בשירה החדש של דין דין אביב יש את התאור הבא:

"ואם אני עצובה
אל תשאל שאלות
לא תמיד יש תשובה

" והמילים בוגדניות"

איזה תאור מקסים לכוחה של מילה.

כמה אחריות וכמה עוצמה יש במילה .

וברגע ששחררנו אותה היא כבר לא שלנו

לא משנה מה התכוונתי, כמה לא הובנתי,

כמה לא הסברתי טוב

זה כבר לא רלוונטי.

התאור הזה הקסים אותי בויתור של הכותבת (לכאורה)

על הדיבור. המילים בוגדניות אז אף לא מילה.

העדיפה להקשיב למשהו אחר בטוח יותר "פחות בוגדני"

יותר אוטנטי.

"אף לא מילה
כי כשאיתך איני זקוקה עוד למילים
אף לא מילה
כי במבט שלך סודות הופכים גלויים
תן לי כתף
אני אניח את ראשי בשלוותך
אני אמצא את מקומי
אף לא מילה בבקשה
אף לא מילה"

בהתחשב בעובדה שרק כ-10% מהתקשורת קשורה למילים שאנו אומרים

( 30% קולות שאנו משמיעים 60% בשפת הגוף).

אז הקשבה אמיתית אינה מתבצעת באוזניים אלא באותו זמן

גם בעזרת העיניים והלב.

לרגשות, למשמעות להתנהגות.

מה לקחתי מזה?

את האחריות שעומדת מאחורי בחירת כל מילה

וברגע שהוצאנו אותה הפרשנות של הצד השני כבר לרוב לא קשורה אלי

את הוליסטיות התקשורת וכמה אנחנו שומעים ולא ממש מקשיבים

אפילו לשירים...

צרפתי את הלינק לקליפ ו כל המילים.

http://www.youtube.com/watch?v=q9iSuiBl-9g 

א. אף לא מילה
כי כשאיתך איני זקוקה עוד למילים
אף לא מילה
כי בחיבוק שלך אשמע את כל הסיפורים
תן לי כתף
אני אניח את ראשי ואתעטף
בשלוותך האינסופית
אף לא מילה בבקשה
אף לא מילה

אף לא מילה
כי כשאיתך איני זקוקה עוד למילים
אף לא מילה
כי במבט שלך סודות הופכים גלויים
תן לי כתף
אני אניח את ראשי בשלוותך
אני אמצא את מקומי
אף לא מילה בבקשה
אף לא מילה

ואם אני עצובה
אל תשאל שאלות
לא תמיד יש תשובה
והמילים בוגדניות
תן לדמעות נשק אותי ואל תרפה
כי במגע שלך בנפשך אמצא מרפה

אף לא מילה
כי כשאיתך איני זקוקה עוד למילים
אף לא מילה
כי בחיבוק שלך אמצא את כל הסיפורים
תן לי כתף
אני אניח את ראשי ואתעטף
בשלוותך האינסופית
אף לא מילה בבקשה
אף לא מילה

ואם אני עצובה
אל תשאל שאלות
לא תמיד יש תשובה
והמילים נוגדניות
תן לדמעות נשק אותי ואל תרפה
כי במגע שלך בנפשך אמצא מרפה