כותרות TheMarker >
    ';

    סתמבלוג

    עובד כפיים, יושב קרנות, לא אכפת לי אם לא תקראו אבל דיר באלאק אם אתם לא מגיבים. בשביל האגו.....אתם יודעים....

    0

    איך מתארים שתיקה כבדה?

    115 תגובות   יום שבת, 25/10/08, 02:08

     
       
    .

    ''

     

    מילים
    ''
    ביצוע: מתי כספי
    מילים: נתן יונתן
    לחן: סשה ארגוב
    '' ''
    קח את כל אשר תיקח
    ישארו אצלי
    עוד כמה גחלים קטנות באח
    וקצת עלים קלים בסבך ו...

    קח את כל אשר תיקח
    ישארו אצלי
    עוד כמה גחלים קטנות באח
    וקצת עלים קלים בתוך הסבך
    וכמה מילים טובות שלא אשכח
    והגלים שלי בחול הרך.

    לך אל כל אשר תלך
    ומישהו יגיד
    בלחש אל האופק הדועך
    מילה שלא ידענו פעם איך
    לומר אותה, פשוט שתחייך
    אל הנשאר וגם אל ההולך.

    לו ידענו שנינו אז כמו עכשיו
    איך שפל וגיאות, אביב וסתיו
    איך ים לחוף שלו הולך ושב, ושב.

    שוב אם רק תוכל לשוב
    ולא חשוב אם אור
    של קיץ הוא או יום אחד גשום
    האורנים שלנו ילחשו:
    קצת מאוחר עכשיו, אולי חשוך
    אבל תשוב אם רק תוכל לשוב.
    ''

    ''

    .


      "פעם זאת היתה עבודה קשה", המשאית הכבדה החליקה בנחת במהירות של  כמאה ועשרה קמ"ש על הכביש הישר והצר שמחבר את אילת לשאר העולם. "היינו צריכים להשתמש בסוויצ'ינגז לעשות דבל קלצ'ים, קרענו את הידיים על ההגה המכני, מי שמע אז על הגה כח, היום זה ממש ערוץ החיים הטובים". הבטתי באבנר שהביט מרוכז בכביש שלפניו שומר את ה"בהמה" מאוזנת ומכוונת. ארבע שעות בלילה על כביש הערבה יכולות להיות די משעממות, האמינו לי. פגשתי את אבנר בכנס של היחידה, קצת התחבקויות, כמה כאפות , דיבורים ברמה של : 'מה נשמע, איך הולך, מה שלום הילדים, יש כבר איזה נכד בסביבה' ודברים כאלה. אתם בוודאי מכירים את זה, שום דבר לעומק, רדוד כזה, על פני השטח.

    "אני עדיין על ה"סוס", מכור להגה, תן לי נסיעות ארוכות בעיקר בלילה. האשה ביקשה פעם שאני ארד למשרד להיות סדרן או מנהל. ניסיתי, תאמין לי שניסיתי, לא מסוגל. חייב להיות בתנועה" . "אוקי, אבל למה דווקא בלילות?" שאלתי. "אנא עארף למה, למה אני לא נרדם בלילות זה למה". שתקתי, חשבתי שיש לי מושג למה הוא לא נרדם בלילות וחשתי שמכאן ואילך במשך השעה וחצי הבאות זאת הולכת להיות שיחה קשה, משהו שאנחנו בורחים ממנו כבר המון שנים.

    פרישה מכובדת אירגנתי לעצמי. הרמת כוסית לחיים, סיגרים, נאומים ותודות לכל העובדים והמנהלים שהביאוני עד הלום וכמה נהדר היה לקום כל בוקר לעבודה ולראות את החברה צומחת ומשגשגת ובלה בלה בלה. קרנות יש, הפנסיה מסודרת, מצנח זהב גדול מוריד אותי לקרקע בתולה ללא דירקטוריון, מאזנים ועובדים, הגיע זמן החיים הטובים. לנסוע לשם הנסיעות עצמן, לדבר עם אנשים לשם השיחה עצמה, סתם ככה בלי לראות את מאזן הרווח וההפסד של כל פעולה, להריח את הפרחים מלמעלה לפני שפוגשים את השורשים שלהם. יצא טוב שהחברה נקנתה ע"י הקבוצה האמריקאית בהמון כסף, עוד מהלך מבריק של עבדכם הנאמן. סיפרו לי שלא קל להיות פנסיונר, שצריך ללמוד את זה. בינתיים, טפו טפו, שרק לא יהיה יותר גרוע. טוב להיות פנסיונר צעיר בריא ועשיר מפנסיונר זקן עני וחולה. ממליץ לכל מי שיכול שיצא כל עוד הוא על הרגליים ויכול לנצל את הכסף.

    " בכיף, למה לא, בטח, אולי ישאר לי אפילו קצת זמן לאיזו כוסית לפני שאני טוען וחוזר" אמר לי אבנר כששאלתי אם אני אוכל להצטרף לאחת מהנסיעות האלו שלו.  ביום שקבענו, בערב, הוא הגיע עם ה"בהמה" הזאת שלו לתוך שיכון ל', מפעיל את הצופר שלו ממש תחת לבניין המפואר שבאחד הפנטהאוזים שלו אני מתגורר. ירדתי למטה עם תיק גב וג'ינס, שומר על פאסון מכובד כשאני מבחין בזווית העיין איך גברת שטרסברג מתעצבנת כשהוא חוסם לה את הכניסה לחנייה המאובטחת. האמת היא שבתוך הבטן התפוצצתי מצחוק כשהיא ראתה אותי עולה לתא הנהג  וראיתי איך התפרים בפרצוף המשופץ שלה  כמעט מתפוצצים לה מרוב תדהמה. שתלך להזדיין הוד מעלתה הגב' מיליון קרט שטרסברג, כולה פרחה שעלתה לגדולה.

     אם היתי סופר או משורר, היתי בודאי מצליח למצוא דימויים מתאימים שיתארו את ההרגשה  בנסיעה הזאת. אולי היתי משווה את זה לטיסת חלל, שני אוהבים/שונאים בחללית  מוקפים בלילה וכוכבים, או הפלגה לילית באוקיינוס, או, חתירה  בנהר אל לב המאפליה שזה כבר ממש וויץ שנהיה פופולרי בזמן האחרון (אפילו אריאל הירשפלד השתמש בזה בביקורתו על הסרט "האזרח נאווי" למרות שגם אידיוט כמוני הבין שאין שום קשר......), משהו כזה. אין לי רעיונות אז רק תתארו לכם נסיעה בכביש ארוך ושחור, כמעט ללא אורות של ישובים, אבנר אוחז בהגה ואני מתבונן בזרועות המתאבק שלו , זכר לימי הנהיגה ב"מקים" נטולי ההגה ההידראולי, בצווארו הקצר והעבה, בכרס הנהגים המוצקה שלו ויודע שהיום , אם היתי נדרש לזה שוב, לא היה לי שום סיכוי לגבור עליו ולהציל את חייו. שתקנו לנו כשרק הכביש וקוויו מזכירים לנו שאנחנו עדיין כאן, על כביש הערבה, בדרך לאילת, דוחים את הדיבור שחייב להתחיל כך או אחרת בעוד כמה דקות. "למה שלא תעשה כמוני, למה שלא תלך לפנסיה ותתחיל קצת להינות מהחיים" שאלתי אותו " דיברתי עם רונית והיא אמרה לי שהיא חושבת שזה אבוד ושכנראה תצטרכו להמשיך לחיות במקביל או להיפרד. לא חבל לך? הלוך וחזור וחזור והלוך? יש לך כבר נכד ראבאק!". "אין לי מה להגיד להגנתי" הוא ענה "לא מגיע לה אחד כמוני אבל בסופו של דבר היא בחרה בזה. אתה יודע טוב מאוד שלולא רונית והילדים ותחושת האחריות כבר מזמן היתי מתעופף לי עם ה"בהמה" לתוך איזה וואדי". מה יכולתי להגיד לו? שגם אחרי שלשים וחמש שנה אני עדיין מתרגש לראות את הפרצוף המכוער שלו בנינו? שלא היה לו שום סיכוי להציל את הבנזונה המסכן שלפעמים אני מתעורר בלילה מהצרחות שלו? שאני לא מתחרט לרגע שהחזקתי אותו בכל הכח שהצלחתי לגייס כדי שלא ינסה לצאת אל שטח ההריגה ?, שההוא כבר מת ורק עוד לא קיבל הודעה רישמית? "אתה פה ואני אוהב אותך וזה כל מה שחשוב. יש לך אשה, ילדים,  נכד. תתבגר כבר ראבאק. סלח לי כבר. סלח לעולם,סלח לעצמך קיבינימאט!. כמה נשאר לנו הא? עשר עשרים שנה?"

    איך כותבים הסופרים? "נפלה עלינו שתיקה כבדה". לא יודע מה זו שתיקה כבדה אבל לפי אבני הדרך זה נמשך כמה וכמה קילומטרים טובים.

    לאחר זמן הוא שאל אותי אם בא לי לשתות איזה קפה ואני הסכמתי ושאלתי היכן אפשר לשתות כאן. לאילת אני בדרך כלל טס ושנים שלא היתי על הכביש הזה. " את עין יהב כבר עברנו ואצל "כושי" לא בא לי עכשיו אז מה דעתך שנעצור פה באחד מחניוני המנוחה ואני אכין לך קפה כמו שאנחנו אוהבים" .כמובן שהסכמתי, היתי צריך להשתין ולחלץ קצת עצמות והרעיון נראה לי.  עצרנו באחד החניונים הקטנים האלה שיוצאים מהכביש וחוזרים אליו, ירדנו מה"בהמה" והלכנו להשתין כתף אל כתף כמו בנעורינו בצבא. אבנר הוציא מתא השינה שלו כסאות, שולחן מתקפל קטן, גזיה, קפה וסוכר, פינג'אן, כוסות.....מה שיש לו הכל שם על ה"בהמה"... בית שלם.

