0
הכיסאות הריקים של הרגש מפארים את תשתית העזובה חללים חסרי סדר במרחבים ללא שם.
שרידי מדורות על גדת המים מעננים את קסמם כחול על כתום נושק בתדר מילים ארוכות של חלום.
האור מחמם באריגי הפחד מפרצים פעורי הכרה המסך מתקפל בגידיו למעוף כנפיים רחבות.
ספינת הדגל עוגנת מימיה לגבולות הדעת הנכונים הרוח הגדולה נושבת בתרני הסיפון מנגינות עמוקות של כאב. |