו, אלא שזו הקארמה שלנו שכופה עלינו לחוות אותם ככאלו או כאלו. (לדוגמה - נפילת הבורסה היא אירוע רע להרבה אנשים, וטוב לאחרים שעתידים לעשות המון כסף מזה). אני מקבל את החלק הראשון, רק שאני לא מאמין בקונספט של קארמה. לדעתי, זה התפקיד שלנו לנסות ולקבוע האם האירוע יהיה טוב או רע. זה לא תמיד קל. למעשה, זה אף פעם לא קל, אבל זה מה שיש. בגלל זה אני מאמן אישי. |