    את פרוצדורת הכנת הקפה אני לא אתאר לכם. לכל אחד מכם ואולי גם מכן יש את פרוצדורת הכנת הקפה/שטח שלו ואני לא אכנס איתכם לוויכוחים על כמה קפה וכמה סוכר ומה מכניסים קודם וכמה רתיחות צריך הקפה לרתוח ואיך יוצרים את ה"קיימאק" המושלם. מה שלא יהיה, תהליך הכנת הקפה של אבנר ושלי הוא התהליך ייחודי ואני לא אגלה כאן סודות שעוברים אצלנו ביחידה מדור לדור. באמת שהתגעגעתי לקפה הזה. כששאלו פעם את הברון רוטשילד איזה יין הכי טוב הוא שתה בחייו הוא ענה שזה היה יין פשוט וזול שהוא שתה עם נערה אהובה על חוף הים בשעת בין ערביים. הקפה הטוב ביותר שאני שתיתי היה עם אבנר, בלילות חשוכים במדבר. רק בשביל טעם הקפה היתי חוזר על הנסיעה הזו עוד פעם, על אף היסורים שנגרמים לשנינו.

    אבנר הדליק סיגריה והציע לי אחת. אמנם הפסקתי לעשן לפני כמה שנים אבל זכרתי את טעם העשן עם הקפה ואמרתי לו שרק בגלל הקפה הזה אני אחטא הפעם לבריאותי. "עזוב אותך מהבריאות" הוא ענה לי "תאונה קטנה או כדור תועה וכל הבריאות הזאת רחה ליל טיז אל נאבי", מה שנכון נכון. סיגריה חזקה "נובלס", מתחברת בדיוק עם הקפה שלי ושל אבנר. "אתה לא יודע אבל אתה לא הטרמפיסט הראשון שנוסע איתי בזמן האחרון" הוא אמר לי פתאום. "לפני שבוע הצטרפה אלי תרצה לנסיעה לאילת. גם היא פגשה בי ואני הוא זה שהצעתי לה ללוות אותי." שאלתי אותו אם זו תרצה של דורון והוא ענה לי שהוא לא מכיר תרצה אחרת שהוא היה מוכן לקחת איתו כל הדרך לאילת.

    שתינו את הקפה שלנו רותח, השפתיים נשרפו על כוסות הזכוכית הפשוטה וה"נובלס" סחררה לי את הראש לאחר כל השנים שלא עישנתי. לאינטימיות יש חוקים משלה ודיברנו כמו שלא דיברנו שלשים וחמש שנה. שאלתי אותו מה שלומה של תרצה והוא ענה לי "תקועה. לקחתי אותה מירושלים, קשקשנו, צחקנו ופתאום בהר סדום , ליד אשת לוט היא ביקשה שאעצור את ה"בהמה" וצילמה את עמוד המלח הזה עם תספורת החוור הזאת שלו. 'זאתי כבר תקועה פה ארבעת אלפים שנה' היא אמרה לי 'אני תקועה רק שלשים וחמש '.  למה תקועה? שאלתי אותה והיא ענתה לי שכמו שאני רואה היא לא הגיעה לשום מקום. אמרתי לה שהיא עשתה דווקא קריירה די מפוארת  ומה בדיוק תקוע בפרופסורית מכובדת שכמותה. היית צריך לשמוע את הצחוק שלה. 'איזה טמבל אתה, היא אמרה לי 'אני תקועה עם דורון ואיתך, אין לי ילדים, אין לי בית, רק לימודים לימודים וקריירה. אני לומדת כדי לא להיות איתכם, כדי לא לזכור שאני  חיה בעצם  בשבעים ושלש. אני בורחת לקריירה ולספרים, מגרדת שכבות גיאולוגיות, מחפשת באדמה את סלעי היסוד ולא מוצאת.' היא באמת נמצאת שם כבר ארבעת אלפים שנה?'  אני שואל אותה ואז היא אומרת שאשת לוט היא רק משל, משל לאדם שמביט אחורה לזוועה ונתקע, לא מצליח להמשיך הלאה. במקום של גשם וחיים, האשת לוט הזאת כבר מזמן היתה נמסה אבל כאן אין גשם ולכן הר סדום ממשיך להתקיים. ' אם פעם יתחשק לך אני אקח אותך לתוך בטן ההר לראות את הפירים הנהדרים שצבע השמיים הכחול משתקף מדפנותיהם, את נטיפי המלח המבהיקים ואת סלעי הגליוטינה. עולם שלם של יופי אחר, מת, שרק מעטים מודעים לקיומו והוא נוצר על ידי מעט מאוד גשם שממיס את המלח.' אמרתי לה שאולי שווה לה לבכות קצת ולהמיס את המלח של עצמה והיא אמרה לי שכמו שבסדום אין גשם, ככה  לה אין יותר דמעות ושהיא תצטרך לחיות עם התקיעות והמליחות  שלה עד הסוף. היה לי עצוב נורא לשמוע את זה."

    חיממנו לנו עוד כוס קפה. אבנר הציע לי עוד סיגריה אבל אני וויתרתי והוא הצית לעצמו אחת נוספת. מדי פעם עברה איזו מכונית על הכביש שלאחר שנמוג שאונה העמיקה תחושת הבדידות. אתה צריך שיהיה לך לפעמים קצת רעש כדי שתוכל לאמוד את השקט. יש דרך ספרותית לתאר שקט? או חושך? או אהבה? או כאב? או כוכבים בשמיים? בטוח שיש אבל אני קטונתי.

    לאחר המון שנים ניצלתי את ההזדמנות ושאלתי אותו מה הסיפור שלו עם תרצה. ידעתי שאני נוגע בכאב עצמו אבל חשבתי שהזדמנות כזאת לא תהיה לי  בפעם נוספת.

    "תראה" הוא אמר לי "אחרי שחזרנו מהמלחמה הזאת ונודע לי שדורון הלך, מה שהיה לי בראש זה שהפצוע ההוא שצרח וניסיתי להציל ואולי היתי מצליח, היה דורון. אני יודע שזה מישהו אחר ושאין שום קשר אבל בלילה, כשאני לא מצליח להירדם, מי שמופיע לי מתוך החושך זה דורון ולא אף אחד אחר. זה לא רציונלי, אני יודע, אבל האיש שמנעת ממני לנסות להוציא מהמדרון הקידמי מוכה האש היה דורון וזה אוכל אותי. לפעמים בא לי להרוג אותך על זה נשבע לך אבל אז יהיה עוד הרוג אחד על המצפון שלי. אחרי המלחמה, באוניברסיטה היה לתרצה ולי רומן. דורון שחיבר בינינו הוא גם זה שהפריד. פעם ניסינו לשכב וזה לא הצליח, העסק פשוט לא עבד, תמיד הוא היה שם, ביננו. תרצה אמרה שנתגבר על זה אבל אני החלטתי ללכת הלאה והתחתנתי עם רונית והצלחתי לקיים חיים רגילים פחות או יותר" שאלתי אותו אם הוא קורא 'להלוך חזור הלוך חזור' שלו בלילות חיים רגילים. "זה הכי קרוב לחיים נורמליים שאני מסוגל לנהל" הוא ענה ואני שאלתי מה תרצה אומרת על זה  "תרצה אומרת שאמנם יש לי אשה בית וילדים אבל שאני תקוע לא פחות ממנה, היא אולי אשת לוט אבל אני 'איש לוט' תקוע לא פחות,  ואני נוטה להסכים איתה." שתקתי והוא הוסיף "תרצה אמרה שבמקום שדורון יחצוץ בינינו היינו צריכים לנסות לקחת אותו איתנו, שנחיה בשלישיה, רק כך הינו יכולים להמשיך הלאה אבל עכשיו זה כבר מאוחר מידי"

     

    עלינו ל"בהמה" וגמענו את הקילומטרים שנותרו בשתיקה כבדה. לא יודע איך מתארים שתיקה כבדה.

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (113)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/5/17 06:24:
      זה משהו שרק אפשר לחוש בו, שתיקה כבידה.
        12/9/13 11:34:
      צפלון אין הרבה בקפה שיודעים ככה לספר סיפור. מאד אהבתי את אחוות הגברים וגם את העברת ההחמצה.
        7/5/11 10:43:
      ידידי כתבת כמעט ספר. מעניין מאד מי יודע מה זה הגה כוח. אודי.
        25/12/10 00:25:

      צטט: מולי. 2010-12-24 00:08:34



      היה מרתק להצטרף לנסיעה איתכם על "הבהמה"
      אני חושבת שאפילו קלטתי הסוד של הקפה האסלי
      של אבנר והרגשתי את החום הצורב של הקפה
      בכוס הזכוכית. רק שלא יכולתי להשתין איתכם
      כתף אל כתף....

      גם מלחמת יום הכיפורים נצרבה בתודעתי
      במיוחד כאשר אחי הבכור, מיכאל, נלקח בשבי המיצרי.

      אוי הנסיעות הליליות האלה....באחת מהנסיעות האלה
      קבעתי את מושבי במדבר למשך שנתיים...אפסיק כאן לפני שאסחף עוד.

