לפעמים אנחנו האמהות נואשות, בעיקר החד הוריות, מולי ילדינו כאר הם מגיעים לגיל ההתבגרות.

חילוקי הדעות רבים, תפיסת העולם שלנו שונה, אנחנו האמהות חרדות נוכח גלי האלימות בחוץ, בעיקר בלילה, ונוצרים חיכוחים יום יומיים...

יש שאומרים "תעזבי זה יעבור"  "אל תכנסי לזה"   "תשתדלי לשמור על יחסים טובים"  "תהיי חברה שלה"

אבל בשם אלוקים, אני אמא שלה, אני לא רוצה להיות חברה שלה, אני לא צריכה להיות חברה שלה, על ילדים

לדעת ללמוד גבולות או לקבל סמכות כלשהי ..חובתי כאם לדעת לאן בתי או בני יוצאים, עם מי יוצאים, ומתי הם חוזרים.....וכאשר את שואלת כאם, או כאם חד הורית, מתחילים הויכוחים...

לפעמים התקשורת בין ההורה  לילד  נפגעת ולא מצליחים לקיים דו שיח .  ופה מתחילה השאלה אולי נלך לאדם שלישי, נטרלי כדי ליישב את חילוקי הדעות, מגשר, יועץ, פסיכולוג.....  לפעמים הם  הילדים בכלל לא רוצים ללכת.... ולפעמים אין ביכולתך לממן הוצאה כזאת... כל ביקור אצל אדם מקצועי הוא לפחות  300 שקלים , 4 ביקורים בחודש 1200 שקלים...

מה עושות משפחות שאינן יכולות להרשות לעצמן הוצאה כזאת...???

ושוב עולה השאלה - לשתוק? לטאטא מתחת לשטיח? לתת לזמן לעשות את שלו?

האם כדאי לנהוג כבת יענה - "לא ראיתי לא שמעתי לא ידעתי."... או "הכל יהיה בסדר"....

אלוהים.... שיגדלו כבר....