ליהוגים
נראה לי שהבלוג הזה יעסוק בכל מה שבא לי לי לכתוב באותו היום. לא רוצה להיכנס להגדרות מצומצמות
פוסטים פופולאריים
-
גברת, רק ניסיתי לעזור
7/8/07 | 941 צפיות
-
לבד על הגג- שבתות וחגים (וגם ימי חול)
2/8/07 | 1103 צפיות
-
Never Again
11/10/07 | 1041 צפיות
-
אתה פה חסר לי
22/7/07 | 1320 צפיות
-
בלוז לביצית מבוזבזת
15/9/07 | 1150 צפיות
-
ד"ר בגנו מצלצל לא רע
11/7/07 | 996 צפיות
פוסטים אחרונים
- בצורת בעיר הקטנה 1/8/09
- השיבה 31/7/09
- she's a small wonder 26/10/07
- In Your Face 25/10/07
- לדשא של השכנה יש כרטיס טיסה ללונדון 23/10/07
- פיסת אושר מתפוררת 18/10/07
כשאת בוכה את לא יפה. בעצם, גם כשאת לא
בביקור האחרון אצל ההורים שלי, אמא נכנסה לאחד מפרצי הנוסטלגיה המפורסמים שלה ושלפה את אלבומי הילדות (הרבים) שלי. מי שמכיר אותי עכשיו יתקשה להאמין לכמות הפילם עליה אני מככבת מיום היוולדי. הרי מצלמות הן האויב הכי גדול שלי ובכל הזדמנות בהן הן נקרות בדרכי אני נמלטת מהן משל היו נחיל דבורים רעבות לדם.
אמא שלי, הרומניה עם הגנים הכי פולניים EVER, אובססיבית הייתה ואובססיבית תישאר להנצחתנו בתמונות. האלבומים שלי - מבית היולדות ועד השחרור בערך- ממוספרים ומסודרים בארגון מופתי וטיפה'לה מלחיץ.
בעודה מאביסה אותי בבישוליו המדהימים של אבא- כי אחרי הכל לא הייתי אצלם חודש והרי אין אוכל במקומות אחרים- היא דוחפת לי את עדויות ילדותי ומכריחה אותי להתעמת עם דברים שגורמים לפנה עם חזה האווז והחצילים להיות טעימה הרבה פחות.
הייתי ילדה יפה. היו לי תלתלים חומים וגדולים, עיני שקד ענקיות, גבות מצוירות ושפתיים שנשאו תמיד גוון של ארטיק תותי-פרוטי. כולם קראו לי שירלי טמפל. בגלל השיער, בגלל הטמפרמנט ובגלל שאנשים ידעו אז מי זו שירלי טמפל....
אני לא יודעת באיזה גיל חל השינוי ולמה הוא חל, אבל מתישהו הפסקתי להיות יפה. לפחות בעיני. הפנים התארכו, גבהתי בגיל מוקדם מדי ויותר מדי, הציצי שהופיע כבר בכיתה ו' יכול היה לחכות שנה או שתיים אבל הוא התעקש כי כנראה אצה לו הדרך.
הפכתי להיות מגושמת ונבוכה ובתמונות אצל אמא, נגלה לפניי לפתע הפסיפס המשונה הזה של חיי. ראיתי בבירור את הרצף. שירלי טמפל הפכה לילדה מתשדיר שירות לנוער במצוקה.
מאז ועד היום, אני שטה על מים לא מסומנים, לעתים סוערים, לעתים רוגעים. היו מערבולות וזרמים תת קרקעיים שכמעט והכניעו אותי לחלוטין וגופי תש מניסיונות להילחם בהם. בתור מי שתמיד עסוקה בהשתחצנות כמעט מביכה באינטלקט שלה ובשנינותה ועוקצנותה, מביך אותי לחשוב כמה אני מתעמקת במראה שלי, כמה אני לא מרוצה ממנו, כמה אני כועסת על אבא שלי שארגן לי את הפנים שלו וכמה אני לא מבינה שעד שאני לא אחשוב שאני יפה, אף אחד כנראה לא יחשוב כך.
אני עובדת על זה. מתרגלת ומתאמנת. לומדת ומשננת. וכמעט בכל יום יש בוחן פתע ואני לא תמיד סגורה על החומר. אין לי שליפים שרשומים לי בתוך המחשבון ואף אחד לא מסמס לי את התשובות הנכונות באמצע הבחינה.