      קשה לתאר שתיקות כבדות אך חשתי מהן במהלך קריאת כתיבתך.


      הנהדרת.

      תודה שטרחת וקראת

       

        24/12/10 00:08:


      היה מרתק להצטרף לנסיעה איתכם על "הבהמה"
      אני חושבת שאפילו קלטתי הסוד של הקפה האסלי
      של אבנר והרגשתי את החום הצורב של הקפה
      בכוס הזכוכית. רק שלא יכולתי להשתין איתכם
      כתף אל כתף....

      גם מלחמת יום הכיפורים נצרבה בתודעתי
      במיוחד כאשר אחי הבכור, מיכאל, נלקח בשבי המיצרי.

      אוי הנסיעות הליליות האלה....באחת מהנסיעות האלה
      קבעתי את מושבי במדבר למשך שנתיים...אפסיק כאן לפני שאסחף עוד.

      קשה לתאר שתיקות כבדות אך חשתי מהן במהלך קריאת כתיבתך.


      הנהדרת.
        19/12/10 00:55:

      זה ארוך, זה מ-2008 וכבר אחרי חצות....
      אחזור*


        17/10/10 23:26:

      צטט: היועץ המשפטי 2010-10-14 21:11:57

      צפל היקר
      כל פעם שאני נכנס לקרוא אותך, אני יוצא עם תובנה יותר עמוקה מהפעם הקודמת...

      ותודה לקפה שהפגיש אותי עם אדם שכמותך.

      קשה להתחרות בסיפור החיים שלך. אולי תקרא לבלוג שלך "הנעורים שהיו ולא ישובו עוד" כמה משמעויות יש במקום הזה...

       

      תודה על התגובה

      לא יודע מה להגיד.

        14/10/10 21:11:
      צפל היקר
      כל פעם שאני נכנס לקרוא אותך, אני יוצא עם תובנה יותר עמוקה מהפעם הקודמת...

      ותודה לקפה שהפגיש אותי עם אדם שכמותך.

      קשה להתחרות בסיפור החיים שלך. אולי תקרא לבלוג שלך "הנעורים שהיו ולא ישובו עוד" כמה משמעויות יש במקום הזה...
        24/9/10 07:27:

      צטט: AVNER STRAUSS 2010-09-23 20:06:44

      !!

      ??

       

        23/9/10 20:06:
      !!
        21/9/10 10:25:

      צטט: בילבית-גינגית 2010-09-20 15:47:55

      כתיבה על מדבר מרתק!

       

      תודה ג'נג'ית

        20/9/10 15:47:
      כתיבה על מדבר מרתק!
        18/9/10 23:54:

      צטט: ספרותית 2010-09-18 13:30:49

      כתיבה נהדרת ומזכירה ומחדדת תקופה עגומה

       

      תודה

        18/9/10 13:30:

      כתיבה נהדרת ומזכירה ומחדדת תקופה עגומה

        18/9/10 09:39:

      צטט: רומפיפיה 2010-09-18 01:26:12

      ואיך שאתה יודע לכתוב???!!!!!!

      המדבר... אשת לוט כמשל....

      סיפורי מלחמה....

      ואני דומעת..*

       

      תודה רומפי

        18/9/10 01:26:

      ואיך שאתה יודע לכתוב???!!!!!!

      המדבר... אשת לוט כמשל....

      סיפורי מלחמה....

      ואני דומעת..*

        19/12/09 09:40:

      צטט: הטרמילר 2009-12-15 10:41:25

      סיפור חיים של דור ישראלי שכזה, נוגה מדכא אבל כזה.

      כתוב יפה מאד. תודה ששלחת אלי לקריאה,

      נתראה *

       

       

       

      תודה על הקריאה, התגובה והכוכב

        15/12/09 10:41:

      סיפור חיים של דור ישראלי שכזה, נוגה מדכא אבל כזה.

      כתוב יפה מאד. תודה ששלחת אלי לקריאה,

      נתראה *

        27/9/09 15:51:

      צטט: The Horse Whisperer 2009-09-27 11:30:12

      סיפור חזק

      שנה טובה,

      אמיר

       

       

      תודה אמיר

      ושנה טובה

        27/9/09 11:30:

      סיפור חזק

      שנה טובה,

      אמיר

        25/9/09 08:00:

      צטט: מודי10 2009-09-24 23:26:37


      קוראת ודומעת

      ולחשוב כמה "אבנרים" כאלו מסתובבים בינינו

      שהולכים עם המלחמה הארורה הזאת בתוכם

      כל חייהם

      זה הפצע הגדול של הדור שלנו

       

       

       

       

       

      המון אבנרים ותרצות כאלה

      תודה שקראת

        25/9/09 07:59:

      צטט: סל תרבות 2009-09-24 22:24:52

      מבין כואב ומה יש להגיד

      שותק

       

       


      תודה שקראת
        24/9/09 23:26:


      קוראת ודומעת

      ולחשוב כמה "אבנרים" כאלו מסתובבים בינינו

      שהולכים עם המלחמה הארורה הזאת בתוכם

      כל חייהם

      זה הפצע הגדול של הדור שלנו

       

       

        24/9/09 22:24:

      מבין כואב ומה יש להגיד

      שותק

        21/6/09 10:00:

      צטט: Apostrophe 2009-06-20 18:00:01

      תקיעות ומליחות..."ואז היא אומרת שאשת לוט היא רק משל, משל לאדם שמביט אחורה לזוועה ונתקע, לא מצליח להמשיך הלאה. "תקיעות ומליחות, כמו לנסות להחזיק סנטר קפוץ, חזק שלא ירטטובטן מכווצת פנימה, חזק מספיק לא להרעיד אפ שריר או מיתר

      שמא כל מאגרי המים המלוחים יפרצו להם את הסכר הזה

      שבנינו בעמל כה רב שנים רבות מדי.

      אחרי השטפון תבוא הברכה.  

       

      מהנסיון שלי

      של 40 שנה אחורה

      תמיד אחרי הקטסטרופות הגדולות

      ישנו חלון הזדמנויות

      לאיזו התחדשות

       

      גם אלו שנתקעו במדבר 40 שנה

      עשו בכל פעם צעד אחד קטן

      בסופ חלקם

      הגיע.

       

      שבוע טוב. 

       

       

      שמח שקראת את זה.

      אני בסך הכל מנסה לספר סיפור, אין לי תשובה לגבי המצבים האלה. אחת הסיבות שאני כותב הוא לנסות להבין מצבים אנושיים דרך הפריזמה האישית שלי.

      אני חושב שעל אף המאמרים השנתיים, ימי הזיכרון ואלפי המחקרים, רוב הדור שלי ,הדור שהיה אמור להוביל את המדינה הזאת בעשרים השנים  האחרונות, חי בהדחקה.

      אולי בין אלפי ההרוגים, או בין עשרות אלפי הפצועים ונפגעי הטראומה, איבדנו שכבת מנהיגות שהיתה יכולה להוביל למקום טוב יותר.

      בינתיים הדור שלי הצמיח בעיקר "אטדים" (כל מיני ביבים, ברקים ואולמרטים......)

        20/6/09 18:00:

      תקיעות ומליחות..."ואז היא אומרת שאשת לוט היא רק משל, משל לאדם שמביט אחורה לזוועה ונתקע, לא מצליח להמשיך הלאה. "תקיעות ומליחות, כמו לנסות להחזיק סנטר קפוץ, חזק שלא ירטטובטן מכווצת פנימה, חזק מספיק לא להרעיד אפ שריר או מיתר

      שמא כל מאגרי המים המלוחים יפרצו להם את הסכר הזה

      שבנינו בעמל כה רב שנים רבות מדי.

      אחרי השטפון תבוא הברכה.  

       

      מהנסיון שלי

      של 40 שנה אחורה

      תמיד אחרי הקטסטרופות הגדולות

      ישנו חלון הזדמנויות

      לאיזו התחדשות

       

      גם אלו שנתקעו במדבר 40 שנה

      עשו בכל פעם צעד אחד קטן

      בסופ חלקם

      הגיע.

       

      שבוע טוב. 

        25/4/09 12:27:


      ואין לזה באמת ריפוי או הגדרה יותר מדוייקת,

      אבל יש לי הרגשה שכל מי שיצא ממלחמה הוא בהלם קרב וכל הסובבים אותו,

      מקבלים איזה רסיס מהפגיעה הנפשית הזו.

      כך שיום הזכרון הוא שנה שלמה הוא חיים שלמים.

      לא רק יום עם צפירה.

        1/12/08 15:18:

      צטט: koby-violin 2008-12-01 14:45:33


      מוזר, רציתי לקרוא.  המוזיקה.. המילים.. הביצוע.. השורות  הראשונות..   ופתאם לא יכולתי.

      למה.נו. למה.כאילו שלא ברור. מקווה שאתגבר ואצליח לסיים.

       

       

       

      גם אני מקווה.......

       

      איך סשה עושה את זה הא? שלא לדבר על מתי....

        1/12/08 14:45:


      מוזר, רציתי לקרוא.  המוזיקה.. המילים.. הביצוע.. השורות  הראשונות..   ופתאם לא יכולתי.

      למה.נו. למה.כאילו שלא ברור. מקווה שאתגבר ואצליח לסיים.

        1/12/08 11:42:

      צטט: צפל 2008-11-29 09:16:44

      צטט: פרמינה דאסה 2008-11-29 09:09:29

      מתי כספי,

      סיפור סוחף, שכתוב כאילו באיזי כזה....לא משורר...אל תצחיק אותי.......

