שאלתי אותן איך מגיעים פה לבית מלון. הן ערבבו אנגלית עם עברית והבחנתי שהן דתיות, לפי השמלות שלבשו כולן. לא הבנתי הרבה מהתשובה אבל הן הצביעו עלי ואמרו לי "ממש רואים שאתה יהודי". באמת? "כן, תראה אותך. אתה יהודי לגמרי". מה יהודי בי? "אה, זה משהו של שילוב עם צבע העור שלך, השיער, העיניים, עם האף הזה". הן המשיכו לצחוק והלכו לדרכן, מפטפטות פטפוטי סרק בטעם אמריקאי של כלום בניחוח שומדבר. צמצמתי את עיני. מרחוק ראיתי שלט של מלון, דהוי. חיפשתי ארנק. אין. וגם את הדרכון עם המסמכים לא מצאתי פתאום. לקחתי אותו בכלל? מתי באתי הנה? מה באתי למצוא? כל מה שהיה איתי זה רק תיק קטן עם כמה בגדים שצריכים כביסה. מזל שהתעוררתי בזמן.
©כל הזכויות שמורות לאלעד אקרמן |
תגובות (15)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה רבה לך לורי :-)
כמה טוב ששבת הבייתה...
שוב כמקיץ מחלום אל חלום אחר.. חדש, טוב יותר, מוצלח יותר,
ממשי יותר ומי יתן והפעם החלום יהיה מצאותי ויתממש....
נשיקות וגל של געגוע...
מעולם לא ניסיתי לחיות אותו, כך שלא ממש היה לי ממה להתעורר.
אבל כשאנסה, אודיע לך. מבטיח :-)
וואלה? טוב, תודה.
חיוך.
אתה, מסתבר לי,
לגמרי אחלה.
תודה, בוקר טוב גמלך...
רשמת תגובה שזה כבר משהו, ועוד תגובה מאמריקה!
תודה רבה :-)
טוב שהתעוררת
כוכב.
http://www.youtube.com/watch?v=nmZqb2VVc48
איזה פוסט יפהפה! הלוואי והייתי יכולה לתת לך כוכב! :)
אני עכשיו בארה"ב ומתגעגעת לארץ כל-כך...
שום מדינה בעולם לא משתווה לשלנו.
תמיד חוזרים אל האהבה הראשונה :)
גם לך :-)
בוקר טוב :)