כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים שלי

    טוב רובכם בטח מכירים את משפחת האפרתי.. ואת הסיפורים המפורסמים של אמא שלי... אז אני קיבלתי גם כישרון ופה יש סיפורים בהמשכים או סתם סיפורים

    סיפור בהמשכים-פרק 1

    3 תגובות   יום שבת, 25/10/08, 09:05
    1. הערת הכותבת: יום אחד פשוט המשפטים האלה קפצו לי לראש והייתי חיית לכתוב אותם! 

    נ.ב. אין לסיפור שם, אז אתם מוזמנים בתגובות לתת הצעות לשם לסיפור חיוך

    'אולי זה לא קרה הרגע? לא, אין סיכוי שזה קרה... זה בטח חלום מוזר! כן, זה מה שזה היה...' חשבה אריאל בתקווה שזה לא באמת אמיתי, שאין סיכוי שזה קרה לה, שזה בכלל לא הגיוני ושהיא כל הזמן הזה ישנה במיטה החמה שלה ושאימה ברגעים אלה מכינה לה שוקו ודגנים בחלב לארוחת הבוקר.

    אך זה היה אמיתי, הכל היה אמיתי. היא לא ישנה במיטה שלה, היא שם וזה קורה לה.

    היום התחיל כרגיל. אריאל סיימה את הלימודים בשעה שלוש והלכה ברגל לביתה דרך היערות.

    היא אהבה לקחת את קיצור הדרך הזה, לראות את הסנאים ואת הציפורים שמקבלים את פניה בציוצים חמים. לעיתים, כאשר סיימה מוקדם ולא מיהרה לשוב הביתה, טיפסה על העצים הגבוהים והשקיפה על הנוף היפהפה עד שנרדמה, וכשחזרה לביתה הוריה כעסו עליה מאוד ואמרו שדאגו לה ושלא תלך יותר דרך היערות. אך לא היה אכפת לה מתגובתם, ולכן חזרה לעשות זאת פעמים רבות.

    לפעמים הרגישה כאילו היא מתקשרת עם בעלי החיים שביער. היא הצליחה לחקות באופן מושלם את קולותיהם של הציפורים וחיות הבר. היא לא הבינה מה הם אומרים אך הייתה בטוחה שהם מבינים אחד את השני.

    יום אחד, כאשר סיימה את הלימודים בשתים עשרה ותכננה לתפוס תנומה על אחד העצים, הבחינה בדבר מה חום-בהיר שמקפץ מעץ לעץ. היא לא ראתה את בעל החיים הזה מעולם, היא הייתה חייבת לבדוק מה טיבו, וכך טיפסה אחריו גם היא מעץ לעץ במהירות של למור, אך החיה החלה לטפס יותר מהר ועוד יותר מהר ועוד, עד שנכנסה לתוך מערה.

    אריאל מיד קפצה לתוך החור החשוך והחלה לזחול בעקבותיו. לאט-לאט הופיעו צמחים מוזרים בצבעים מרהיבים, סגולים וכתומים ושחורים ומנוקדים. חלקם נראו קוצניים ומאיימים, אך אריאל הייתה נחושה והמשיכה מבלי להסתכל לאחור.

    לפתע ראתה נקודת אור מרוחקת. ככל שזחלה והתקרבה, יכלה להבחין בעצים ובשיחים ירוקים המקדמים את פניה. 

    לבסוף הגיעה עד ליציאה. אריאל התרוממה וניערה את החול והאבק ממכנסיה. 

    היה זה סתם יער רגיל ושומם, לפחות כך חשבה.

    לפתע ראתה להקה של יצורים בצבע חום-בהיר, שנראו בדיוק כמו היצור שאחריו עקבה. עוד יצורים מעופפים ומוזרים החלו לרחף מעליה.