       

      תודה.

       

      תודה לך גברת דאסה

       

      אהבתי את השם, מחווה יפה למארקס הזקן.

      דמות אהובה ,

      סופר אהוב מאוד מאוד...

      מצאתי לנכון....נשיקה

       

        29/11/08 10:28:

      צטט: ariane111 2008-11-29 10:22:41

      אהבתי מאוד.

      דומה לסיפורי הפילם-נואר, אוירה של צילום שחור לבן, תוגה ואימטימיות של גיבורים.

      כוכב אמיתי לכתיבה יפה.

       

       

      תודה

       

      שמח שהגעת

       

        29/11/08 10:22:

      אהבתי מאוד.

      דומה לסיפורי הפילם-נואר, אוירה של צילום שחור לבן, תוגה ואימטימיות של גיבורים.

      כוכב אמיתי לכתיבה יפה.

        29/11/08 09:16:

      צטט: פרמינה דאסה 2008-11-29 09:09:29

      מתי כספי,

      סיפור סוחף, שכתוב כאילו באיזי כזה....לא משורר...אל תצחיק אותי.......

       

      תודה.

       

      תודה לך גברת דאסה

       

      אהבתי את השם, מחווה יפה למארקס הזקן.

        29/11/08 09:09:

      מתי כספי,

      סיפור סוחף, שכתוב כאילו באיזי כזה....לא משורר...אל תצחיק אותי.......

       

      תודה.

        26/11/08 22:35:

      צטט: צפל 2008-11-26 20:41:33

      צטט: רוח גלילית 2008-11-25 19:16:10

      יכולתי ממש לראות את הדרך ולשמוע את השתיקה הכבדה. בחיי. אבל מה שעבר פה הכי חזק, בין השורות דווקא, הוא הדור הזה שמלחמת יום כיפור עברה על בשרו חידודין חידודין והביאה לתגובות קשות מהסוג שתיארת פה. וזה לדעתי בגלל הערכים המדהימים שהיו אז גם בצבא וגם בבחורינו המצוינים. את כל האדוות האלה הצלחת להעביר פשוט נפלא. תודה שזימנת אותי לקרוא.

       

       

      להבדיל מדור הורינו, שכתב על מלחמת העצמאות המון ספרים ושירים, הדור שלנו , דור מלחמת יום כיפור שותק באופן יחסי........איפה "חירבת חיזעה" שלנו? "דודו"? "ארבעה על הג'יפ הדוהר?" "באב אל וואד" "חמו מלך ירושלים"?

       

      אצלנו "זה תחתונים וגופיות"....."לו יהי".......

       

      שתיקה כבדה.........פוסט טראומה...........הלם קרב........

       

      מישהו צריך לשבת ולכתוב משהו, אני, לצערי, קטונתי 

      הדור של ההורים שלנו השתתף במשהו עצום - הולדת מדינה. היתה בתקופה הזו המון הירואיות, שגם באה לידי ביטוי בספרות ובשירה ובעיקר טבולה בהרבה 'אהבה מקודשת בדם'. מלחמת יום כיפור היתה "כתם" עבור כולנו. בושה וחרפה שככה תפסו אותנו עם המכנסיים למטה. (ולא משנה שבשורה התחתונה זו היתה מלחמה מזהירה מבחינת ההישגים שלה).  ששת הימים השאירה אותנו שיכורים. עם התחושות האלה הגענו ליום כיפור. הלם כפול. גם להתעורר וגם לחטוף ככה? במצב כזה היה רק "טבעי" לשתוק - סוג של הכחשה. זו היתה הדרך להתמודד עם הפאדיחה, פשוט משום שהנסיבות והמקום שממנו הגענו למלחמה הזו היו אחרים לגמרי, וגם כי האופי הלאומי שלנו, אולי הערכים והקודים החברתיים, היו אז שונים מאוד ממה שיש לנו נכון לעכשיו.  אי אפשר להשוות את המלחמה הזו עם מלחמת העצמאות.  אני לא יודעת אם מה שאני כותבת מסביר את זה, בעצם אני מהרהרת כאן בקול רם :)

       

        26/11/08 20:41:

      צטט: רוח גלילית 2008-11-25 19:16:10

      יכולתי ממש לראות את הדרך ולשמוע את השתיקה הכבדה. בחיי. אבל מה שעבר פה הכי חזק, בין השורות דווקא, הוא הדור הזה שמלחמת יום כיפור עברה על בשרו חידודין חידודין והביאה לתגובות קשות מהסוג שתיארת פה. וזה לדעתי בגלל הערכים המדהימים שהיו אז גם בצבא וגם בבחורינו המצוינים. את כל האדוות האלה הצלחת להעביר פשוט נפלא. תודה שזימנת אותי לקרוא.

       

       

      להבדיל מדור הורינו, שכתב על מלחמת העצמאות המון ספרים ושירים, הדור שלנו , דור מלחמת יום כיפור שותק באופן יחסי........איפה "חירבת חיזעה" שלנו? "דודו"? "ארבעה על הג'יפ הדוהר?" "באב אל וואד" "חמו מלך ירושלים"?

       

      אצלנו "זה תחתונים וגופיות"....."לו יהי".......

       

      שתיקה כבדה.........פוסט טראומה...........הלם קרב........

       

      מישהו צריך לשבת ולכתוב משהו, אני, לצערי, קטונתי 

        26/11/08 20:29:

      צטט: דגולת הכותרת 2008-11-24 01:53:39


      שטרסברג.

      הכי התחברתי לראש של ההיא, שטרסברג... :)

      חתיכת חיים, מה שהבאת לכאן.

      והכתיבה הזו שלך, כאילו שהמילים של הרגש לא עוברות סינון בהגיון בכלל. מעולה.

      ומרגש.

      חתיכת חיים.

      צפל, תודה ששלחת לינק. תודה.

       

      דרך הגב' שטרסברג ניסיתי למפות את הגיבור המספר, לתת לו סביבת מגורים ומעמד חברתי......

      תודה, אני חושב (לא משתמש במילה מאמין......) שבני אדם, זה כל הסיפור

       

      ושוב תודה

       

        25/11/08 19:29:
      תיקון - הזמנת במקום זימנת :))
        25/11/08 19:16:

      יכולתי ממש לראות את הדרך ולשמוע את השתיקה הכבדה. בחיי. אבל מה שעבר פה הכי חזק, בין השורות דווקא, הוא הדור הזה שמלחמת יום כיפור עברה על בשרו חידודין חידודין והביאה לתגובות קשות מהסוג שתיארת פה. וזה לדעתי בגלל הערכים המדהימים שהיו אז גם בצבא וגם בבחורינו המצוינים. את כל האדוות האלה הצלחת להעביר פשוט נפלא. תודה שזימנת אותי לקרוא.

        24/11/08 01:53:


      שטרסברג.

      הכי התחברתי לראש של ההיא, שטרסברג... :)

      חתיכת חיים, מה שהבאת לכאן.

      והכתיבה הזו שלך, כאילו שהמילים של הרגש לא עוברות סינון בהגיון בכלל. מעולה.

      ומרגש.

      חתיכת חיים.

      צפל, תודה ששלחת לינק. תודה.

        15/11/08 12:04:

      צטט: עדית... 2008-11-15 11:35:03

       

      שתיקות יכולות להיות הדבר הקשה ביותר בין שני אנשים.

      וגם דיבורים - וגם קפה במדבר.

      זה שאב אותי כמו הכביש, כתוב בקצב הנסיעה של הבהמה.

      מעולה. וכואב מאוד.

       

      תודה.

       

       

       

      תודה עדית...

       

      השתיקות כואבות כמו גם החשיפה. העיקר לא להקבר תחת לשמיכה........

        15/11/08 11:35:

       

      שתיקות יכולות להיות הדבר הקשה ביותר בין שני אנשים.

      וגם דיבורים - וגם קפה במדבר.

      זה שאב אותי כמו הכביש, כתוב בקצב הנסיעה של הבהמה.

      מעולה. וכואב מאוד.

       

      תודה.

        10/11/08 20:22:

      צטט: דן הופרט 2008-11-09 07:28:38

      בוקר טוב

      כתבת: "אם הייתי סופר או משורר"

      ?!!!!!!

      צפל, אם עוד שמת לב, אתה יודע לכתוב.

      הקטע על אשת לוט מצויין.

      וכל התיאורים שלך.

      האם אתה קורא ספרים של קורט וונגוט?

      יש בך משהו מהצליל של הכתיבה שלו.

      דן 

       

       

       

      את וונגוט דווקא לא קראתי

       

      תמיד תהיתי על המשמעות של סיפור אשת לוט, נראה לי שמצאתי הסבר משלי.

       

      תודה על המחמאות, אני בסך הכל מנסה למצא דרך להגיד משהו בקול האישי שלי אם אני מצליח למצוא את ה"קול" הזה....

       

      תודה

       

      אסף

        9/11/08 07:28:

      בוקר טוב

      כתבת: "אם הייתי סופר או משורר"

      ?!!!!!!

      צפל, אם עוד שמת לב, אתה יודע לכתוב.

      הקטע על אשת לוט מצויין.

      וכל התיאורים שלך.

      האם אתה קורא ספרים של קורט וונגוט?

      יש בך משהו מהצליל של הכתיבה שלו.

      דן 

       

        8/11/08 22:04:

      צטט: קנולר 2008-11-08 17:43:48

      סיפור גברי.  אני לא יודעת מה זה שתיקה כבדה אבל אני יודעת מה זה הפך. אצל נשים אין שתיקות כבדות רק פטפוטים קלילים.

