פוסט מספר אחד. זה לא פוסט על אהבה (אני עדיין מחפש) זה לא פוסט על החיבור שלי עם עצמי (די קלוש וידרשו לזה שני משפטים) זה יותר על מה קורה כשאתה פתאום מגלה שמגיעה לעיירה חבורה של קאובויים בדרכה לפשוט על כפר אינדיאנים ואתה מגלה שאתה זה שנשאר למזוג לכולם בירה.
בפעם הראשונה שגיליתי שאני עושה את כל העבודה בשביל אחרים, התגרשתי. בפעם השנייה שגיליתי את זה, הקמתי סטארט אפ. וכמו כל דבר, זה התחיל בבוקר. עוד אחד מאותם בקרים שאנחנו תקועים בפקקים ההזויים, בדרך לעבודה, לעוד יום שבוא אנחנו מקבלים כמה דולרים ועוזרים לחברות אחרות להצליח. ובין רעיון אחד (צביעה אומנותית של ג'יפים בבוץ) לשני (רשת חברתית למכוניות ישנות) הבנו שעלינו על רעיון מוצלח במיוחד,אחד, לנסות להרוויח כסף ולהיות כמה שיותר עשירים. (תמיד טוב שיש לך כסף לקנות בית חולים או משהו דומה) והדבר השני, שאנחנו יודעים יותר טוב מרוב האנשים איך לעשות את זה לא רע. אז הפעם לא נתנו לדברים להתנדף (כבר היו לא מעט שגילינו אותם אחר כך מיושמים על ידי אחרים, אכלנו את הלב ועד היום אנחנו מקווים שיכשלו...) והפעם, התחלנו לתכנן. נתנו לזה שם קליט (עם כמה אותיות חסרות באנגלית כמובן, ווב שתיים או לא? וחוץ מזה אין לקנות שמות...כמו למצוא דירה בתל אביב, אין) מאפיין העל, אפיין את הרעיון בדרכו האנליטית. צירפנו איש יקר ובעל קשרים בחברה. אחר כך גילינו שמישהו צריך גם לעבוד על זה.הסתכלנו אחד על השני והבנו שזה כנראה אנחנו. אמרנו שנעשה הכל לבד. (לא צעירים אבל שעה שלנו שווה 4 שעות של סטאראפיסט צעיר, אנחנו מראש החלטנו לוותר על הפלייסטיישן במשרד). אמנם אנחנו כבר לא young and genius, אבל מסוגלים לשכור כאלו.. משרדים כבר היו. כל אנשי המקצוע היו, רק לתת גז ולהמריא. השלב השני היה לגייס קצת כסף. (או הרבה) כולם מגייסים. על רעיונות פחות טובים משלנו (שלנו מבריק דרך אגב). זה יילך בקלות. אנחנו מכירים את כולם. רק נצטרך להחליט עם מי. די מהר הבנו, שאנשים מאוד אוהבים את הכסף שלהם. לא בקלות הם נפרדים ממנו למרות שיש להם הרבה. ערכנו פרזנטציה יפה (http://blog.guykawasaki.com/2005/12/the_102030_rule.html)עברנו בחממות, בקרנות, אצל מלאכים, נסענו רחוק, נסענו קרוב. דיברנו עם אנשים בשיחות וידאו. מה לא. אבל אף אחד לא יודע.... זה לא דומה לשום דבר, אז איך יודעים?זה נראה לנו סיכון... (וואלה?) תעשה עוד אתר לקבצי וידאו ותגייס הרבה. תגיד טלויזיה ברשת, תגייס הרבה.תגיד מיי ספייס ותגייס הרבה. אתה מרגיש שכולם מטומטים. חוץ ממך. אז אני חייב להגיד שכולם כולם היו נחמדים. כולם אהבו.כולם אמרו שיבדקו. חלק אמרו שנבוא עוד כמה חודשים. והיו כאלו שאמרו שהם מוכנים להשקיע. חיבקנו אותם באהבה ושאלו איפה חותמים. בתור סטארט-אפ פולני ראשון, חינכו אותנו שאם רוצים אותנו זה מספיק. את מה שקרה אחר כך נמשיך בפוסט מספר שתיים. אין לי זמן לכתוב יש לי סטארטאפ על הראש.... |
שחריתה
בתגובה על **angle II**
הזוהר הצפוני
בתגובה על
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
"בפעם הראשונה שגיליתי שאני עושה את כל העבודה בשביל אחרים, התגרשתי. "
הצחקת אותי עם המשפט הזה... לי זה לקח מעט יותר.
ההחלטה הסופית נפלה דווקא באחד מאותם פקקים ארוכים ובלתי מסתיימים.
בהצלחה עם המייזם.
כל הכבוד, ויש לי הרבה כבוד, לאנשים שמעיזים, שמתמידים, שמזהים ומתמידים,לא מתייאשים גם כשלפעמים לא קל,מאמינים בעצמם ומונעים מתוך ההכרה הברורה שעבורם השמים הם הגבול...
כוכב. פשוט כוכב בשמיים !
קודם כל תודה.
דבר שני, מסכים עם כל מילה. נשמע כל כך פשוט וקשה ליישום....
מן הסתם ב-10 דקות האלו תהייה עוד שיחה בטלפון....
אני דרך אגב משתדל (כמעט מתאמץ) לעשות את זה.
:-) אהבתי...
ציינת שהכל התחיל בפקקים ההזויים... רובנו כל כך עסוקים כל היום ולא מפנים זמן לעצור, לשבת, לנוח ולפנות מקום לתודעה לעלות.
כשהתודעה שלנו קימת, היא זו שמאפשרת לראות את הדברים מהצד ולייצר רעיונות.
אם תאפשר לעצמך פעמיים ביום, כל פעם 10 דקות פשוט לשבת בשקט ולפנות את המחשבות תופתע לגלות כמה רעיונות יבואו ואז באמת תוכל לעשות כסף בלי לעבוד קשה.
תיזהר - זה ממכר
...
המון הצלחה,
שירלי
תודה שמוליק. אנחנו מעודדים שאתה מאחורינו.
וכשזה יעלה תהייה המנוי הראשון שלנו.
מ...מ.. האמת של השתמשנו בשום אלימות או תקיפות (אולי גם זה בעייה)
תלוי איזו גישה אתה מאמץ. להגיע בדחילו ורחימו או בפוזה שאני עושה להם טובה שבאתי אליכם בכלל.
להעיז תמיד צריך. מנסיון, ב-90 אחוז יוצאים דברים טובים.
צחי,
כל הכבוד ושיהיה בהצלחה!
נמשיך לעקוב...
אני סקרנית לשמוע מי מהחייכנים השקיע ובאיזה סוג של אלימות השתמשתם
בלי קשר- שיחקת אותה ללכת עם הרעיון עד הסוף ולהסתכן. רובנו לא מעיזים.מחזיקה אצבעות...