0
נרשמתי לשירותי הכרויות.. החלטתי שהגיע הזמן להפסיק ולדשדש עם כלום אז החלטתי למצוא לי חתן מיועד.. מכיוון שאני מאמינה בהיכרויות מהסוג של פעם הלכתי ונרשמתי לשירותי היכרויות.. כאלה שהולכים ונפגשים עם אנשים רואים אותם בוחנים אותם ומדברים איתם
אתמול התקשרו אלי והודיעו לי בשמחה כי ביום שישי בערב יהיה מפגש לבני גילי מפגש בו תהיה הרצאה קלה בנושא זוגיות ע"י מאמנת ולאחר מכן מסיבת ריקודים.. חשבתי לעצמי למה לא? הרי לשם כך נרשמתי להכיר עוד אנשים ואולי למצוא את המיועד..
אחרי מקלחת, איפור, שאלות חשובות כמו מה ללבוש? להוריד, להחליף ושוב להתלבש.. יצאתי לדרך, עליזה עם חיוך גדול וככה בזמן הנסיעה אני משננת לעצמי.. תיכנסי לשם ותראי שיש לך ביטחון.. תחייכי חיוך גדול ותסקרי לאט לאט את האנשים.. מי שיעניין אותך בטוח ייקלט לך בזווית העין.. אל תתביישי תשוחחי עם אנשים כי רק ככה מכירים, ממשיכה לשנן לעצמי בלב העיקר למצות את המטרה לשמה הגעת.. להכיר.
נכנסתי לבית שהתקיים בו המפגש, ומיד סימן שאלה ענקי נתלה לי על הפנים..
וכולם בוחנים אותי אני מרגישה את העיניים שלהם ננעצות בי.. ואני אגיד לכם למה הם נעצו בי עיניים.. אני הייתי הילדה היחידה שם!!
הגעתי למפגש של בני 60 + ועוד בחברה אמרו לי שזה לגילאים שלי.. מעניין מה אומרים לגילאי 50+ מפגש בבית העלמין??
כאילו מה???
וכל החבר'ה המבוגרים ישר מתחילים לקרוץ ולחייך - ולא נעים אני מחייכת חיוך של אהבלית אבל אני מוצאת עצמי מחייכת מנימוס כי חייכו לי.. ואני מתה לקבור את עצמי..
ובגלל שחינכו אותי שלא פוסלים ישר
אחרי 5 דקות הבנתי שזו הייתה טעות.. המרצה הרדימה את כולם.. עלק מסיבת ריקודים.. פחחחחח אולי בבית האבות..
אז אני לא יודעת ואני לא בטוחה שאני רוצה לחזור לשם.. ובטח ובטח שלא יודעת אם אני בכלל רוצה להיות כמו כולם ולהכיר בעולם הוירטואלי..
|