       

       

      תודה, לא יודע מה זה סיפור גברי........

        8/11/08 17:43:
      סיפור גברי.  אני לא יודעת מה זה שתיקה כבדה אבל אני יודעת מה זה הפך. אצל נשים אין שתיקות כבדות רק פטפוטים קלילים.
        8/11/08 09:57:

      צטט: מגית 2008-11-08 09:18:32

      הסיפור מאד מרגש וגורם להרהורים:

      על מלחמות, "יום כיפור" חוסר היכולת להתכפר

      וגם בהקשר של תקיעויות אחרות בחיים, כאשר מתקשים ללכם עם

      וכל החיים נלחמים נגד.

      הפתיחה שלו ארכנית מדי לטעמי, והתקשתי לחצות אותה,

      אבל לאחר מכן נשאבתי. הרעיון של אנשי לוט כביר.

       

       

       

      תודה מגית

       

      הפתיחה קשורה כנראה לדרך שבה אני מספר, מחפש דרך להכנס אל גרעין הסיפור עצמו. לפעמים זה מצליח  ולפעמים פחות........

      נסיעה תחת עמוד המלח הזה, ביום כיפור, קילומטרים ספורים ממפולת החוור שקברה חצי מפלוגתי בדצמבר 1970 היא שהניעה את הסיפור הזה.

       

        8/11/08 09:18:

      הסיפור מאד מרגש וגורם להרהורים:

      על מלחמות, "יום כיפור" חוסר היכולת להתכפר

      וגם בהקשר של תקיעויות אחרות בחיים, כאשר מתקשים ללכם עם

      וכל החיים נלחמים נגד.

      הפתיחה שלו ארכנית מדי לטעמי, והתקשתי לחצות אותה,

      אבל לאחר מכן נשאבתי. הרעיון של אנשי לוט כביר.

       

        4/11/08 18:27:

      צטט: אפרת jeki 2008-11-02 22:25:01

      קראתי התמהיל המעניין

      של השיר ( נ יונתן ה..)

      את הסיפור האישי

      הנסיעה  אל

      והנסיעה אל תוך ה..

      .

      הזכרת שחבל שאינך משורר או סופר תן לי

      לגלות לך

      שכתיבתך מרתקת

      יש שימוש בדימויים

      יוצאת מהבטן

      וחודרת אל...

      אהבתי

      הארתי לתהיות על..

      של הדמויות בסיפורך

      ליכולת הדקה שלך להתבונן סביב ופנימה

      הפלגתי מעט

      פשוט הדרך לאילת ארוכההההההההההההההההה

      אפרת*

       

       

       

      תודה אפרת

       

      תגובה מרגשת

       

      אסף

        2/11/08 22:25:

      קראתי התמהיל המעניין

      של השיר ( נ יונתן ה..)

      את הסיפור האישי

      הנסיעה  אל

      והנסיעה אל תוך ה..

      .

      הזכרת שחבל שאינך משורר או סופר תן לי

      לגלות לך

      שכתיבתך מרתקת

      יש שימוש בדימויים

      יוצאת מהבטן

      וחודרת אל...

      אהבתי

      הארתי לתהיות על..

      של הדמויות בסיפורך

      ליכולת הדקה שלך להתבונן סביב ופנימה

      הפלגתי מעט

      פשוט הדרך לאילת ארוכההההההההההההההההה

      אפרת*

        2/11/08 22:12:

      צטט: בת יוסף 2008-11-01 07:28:56


      איך אפשר לכתוב שתיקה. איך אפשר להמס את שאירע. איך אפשר להביט קדימה ולא להשאר תקוע בעבר.

      על כולם ענית בסיפור המריר- מתוק- צורב, כמו הקפה ששתו הגיבורים בדרך לאילת.

      יופי של סיפור. אהבתי.

       

      תודה בת יוסף

       

      ממך אני רגיל לקבל גם קצת ביקורת.......כנראה שאצטרך לחכות לפעם הבאה....

       

        2/11/08 22:10:

      צטט: דרך הצבע 2008-10-31 18:38:20


      קראתי באחת התגובות שלך למישהו

      שאינך יודע לסלוח לעצמך.........

      נכנסתי לראות מי האיש

      ו...ווואאאאאאאאאאאאאאו איזה הפתעה

      איזו כתיבה, יוצאת לך ישר מהנשמה

      מתאר את האווירה,  שניתן להרגיש

      את הסיטואציה ממש באותה דקה....

      ועל על זה אתה אומר שאינך יודע לתאר אוירה????

      כתבת, מרגש, יפה, וגרם לי לא לעצור ולהמשיך בקריאה...

      תודה

      אגב, די, מספיק, תסלח לעצמך...... הגיע השעה!

      שבת שלום

      אסתי

      דרך הצבע

       

       

      על איזה תגובה את מדברת?

       

      תודה על הקריאה והתגובה.

       

      תמשיכי לבקר

       

       אסף

        2/11/08 22:08:

      צטט: שירה יגיל 2008-10-31 00:04:19


      קראתי את התגובות, מחר אקרא את הסיפור !!! כי אני חייבת ללכת לישון...

       

       

      בזמנך

        1/11/08 07:28:


      איך אפשר לכתוב שתיקה. איך אפשר להמס את שאירע. איך אפשר להביט קדימה ולא להשאר תקוע בעבר.

      על כולם ענית בסיפור המריר- מתוק- צורב, כמו הקפה ששתו הגיבורים בדרך לאילת.

      יופי של סיפור. אהבתי.

        31/10/08 18:38:


      קראתי באחת התגובות שלך למישהו

      שאינך יודע לסלוח לעצמך.........

      נכנסתי לראות מי האיש

      ו...ווואאאאאאאאאאאאאאו איזה הפתעה

      איזו כתיבה, יוצאת לך ישר מהנשמה

      מתאר את האווירה,  שניתן להרגיש

      את הסיטואציה ממש באותה דקה....

      ועל על זה אתה אומר שאינך יודע לתאר אוירה????

      כתבת, מרגש, יפה, וגרם לי לא לעצור ולהמשיך בקריאה...

      תודה

      אגב, די, מספיק, תסלח לעצמך...... הגיע השעה!

      שבת שלום

      אסתי

      דרך הצבע

        31/10/08 00:04:

      קראתי את התגובות, מחר אקרא את הסיפור !!! כי אני חייבת ללכת לישון...
        30/10/08 09:45:

      צטט: צפל 2008-10-30 01:09:34

      צטט: עליזהלה 2008-10-29 16:56:00

      "פוסט--טראומה" אפשר לקבל מאלו שמגדירים ומטפלים ומיעצים ומנתבים

      מילים כלו של כאב שבא מאדי הקפה הנכון מקבלים רק מאנשים רגישים

      הכבוד לך והעונג שלי!

       

      עליזהלה

      בתמשק.

       

      תודה לך עליזהל'ה

       

      לאחים מהלינה המשותפת אני שולח את זה : http://cafe.themarker.com/view.php?t=247771

       

       

      תודה, קראתי, דיתה אכן מעניינת,

      משאר הדברים שקראתי או הצצתי בהם באתר ממש לא התרגשתי,

      שוב, גם היום, אחרי הרבה שנים, הם עדיין מסיתים את המבט, מפחדים להסתכל לעצמם ולאחרים בעיניים...

      אשמח לשמוע או לקרוא עוד.

      תודה.

      עליזהלה.

        30/10/08 01:17:

      צטט: halinka 2008-10-29 21:32:44

      צפלה, אתה לא מזמין לפוסטים שלך אז סתם

      קפצתי לראות מה בישלת. הקפה הריח לי עד

      רמת גן והכאב פגע לי בעור הפנים החשוף כמו

      ענף רטוב וההצטנעות שלך שאתה לא סופר

      עלתה לי על העצבים, כי אתה כותב ומתאר

      את הארועים נפלא!

      תודה צפלה על הסיפור ולא משנה כמה חלקים

      הם אמיתיים וכמה מהם הם מהגורן ומהיקב.

      זה יפה, אמין וכואב במקומות הנכונים ואי אפשר היה

      לי לעזוב את הפוסט אפילו לא לטלפון שצרח לי

      צילצולים היסטריים ברקע.

      *

      מה דעתך להזמין כשיש לך פוסט חדש להבא?

      לאה HALINKA

       

       

       

      תודה לאה

       

      אני מזמין לפוסטים שלי רק לאנשים  שמבקשים ממני. להבא אשלח גם לך הזמנה כשיהיה לי משהו חדש.

       

      אני לא מצטנע, אני פשוט לא סופר. אני משתדל לכתוב קצר, פשוט ובגובה העיניים. בהשאלה מעולם המוזיקה אומר שפשוט אין לי השכלה, יכולת, זמן וסבלנות לכתוב סינפוניות, מקסימום איזה שיר רוקנרול.

        30/10/08 01:09:

      צטט: עליזהלה 2008-10-29 16:56:00

      "פוסט--טראומה" אפשר לקבל מאלו שמגדירים ומטפלים ומיעצים ומנתבים

      מילים כלו של כאב שבא מאדי הקפה הנכון מקבלים רק מאנשים רגישים

      הכבוד לך והעונג שלי!

       

      עליזהלה

      בתמשק.

