0
מעבר לחלון הגשם דולף מרזביו עיניי העצב פקוחות כאב על פני אגמי המים הכבדים עיניה שחורות כיהלומים אפלים.
הכביש בוהק על פני הלילה אורות גבוהים של חשכה מנווטים את מצפוני אל ים המים הגדול.
הכוח נילחש ברעמת השיער סכינים רכות נושכות בתדר את רוח השנים הבזוזות חיילים ללא שם פנים ללא דעת.
שיכורי דרך ועפר משוועים לאהבה גישמית בתוך מסך הערפל המיתרים פוצעים באור. |