רגע לפני אור ראשון,
יש בוקר אחר, שונה, מחובר לקצה הלילה.
לבוקר כזה ישנן איכויות כאלה, אחרות כאלה...
לשעות הקטנות הללו של לפני הזריחה המלאה,
רגעים מלאים בתקווה, שעות שבהן הכול אפשרי,
החום טרם הכה,
השקט מציף את הרחובות ונחתך על ידי קטנוע שמחלק עיתונים ,
פורע קצוות שיער של שינה אחרונה.

ממש בשעה הזו לפני שהשמש קורעת את החלון,
ממש בציוץ הראשון של הציפור האחרונה,
שישנה תחושה שאת בכל העולם וכל העולם בתוכך.
ובין כותלי הרחוב קולות של זוג אוהב שמצא את אושרו בקצה לילה,
רגע לפני אור ראשון.

רגע לפני אור ראשון, אויר יוצא מפיו של מלאך (אשר עלה למשמרת לילית אחרונה),
מלטף את הים,
מחליק על הטיילת ברחוב הירקון,
חולף בשדרות רוטשילד,
מצנן עצמו במזרקת כיכר צינה דיזינגוף,
משם לחלון חדר השינה,
מלטף את הדאגה מעל גופינו, ומסיר את החום מחלומותינו.

ואז, ממש באותו רגע, לפני אור ראשון,
אפשר לנשום ...
להרגיש את זיכרונות חופי סיני מתאחדים עם חופי ברזיל,

ממש באותו רגע יחיד אחלוף בחלומותיך,
אטייל בין כפלי שמיכתך,

לא תראיני, אך תחושי ראויה,
לא תגעי בי, אך תהי ניגעת,
לא יהיה שם ערסל, אך תהיי מעורסלת,
לא תפקחי עיניך, אך תהי מפוכחת,
לא תתאמצי, אך תהי מאומצת.

רגע לפני אור ראשון,
ישנן מיני מחוות שונות בשעות שונות של בקרים שונים.