       

      תודה לך עליזהל'ה

       

      לאחים מהלינה המשותפת אני שולח את זה : http://cafe.themarker.com/view.php?t=247771

       

        29/10/08 21:32:

      צפלה, אתה לא מזמין לפוסטים שלך אז סתם

      קפצתי לראות מה בישלת. הקפה הריח לי עד

      רמת גן והכאב פגע לי בעור הפנים החשוף כמו

      ענף רטוב וההצטנעות שלך שאתה לא סופר

      עלתה לי על העצבים, כי אתה כותב ומתאר

      את הארועים נפלא!

      תודה צפלה על הסיפור ולא משנה כמה חלקים

      הם אמיתיים וכמה מהם הם מהגורן ומהיקב.

      זה יפה, אמין וכואב במקומות הנכונים ואי אפשר היה

      לי לעזוב את הפוסט אפילו לא לטלפון שצרח לי

      צילצולים היסטריים ברקע.

      *

      מה דעתך להזמין כשיש לך פוסט חדש להבא?

      לאה HALINKA

       

        29/10/08 16:56:

      "פוסט--טראומה" אפשר לקבל מאלו שמגדירים ומטפלים ומיעצים ומנתבים

      מילים כלו של כאב שבא מאדי הקפה הנכון מקבלים רק מאנשים רגישים

      הכבוד לך והעונג שלי!

       

      עליזהלה

      בתמשק.

        29/10/08 14:15:

      צטט: נויתי 2008-10-29 10:23:27


      ''חברי שנקברו חיים תחת למפולת חוור הלשון.

        שרתתי  בפלוגת הבט"ש הזאת אבל למזלי הייתי בחופשה כשזה קרה. ''

       

      וואוו,,,,איזה מזל יש לנו!!!*

       

       

       

      או שלא......

       

      תמיד היה לי יותר מזל משכל.......טפו טפו טפו.....

        29/10/08 10:23:


      ''חברי שנקברו חיים תחת למפולת חוור הלשון.

        שרתתי  בפלוגת הבט"ש הזאת אבל למזלי הייתי בחופשה כשזה קרה. ''

       

      וואוו,,,,איזה מזל יש לנו!!!*

       

        29/10/08 09:55:

      צטט: larus 2008-10-29 08:16:11

      גם אני לא ממש נלחמתי אבל מהסיפור שלך, שעולה ממנו עצב רב, זה להרגיש את הלב נסדק.

       

       

       

      היום כבר מדברים בקול רם על הפוסט טראומה, לא שעדיין משכילים להתמודד איתה. ישנם המוני גברים ונשים שחיים את חיי היום יום שלהם, מתפקדים ברמה הנורמטיבית שבתוך תוכם נמצאת ה"תקיעות" הזאת. זה יכול להיות בגלל אחת המלחמות-פיגועים-סתם תאונות וכו'.

      צריך לדבר על זה, לכתוב על זה, להבין את זה, לחיות עם זה.

      תודה

        29/10/08 08:16:
      גם אני לא ממש נלחמתי אבל מהסיפור שלך, שעולה ממנו עצב רב, זה להרגיש את הלב נסדק.
        29/10/08 07:56:

      צטט: מאי א. 2008-10-27 21:48:16

       

      כתוב נפלא.

      במצב רוח שיש לי היום גרמת לי להזיל דמעות.

      מאי.

       

       

      תודה לך מאי.

       

      מקווה שמצב הרוח שלך ישתפר.....

       

        29/10/08 07:54:

      צטט: ~s~ 2008-10-27 12:14:55

      סוף סוף הצלחתי להתמודד וקראתי.

      לא יודעת אם יש זמן מתאים או עיתוי נכון לקריאת סיפור כזה.

      אבל גם אף פעם לא מאוחר לשחרר את ה"תקיעוּת", להניח מאחור ולהתחיל לחיות.

      גשם הוא דבר כל כך טוב... ולא רק לחקלאות

      וכמובן: אוף איתך. כרגיל

       

       

       

      עוד אוף ואני מתחיל לעוף "ללא אוויר וגוף"(שלמה)

       

      תודה שקראת

        27/10/08 21:48:

       

      כתוב נפלא.

      במצב רוח שיש לי היום גרמת לי להזיל דמעות.

      מאי.

        27/10/08 12:14:

      סוף סוף הצלחתי להתמודד וקראתי.

      לא יודעת אם יש זמן מתאים או עיתוי נכון לקריאת סיפור כזה.

      אבל גם אף פעם לא מאוחר לשחרר את ה"תקיעוּת", להניח מאחור ולהתחיל לחיות.

      גשם הוא דבר כל כך טוב... ולא רק לחקלאות

      וכמובן: אוף איתך. כרגיל

        27/10/08 11:09:

      צטט: רות.מ 2008-10-26 23:37:06

      צטט: בועז22 2008-10-25 08:05:33


      אתה יודע, יש לי כלל ברזל:

      לעולם איני הולך לסרט שעשו אותו

      על בסיס ספר שקראתי...

      או, איני מנסה להשיג ספר, שראיתי כבר

      סרט שעשו על פיו...

      איך באמת כותבים שתיקה?

      בסרט שומעים שתיקה, אבל בספר?!

      מצד שני, רק בספר אפשר לחדור אל

      תוך נבכי הנשמה, לחפור בה, למצוא בה...

      אחחח..., יסוריו של כותב פרוזה...

      אבל אם כותבים על נסיעה במדבר, בלילה,

      ויש בה דו-שיח, כלשהוא, אפשר גם לשמוע את השתיקה...

       

      אסף

      בועז לקח לי אתה המילים

      מה אוסיף ?

      עם עיניים טרוטות, אני לא יכולה לוותר על האהבה לקרא אותך,

       להרגיש כאילו לקחת אותי בכיס חולצתך להיות עדה למראות ולצלילים

      תודה איש

      רות

       

       

       

      למה טרוטות העיניים?

       

      תודה אשה

        26/10/08 23:37:

      צטט: בועז22 2008-10-25 08:05:33


      אתה יודע, יש לי כלל ברזל:

      לעולם איני הולך לסרט שעשו אותו

      על בסיס ספר שקראתי...

      או, איני מנסה להשיג ספר, שראיתי כבר

      סרט שעשו על פיו...

      איך באמת כותבים שתיקה?

      בסרט שומעים שתיקה, אבל בספר?!

      מצד שני, רק בספר אפשר לחדור אל

      תוך נבכי הנשמה, לחפור בה, למצוא בה...

      אחחח..., יסוריו של כותב פרוזה...

      אבל אם כותבים על נסיעה במדבר, בלילה,

      ויש בה דו-שיח, כלשהוא, אפשר גם לשמוע את השתיקה...

       

      אסף

      בועז לקח לי אתה המילים

       

      מה אוסיף ?

      עם עיניים טרוטות, אני לא יכולה לוותר על האהבה לקרא אותך,

       להרגיש כאילו לקחת אותי בכיס חולצתך להיות עדה למראות ולצלילים

       

      תודה איש

      רות

       

        26/10/08 23:18:

      צטט: תמי ליבנה 2008-10-26 21:58:56


      אני שמה לב שלכל הסיפורים שלך יש קול של מספר מובהק מאוד, והאישיות הנדיבה והרגישה שלך מסתמנת מבעדו.

       

      העתקתי מאורלי נו

       

      טוב אתה דרלינג.

       

      תמי.

       

       

      תודה תמי, יא מעתיקנית, תביאי שיר....

        26/10/08 23:17:

      צטט: א"ריק 2008-10-25 18:16:11

      מדי פעם עברה איזו מכונית על הכביש שלאחר שנמוג שאונה העמיקה תחושת הבדידות

       

      כל הזמן הייתה לי תחושת דז'ה וו

       

      אהבתי

       

       

       

       

      בטח דה ז'ה וו, אנחנו מאותו דור מזוין, אבל לוקחים את זה הלאה......

        26/10/08 23:15:

      צטט: הדס מצוי 2008-10-26 18:00:29

      טוב, תראה, אני הייתי פה אתמול וקראתי.

      והיה עצוב לקרוא ולא היה לי מה לומר.

      עד עכשיו אין לי.

      לא הייתי במלחמה.

      לא ראיתי את המוות מתקרב אלי כדי פסיעה.

      אבל שקט שמעתי.

      ואני יודעת שהאוזניים כואבות כשהוא נשמע.

       

      וגם, בעיני זה לא משנה אם אתה מגיע שם לטכס או לא.

      אתה עושה אחד משלך בלב.

       

      (מסתבר שכן יש לי מה לומר)

       

      }{

       

       

       

      בשביל לשמוע שקט צריך לדעת להקשיב, ואת זה את יודעת

       

      תודה דוסוס

       

        26/10/08 23:12:

      צטט: קוצבטוסיק 2008-10-26 16:57:43

      "...תמיד הוא היה ביננו...." - זה מוכר לי.

      השוטטות כאן (ברשת) משתלמת לפעמים - ריגשת אותי.

      וחוצמיזה, וודאי שאפשר לשמוע שקט.

      יום טוב ותודה

       

       

      תודה קוצבטוסיק

       

      שמח שהגעת

        26/10/08 21:58:


      אני שמה לב שלכל הסיפורים שלך יש קול של מספר מובהק מאוד, והאישיות הנדיבה והרגישה שלך מסתמנת מבעדו.

       

      העתקתי מאורלי נו

       

      טוב אתה דרלינג.

       

      תמי.

        26/10/08 18:00:

      טוב, תראה, אני הייתי פה אתמול וקראתי.

      והיה עצוב לקרוא ולא היה לי מה לומר.

      עד עכשיו אין לי.

      לא הייתי במלחמה.

      לא ראיתי את המוות מתקרב אלי כדי פסיעה.

      אבל שקט שמעתי.