    "איפה אני?" שאלה בלחש את עצמה. כל היצורים הביטו בה, הם עצרו את כל מה שעשו כדי לבחון את היצור הקטן עם השיערות הארוכות. לאחר כמה שניות שבהן הרגישה אריאל כמו בגן פסלים, כל החיות רצו ויצאו מהיער. אריאל לא ידעה בדיוק לאן, אך היער התרוקן.

    היא החלה לנוע צפונה, מבלי לדעת מה צפוי לה שם. לאחר שעה של הליכות הרגליים של אריאל החלו לכאוב.

    "למה לא חזרתי לתוך המערה?" רטנה בשקט. למרות שהרגישה כמו מטומטמת המשיכה לצעוד. חצי שעה עברה, ואריאל הגיעה לכמה בתי עץ קטנים, לידם עץ ענק ושמן. נראה שהיה עשוי ממליוני ענפים שלא נגמרו, כך שאפילו כשהרימה את מבטה אל השמיים סופם לא נראה.  

    היא ידעה שתהיה מוגנת מחיות היער המסוכנות שעל האדמה אם תסתתר בין העלים העבים שכיסו את רובו של העץ.

    בשארית כוחותיה החלה לטפס, ולאחר זמן שנדמה בעיניה כנצח ראתה בית עץ ענק מכל הבתים שראתה בחייה. הוא היה כל כך עצום עד שנראה כמו ארמון יותר מאשר בית עץ.

    כשלחצה על הידית, הדלת נפתחה בחריקה. היא נכנסה בזהירות וצעדה במסדרון ארוך וחשוך. על הקירות היו תלויות תמונות של דרקונים וחיות משונות. לפתע הבינה שהיא עלולה להיתפס, ושהיצור אותו היא מחפשת וודאי לא יהיה בתוך הבית, והחליטה לחזור על עקבותיה.

    היא עמדה להגיע אל הדלת, אך נצפתה לה הפתעה.

    כל חיות היער עמדו שם, במרכזם ילדה שנראתה גדולה בשנים מועטות מאריאל. היו לה עיניים חומות אדמדמות, שיער חום ופרוע, ושימלה מעט קרועה, עם קעקוע ירח מטושטש על מצחה.  

    הילדה כיוונה את עיניה המאיימות עמוק לעיניה של אריאל, ושאלה בזעם רב:

    "מה את חושבת שאת עושה בבית שלי?"

     

    המשך יבוא...

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/10/08 23:47:

      וואו, איזה יופי! המשפטים קפצו לך מהראש, ניתזו על הקפה שלי  ומשם זינקו לי ישר לתוך העין ונספגו  במוח. עכשיו יש לי מלא משפטים חדשים ומקסימים שלא היו שם קודם. אז אל תהיי כזאת , תביאי עוד .ככה, הלא-כלום בחיים לא ישתלט על פנטזיה*

       

      * זאת היתה חידה. מאיזה ספר לקוח הרעיון?

       

        25/10/08 19:20:


      ואוווווו גבעת ווטרשיפ, הרוח בערבי, הנחל החורף בערבי הנחל..קראת??

      כמה יפה את כותבת כמה יפההההה:-))

      את יודעת לפעמים סיפור מתחיל משם שקופץ לראש ומסביבו מתאספות המילים ולפעמים קופצות מילים ומשפטים ורק אחרי שכותבים את המילים על הניר רק בסוף מגיע השם אז אם קפצו לך המשפטים ועוד אין לך את השם, אולי זה עוד לא הזמן שלו ..נראה לי שהוא מחכה לראות מה יהיה ואז הוא יגיע:-))

      ככה זה סיפור מתח אפילו השם סקרן:-)) וגם אני.. ואני לא רוצה להפריע למשפטים שבראש שלך לרוץ ולשחק על הניר אז אני לא מציעה מילים שלי :-)) כוכב ענק ממני.

      מחכה להמשך :-))

        25/10/08 11:48:

      מקסים! אני כבר מחכה להמשך.

       

      אבא

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      האנימטורית999
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין