לעיתים נדמה שהדרך כל כך ארוכה,

אני צועד בה שנים ואיני יודע את סופה,

אך למדתי כי לכל צומת ישנן לפחות שתי דרכים,

לכל מבוך ישנם לפחות שני פתחים,

לכל עץ יש לפחות שני פרחים... גם בסתיו,

שיזכירו לו עד כמה יכול ופשוט שיאהב,

שיזכירו לו את השריטות בלב ובגב,

שיאירו לו את מה שפעם כאב,

שיכניסו בו תקווה שיציתו בו רעב.

לעיתים נדמה שהבחירות הן תמיד שגויות,

כל תשובה במבחן חיי מלאה טעויות,

אך למדתי כי בליבי ישנם חדרים

ומי שפסע בם, חרט לו שירים

על קירות פנימיים נעימים ורכים... זוכרי כול,

שיזכירו לי את כל מי שנגע בי אתמול,

שיזכירו, מי החזיק כשעמדתי ליפול,

שיזכירו שיש אפשרות עוד לגדול,

וירגיעו שהזמן האוזל הוא רק חול.

כי קולה של ציפור ראשונה בכל בוקר, מזכיר כי אסור לעצור,

יש לפתוח עיניים וראש וגם לב ולצעוד עד לקצה האור.