      ואני יודעת שהאוזניים כואבות כשהוא נשמע.

       

      וגם, בעיני זה לא משנה אם אתה מגיע שם לטכס או לא.

      אתה עושה אחד משלך בלב.

       

      (מסתבר שכן יש לי מה לומר)

       

      }{

       

        26/10/08 16:57:

      "...תמיד הוא היה ביננו...." - זה מוכר לי.

      השוטטות כאן (ברשת) משתלמת לפעמים - ריגשת אותי.

      וחוצמיזה, וודאי שאפשר לשמוע שקט.

      יום טוב ותודה

        26/10/08 13:38:

      צטט: אורלי נו 2008-10-26 10:25:35

      כותרת נהדרת וסיפור מרתק, שקולח כאילו סיפרת לי אותו בקול רם. מתאים מאוד לאווירת החורף שמסביב.

      לחיות בשלישייה עם נוכח-נפקד - אי אפשר שלא לחשוב על "אישה בורחת מבשורה", אבל זו סתם אסוציאציה.

      והשיר קולע בול; בין השאר כי כספי שר שם מילים שאומרת אישה (או שמא?), וגם אתה סיפרת את תרצה בקולך המסוקס...

       

      (ואם להידרש לקטנות, בהמשך להערת פ' השקד, אולי תרצה לאמץ את הכתיב הנכון של המילים האלה: ליהנות, בינינו, ולא כפי שכתבת.)

      אני שמה לב שלכל הסיפורים שלך יש קול של מספר מובהק מאוד, והאישיות הנדיבה והרגישה שלך מסתמנת מבעדו.

       

      תודה אורלי, נהדר לי לקבל ממך את הפירגון הזה.

      שיר הפרדה הזה שאת מחברת לתרצה, מתחבר אצלי לנתן יונתן עצמו שנשא בליבו את בנו המת עד ליום מותו. אני לא כל כך יודע מהיכן צמח אצלי הסיפור הזה אבל נראה לי שהוא עוסק באנשים שלא ממש מצליחים להתמודד עם הטרגדיה שבעברם ועם תחושת האשמה, מתקשים "להפרד" ולהמשיך הלאה.

      אולי כשבן מין אחד כותב מהמקום של בן מין אחר, יכולים שני המינים לקבל את השיר כשייך להם? אם תקראי את "נגה" "רותי" ו"דיתה" תביני אולי למה אני מתכוון.

      כבר פעם שניה שמזכירים לי בתגובות את אשה בורחת מבשורה ואני, עם קשב הקריאה העלוב שלי בזמן האחרון אפילו לא יודע במה מדובר. מקווה להשלים את החסר יום אחד......

      בעניין הכתיב, מקווה שאם אפרסם יום אחד,  תגיע איזו עורכת לשונית ותפטור אותי מהלבטים האלה....

      ושוב תודה על התגובה.

       

        26/10/08 10:25:

      כותרת נהדרת וסיפור מרתק, שקולח כאילו סיפרת לי אותו בקול רם. מתאים מאוד לאווירת החורף שמסביב.

      לחיות בשלישייה עם נוכח-נפקד - אי אפשר שלא לחשוב על "אישה בורחת מבשורה", אבל זו סתם אסוציאציה.

      והשיר קולע בול; בין השאר כי כספי שר שם מילים שאומרת אישה (או שמא?), וגם אתה סיפרת את תרצה בקולך המסוקס...

       

      (ואם להידרש לקטנות, בהמשך להערת פ' השקד, אולי תרצה לאמץ את הכתיב הנכון של המילים האלה: ליהנות, בינינו, ולא כפי שכתבת.)

      אני שמה לב שלכל הסיפורים שלך יש קול של מספר מובהק מאוד, והאישיות הנדיבה והרגישה שלך מסתמנת מבעדו.

        26/10/08 08:07:

      צטט: יהודית ש 2008-10-25 22:53:10

      תודה על עוד סיפור

      מפרי מוחך הקודח

      בסיפורים ומעשיות...........

       

      תודה גם לך

       

        26/10/08 08:06:

      צטט: קאיה 2008-10-25 21:33:39


      קראתי בשלוּק אחד ולא בפחות מאשר חרדת קודש.

       

       

       

      תודה חוה

       

      שמח שקראת

        25/10/08 22:53:

      תודה על עוד סיפור

      מפרי מוחך הקודח

      בסיפורים ומעשיות...........

        25/10/08 21:33:


      קראתי בשלוּק אחד ולא בפחות מאשר חרדת קודש.

       

        25/10/08 21:25:

      צטט: מינימקסי 2008-10-25 19:19:20


      סיפור יפה, כתוב היטב, לטעמי. נהניתי לקרוא אותך.

       

      תודה

       

        25/10/08 19:19:

      סיפור יפה, כתוב היטב, לטעמי. נהניתי לקרוא אותך.
        25/10/08 18:57:

      צטט: א"ריק 2008-10-25 18:16:11

      מדי פעם עברה איזו מכונית על הכביש שלאחר שנמוג שאונה העמיקה תחושת הבדידות

       

      כל הזמן הייתה לי תחושת דז'ה וו

       

      אהבתי

       

       

       

      תודה דני

        25/10/08 18:57:

      צטט: תמי ! 2008-10-25 14:58:38

      יפה,

      וקצת עלים קלים בתוך הסבך
      וכמה מילים טובות שלא אשכח*

       

       

       

      תודה תמי

       

      נתן יונתן התייסר בשכול שלו עד ליום מותו

        25/10/08 18:16:

      מדי פעם עברה איזו מכונית על הכביש שלאחר שנמוג שאונה העמיקה תחושת הבדידות

       

      כל הזמן הייתה לי תחושת דז'ה וו

       

      אהבתי

        25/10/08 14:58:

      יפה,

      וקצת עלים קלים בתוך הסבך
      וכמה מילים טובות שלא אשכח*

        25/10/08 10:13:

      צטט: צפל 2008-10-25 10:08:18

      צטט: דיונa 2008-10-25 09:46:28

      זכר לימי הנהיגה ב"מק", בלילה, בכביש הערבה.

      עם"ציוד הקפה" שיש ב"בהמה".

      דור מזוין של כמה "אבנרים"  ו"תרצות" כאלה.

      עשית לי חידודין חידודין עם הזכרונות האלה

      עם השתיקה הכבדה הזאת.

      .

      אתה איש לוט נוראי ששותק כבד.

       

      קיבינימט איתך צפל.נשיקה

       

       

      אני פטפטן לא קטן, השתיקה שלי היא בפנים, לפעמים יוצא ממנה סיפור...

       

      תודה לך דיונה זו תגובה נהדרת

      פשוט החזרת אותי ל"מק" (כם כל מה שה אומר) של האהבה הראשונה שלי

      אבי בני.

       

        25/10/08 10:12:

      צטט: מתבוננת 2008-10-25 10:09:32

       

      ואני (לשם שינוי) אשתוק

      ואתן לסיפור הזה שלך לחלחל.

      בשקט. כבד.

       

       

       

       

      רעיון טוב

      תודה

        25/10/08 10:11:

      צטט: רני שהם 2008-10-25 09:53:20


      תענוג לשמוע

      נפלא וכואב לקרוא

      לאחר קריאה, השיר שהתחיל להתנגן לי בראש היה דוקא "שיר כאב" של מאיר אריאל:

      שיר כאב, עובר ושב
      איזה מזל אני שר עכשיו
      שיר כאב כל פעם חוזר
      אז אני שר עכשיו - אולי זה עוזר.

      ואולי נהיגה לילית תעזור...

      נ.ב.: פ. השקד צודקת כמובן. בעיקר לגבי הספר.

       

       

      תמיד אני תוהה לאיזה מקומות הסיפורים שלנו לוקחים את הקורא.

      אני אוציא מהשירונט את הטקסט של נתן יונתן ואולי מישהו יסביר לי למה הסיפור הזה לקח אותי דווקא לשם.

      תודה רני

        25/10/08 10:09:

       

      ואני (לשם שינוי) אשתוק

      ואתן לסיפור הזה שלך לחלחל.

      בשקט. כבד.

       

       

       

        25/10/08 10:08:

      צטט: דיונa 2008-10-25 09:46:28

      זכר לימי הנהיגה ב"מק", בלילה, בכביש הערבה.

      עם"ציוד הקפה" שיש ב"בהמה".

      דור מזוין של כמה "אבנרים"  ו"תרצות" כאלה.

      עשית לי חידודין חידודין עם הזכרונות האלה

      עם השתיקה הכבדה הזאת.

      .

      אתה איש לוט נוראי ששותק כבד.

       

      קיבינימט איתך צפל.נשיקה

       

       

      אני פטפטן לא קטן, השתיקה שלי היא בפנים, לפעמים יוצא ממנה סיפור...

       

      תודה לך דיונה זו תגובה נהדרת

        25/10/08 10:06:

      צטט: פ. השקד 2008-10-25 09:23:36

      שיר נפלא. מתי כספי שר פה בקול נקי ועמוק עמוס שנים וסיגריות וצרות. סשה ארגוב תמיד גאוני פוגע פנימה פנימה היישר ללב. בחירה מושלמת שלך.

       

      והסיפור. מה אומר שעוד לא אמרתי לגביך? צפלושקה, אתה כותב נפלא. נפלא. הדמויות שלך קורמות עור וגידים במהירות מפליאה. אני מכירה אותן הודות לתיאור שלך, שבכמה קווי מתאר אתה מקים אותן מהנשיה או מהזכרון או מהדמיון או גם וגם וגם.

