| היום טיילתי להנאתי בנווה צדק וראיתי ארבעה אנשים הולכים יחדיו,זוג צעירים וזוג הורים של אחד מהם, האבא העיר משהו לגבי המיוחדות של המקום, זה עורר אצלי את המחשבה להגיד להם שינסו להיות רגע בשקט בלי לחשוב שצריך להעיר הערות מסוימות, ולבדוק איך זה מרגיש. רוב המעשים שאנו עושים מלווה לזה מחשבה שצריך משהו. השאלה מה קודם למה המחשבה לפעולה או הפעולה קורית מעצמה ואחר כך מתעוררות שתי מחשבות אשליתיות, מחשבה אחת שצריך משהו ומחשבה שנייה על דרך פעולה כדי להגיב למחשבת ה"צריך" שעלתה. מה שקורה קורה ממילא בלי שליטתנו הבחירה שלנו היא אם לפעול בספונטניות או להאמין שפעלנו מתוך מחשבה. השאלה מאוד עקרונית ומובילה לדילמה גדולה הרבה יותר: מי שולט במי אנחנו על המחשבה או המחשבה בנו. התשובה אנחנו במחשבה אולם רובנו חיים באשלייה שהמחשבה שולטת בנו. אנחנו הכוונה לעולם האמת כי מי שאנחנו זה לא גופנו אלא האמת העירומה או כוח החיים. בגלל שאנו חיים מתוך האשלייה של שליטה המחשבה אנו חושבים את חיינו וחושבים את התנהלותנו, בעוד מה שקורה נפרד לגמרי ממחשבותינו. המחשבות רק יוצרות את העומס הרגשי, המחלות, הסבל ובקיצור כל מה שאנחנו מנסים להיפטר על ידי החשיבה, והכל לשווא כי המחשבה היא הבעיה ולא הדרך לפיתרון. כל הרוחניות בארץ מנסה לענות בדיוק על בעייה זו, על הסבל שבמחשבה : הבעייה שמנסים לפתור זאת עדיין מתוך מחשבה , והדרך היחידה לפתור זאת זה להרפות את המחשבה , לתת למחשבה להיות במצב הרפייה שזה המצב הטבעי , שזה מי שאנחנו וזה הפתרון לכל הבעיות והקץ לסבל שנגרם מהשליטה של ממלכת המחשבה. |