היום אני חושבת שאני עוברת בקושי. נראה לי שאני מבקשת מבחן חוזר.
|
תגובות אחרונות
-
ש.ב. אילת
בתגובה על
-
ג ז ר
בתגובה על
-
חומר חוצני
בתגובה על בצורת בעיר הקטנה
-
רפאל7
בתגובה על
-
y2work
בתגובה על השיבה
-
שי שמש שי
בתגובה על איך הכניסו אותי למיטה וגרמו לי להרגיש כמו זבל
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני באתי להפריד!
פוסט יפה מאוד.
להשלים עם עצמך זה לא טריוויאלי בכלל. בד"כ תמונות ילדות דווקא עוזרות בזה, כי לרוב זה עוגן לתקופה טובה יותר.
את צריכה לעשות מרתון של העצמה: קחי עכשיו 3 שעות, תיכנסי לאיזה אתר פליקר, או כל אתר תמונות אחר ותתלבשי על עמוד אקראי. כשתראי את אחוז המכוערים תרגישי בר רפאלי (או קיילי מינו לחלופין).
טוב, לא ניסיתי את זה בעצמי, אז אני לא עומד מאחורי השיטה.
* בכל אופן.
ממש לא :) הכל בהומור
לא דיברתי עלייך אלא על העיוות שהשתרש (*שמעתי כבר מצטיינים ממך לוקים בו), אבל תיהני עם הילדות הרעה.
(*ומתוך כך שהאדם הסביר היה מודה על התיקון, אני תוהה אם פגעתי ומרגיש צורך להתנצל אם כן. כאמור, דווקא אהבתי את הכתיבה. באמת אין צורך להרגיש מותקפת.)
את התואר סיימתי summa cum laude- אם וכאשר ארשם לתואר שני, אתה מוזמן לעשות לי הגהה לתיזה. בקפה אני מרשה לעצמי להיות ילדה רעה. ויסלח לי אליעזר בן יהודה
דווקא בגלל שכתבת כל כך יפה, אני מרשה לעצמי להיטפל פה לדקות לשונית קטנונית שאצל אחרים עלולה להישמע כמו ביקורת ואצלך אני מקווה שתתקבל כלשונה ותו לא.
שימי לב למשפט הבא:
"וכמה אני לא מבינה שעד שאני לא אחשוב שאני יפה, אף אחד כנראה לא יחשוב כך. "
אני מנסה להבין מתי, על שום מה ולמה נכנס לעברית המודרנית (*לא מדבר עלייך עכשיו. אני פשוט נתקל בזה לפחות ארבע פעמים ביום) העיוות המוזר הזה, ההכלאה בין "כל עוד ש" לבין "עד אשר", שיצר את החיה הלא ברורה הזאת "עד שלא".
הרי התכוונת לומר "עד שכן", לא "עד שלא", הלא כן?
צ"ל: "וכמה אני לא מבינה שעד שאני אחשוב שאני יפה..." וגו' וגו'.
ואכן, כתבת יפה.
בברכת ברוך שעשני קטנון.
--
http://www.NoamPeled.com
זו באמת דילמה מהחשובות שיש.
צריך להפנות את זה לתשומת ליבם של מנהיגי העולם
לא נעים להודות. מזדהה עם כל תו.
אני חושבת שזו הסיבה שאני אוחזת מצלמה היום. אני בחקר מתמשך בכל הנוגע לעצמי.
בעיניי, את נראית מעולה. ואני האמא של הביקורתיים. האמיני לי. אני הכי קשה שיש.
כמה יפה כתבת. מתוך התמונות ניבטת לי דמות של אישה יפיפייה. ומתוך המילים אדם שיודע לכתוב נהדר, ה"עט" הוירטואלי בו את כותבת שופע כל כך. אל תפסיקי לכתוב.
נורא בא לי לנחם אותך ולהגיד לך שיהיה בסדר.
אבל זה ממש אדיוטי. כי זה לא שיום אחד תקומי בבוקר והכל יהיה בסדר.
אבל הדרך שאנחנו עוברים, אם אנחנו מצליחים לנווט בה, בסוף באמת הופכת אותנו לסבירים יותר בעיני עצמנו.
הרבה רספקט על הפתיחות.
כמה יפה ונוגע כתבת.
כוכב.