       

      אני רוצה לאמר שהמתים כבר לא סובלים עוד, ויש לנו נטיה לשכוח זאת. המתים גם לא זוכרים את הרגע או הרגעים לפני שהפכו לאל חומר. כל הייסורים אצלנו. כל הדמעות. כל הזכרון.

       

      לפעמים בשתיקה יש הרבה יותר מילים מאשר בדיבור הכי תזזיתי.

       

      צפלושקה, יש פה ושם חוסר עקביות באשר לכתיב מלא/חסר. שום דבר שאי אפשר לסדר בעריכה מחודשת. מעבר לכך, אתה כל כך יודע לספר סיפור.  אתה מלא לב ותובנות ורגש ועומק, ואתה לא עושה הנחות לאף אחד.

       

      זה חייב להיות כתוב בספר. אתה יודע שאתה חייב להוציא ספר, כן?

       

      תודה

       

      יום אחד אני אדפיס.....

       

      זה נכתב בלילב כמעט ללא עריכה

       

      אני לא סגור עם עצמי לגבי כתיב מלא/חסר, ישלנו בעברית בעיה עם הברות התנועה.....

       

      אין ברירה, צריך להביט קדימה.....

       

        25/10/08 09:53:


      תענוג לשמוע

      נפלא וכואב לקרוא

      לאחר קריאה, השיר שהתחיל להתנגן לי בראש היה דוקא "שיר כאב" של מאיר אריאל:

      שיר כאב, עובר ושב
      איזה מזל אני שר עכשיו
      שיר כאב כל פעם חוזר
      אז אני שר עכשיו - אולי זה עוזר.

      ואולי נהיגה לילית תעזור...

      נ.ב.: פ. השקד צודקת כמובן. בעיקר לגבי הספר.

        25/10/08 09:46:

      זכר לימי הנהיגה ב"מק", בלילה, בכביש הערבה.

      עם"ציוד הקפה" שיש ב"בהמה".

      דור מזוין של כמה "אבנרים"  ו"תרצות" כאלה.

      עשית לי חידודין חידודין עם הזכרונות האלה

      עם השתיקה הכבדה הזאת.

      .

      אתה איש לוט נוראי ששותק כבד.

       

      קיבינימט איתך צפל.נשיקה

        25/10/08 09:23:

      שיר נפלא. מתי כספי שר פה בקול נקי ועמוק עמוס שנים וסיגריות וצרות. סשה ארגוב תמיד גאוני פוגע פנימה פנימה היישר ללב. בחירה מושלמת שלך.

       

      והסיפור. מה אומר שעוד לא אמרתי לגביך? צפלושקה, אתה כותב נפלא. נפלא. הדמויות שלך קורמות עור וגידים במהירות מפליאה. אני מכירה אותן הודות לתיאור שלך, שבכמה קווי מתאר אתה מקים אותן מהנשיה או מהזכרון או מהדמיון או גם וגם וגם.

       

      אני רוצה לאמר שהמתים כבר לא סובלים עוד, ויש לנו נטיה לשכוח זאת. המתים גם לא זוכרים את הרגע או הרגעים לפני שהפכו לאל חומר. כל הייסורים אצלנו. כל הדמעות. כל הזכרון.

       

      לפעמים בשתיקה יש הרבה יותר מילים מאשר בדיבור הכי תזזיתי.

       

      צפלושקה, יש פה ושם חוסר עקביות באשר לכתיב מלא/חסר. שום דבר שאי אפשר לסדר בעריכה מחודשת. מעבר לכך, אתה כל כך יודע לספר סיפור.  אתה מלא לב ותובנות ורגש ועומק, ואתה לא עושה הנחות לאף אחד.

       

      זה חייב להיות כתוב בספר. אתה יודע שאתה חייב להוציא ספר, כן?

        25/10/08 09:13:

      צטט: יורם67 2008-10-25 08:22:42

      קראתי מרותק , העברת את התחושות , גם את השתיקות כל כך יפה

      גרמת לי לחשוב , להרהר על מלחמות ....ועל בני אדם ....

      תודה

       

       

      תודה יורם

      אם אני מצליח לגרום אפילו רק לאדם אחד לחשוב על מלחמות ועל בני אדם, אני את שלי עשיתי.....

        25/10/08 09:11:

      צטט: בועז22 2008-10-25 08:05:33


      אתה יודע, יש לי כלל ברזל:

      לעולם איני הולך לסרט שעשו אותו

      על בסיס ספר שקראתי...

      או, איני מנסה להשיג ספר, שראיתי כבר

      סרט שעשו על פיו...

      איך באמת כותבים שתיקה?

      בסרט שומעים שתיקה, אבל בספר?!

      מצד שני, רק בספר אפשר לחדור אל

      תוך נבכי הנשמה, לחפור בה, למצוא בה...

      אחחח..., יסוריו של כותב פרוזה...

      אבל אם כותבים על נסיעה במדבר, בלילה,

      ויש בה דו-שיח, כלשהוא, אפשר גם לשמוע את השתיקה...

       

       

      המון פעמים תהיתי אם אפשר "לשמוע שקט", " לראות חושך"......

      תודה בועז

       

        25/10/08 09:09:

      צטט: החתולה המעופפת 2008-10-25 07:45:08


      צפל התפלאת

      אני לא יודעת איך אומרים משוררים או סופרים,

      אבל הפלאת.

       

       

       

       

       

      תודה לך חתולה

        25/10/08 09:08:

      צטט: הדב מהיער 2008-10-25 05:47:04

      סיפור יפהפה, כמו שרק אתה יודע.

      נרים כוס קפה לחיים טובים וארוכים.

       

       

       

      תודה דב

      לחיי כולנו ולחיי כל הדור המזויין שלנו.

        25/10/08 09:07:

      צטט: *עדינה* 2008-10-25 04:01:29

       

      איזה סיפור מדהים. זה אמיתי?

      תראה איך הכאב יוצא בסוף, ולא משנה אחרי כמה זמן.

      בכיתי יחד איתכם,

      ונשבעת שיכולתי להריח את הקפה עד פה ...

      נשיקה

       

       

       

      תודה עדינושק'ה

       

      האם זה אמיתי? את כבר מכירה אותי.....חלק אישי וחלק מן היקב ומן הגורן

        25/10/08 09:05:

      צטט: כש-רונית 2008-10-25 04:01:23

      צטט: r and r 2008-10-25 02:16:32

      צפל-  2 בלילה,

      מילא מתי כספי

      אבל אני לא יכולה לקרוא את כל זה..

      שוב אשוב:)

      לילה טוב!!

       

      (בלי חלומות על חוורים וכו..)


       

      גם אני לא, אבל אני יודעת שאתה כותב נפלא ועל השיר בינתיים - קבל....

       

       

      בוקר טוב, צפל

       

       

      תודה רונית, אותו כנ"ל
        25/10/08 09:04:

      צטט: r and r 2008-10-25 02:16:32

      צפל-  2 בלילה,

      מילא מתי כספי

      אבל אני לא יכולה לקרוא את כל זה..

      שוב אשוב:)

      לילה טוב!!

       

      (בלי חלומות על חוורים וכו..)


       

       

       

      אין בעיה, מתי שיבוא לך

      תודה

        25/10/08 08:22:

      קראתי מרותק , העברת את התחושות , גם את השתיקות כל כך יפה

      גרמת לי לחשוב , להרהר על מלחמות ....ועל בני אדם ....

      תודה

        25/10/08 08:05:


      אתה יודע, יש לי כלל ברזל:

      לעולם איני הולך לסרט שעשו אותו

      על בסיס ספר שקראתי...

      או, איני מנסה להשיג ספר, שראיתי כבר

      סרט שעשו על פיו...

      איך באמת כותבים שתיקה?

      בסרט שומעים שתיקה, אבל בספר?!

      מצד שני, רק בספר אפשר לחדור אל

      תוך נבכי הנשמה, לחפור בה, למצוא בה...

      אחחח..., יסוריו של כותב פרוזה...

      אבל אם כותבים על נסיעה במדבר, בלילה,

      ויש בה דו-שיח, כלשהוא, אפשר גם לשמוע את השתיקה...

       

        25/10/08 07:45:


      צפל התפלאת

      אני לא יודעת איך אומרים משוררים או סופרים,

      אבל הפלאת.

       

       

        25/10/08 05:47:

      סיפור יפהפה, כמו שרק אתה יודע.

      נרים כוס קפה לחיים טובים וארוכים.

       

        25/10/08 04:01:

       

      איזה סיפור מדהים. זה אמיתי?

      תראה איך הכאב יוצא בסוף, ולא משנה אחרי כמה זמן.

      בכיתי יחד איתכם,

      ונשבעת שיכולתי להריח את הקפה עד פה ...

      נשיקה

       

        25/10/08 04:01:

      צטט: r and r 2008-10-25 02:16:32

      צפל-  2 בלילה,

      מילא מתי כספי

      אבל אני לא יכולה לקרוא את כל זה..

      שוב אשוב:)

      לילה טוב!!

       

      (בלי חלומות על חוורים וכו..)


       

      גם אני לא, אבל אני יודעת שאתה כותב נפלא ועל השיר בינתיים - קבל....

       

       

      בוקר טוב, צפל

        25/10/08 02:16:

      צפל-  2 בלילה,

      מילא מתי כספי

      אבל אני לא יכולה לקרוא את כל זה..

      שוב אשוב:)

      לילה טוב!!

       

      (בלי חלומות על חוורים וכו..)


      ארכיון

      פרופיל

      צפל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין