בהמשך לסיפורי הקודם  רגע של חלום, מביאה  בפניכם המשך...ברקע השיר I'll put a spell on you

חזה של בֶּת עלה וירד חליפות, נשימותיה עמוקות וסדורות.

יותם גחן לעבר פניה , שפתיו רפרפו קלות על עיניה.

הוא מזג לעצמו כוס סודה מהמיני בר שעמד בפינת התא והתרווח בכורסת העור.

יותם לא הסיט מבטו מבת, מוחו הקודח החל בפענוח חידת חייה של בת.

בת פקחה את עיניה ונתנה מבטה ביותם.

בלחישה החלה לספר את הקורות אותה מהסוף להתחלה.

                                      .................................................

רצתי ורצתי, כאחוזת אמוק. לא יודעת אנה אני רצה.

לא ראיתי ולא שמעתי דבר. המכוניות הנוסעות נראו לי כמו מכוניות בלונה פארק

והאנשים כדמויות קרטון.

שלטי החוצות המוארים צבעו את החושך החורפי באלפי גוונים, מה ששיווה לחורף בחוץ

מראה צבעוני וריח של עוד, בניגוד גמור לחורף חיי.

לרגע חזר אלי החלום - שם בסוכה וגשם זלעפות ניתך משמיים, אני עומדת מביטה באבא

המוריד את קישוטי הסוכה, חיוך על פני, ריח האדמה הרטובה עולה באפי

ואני שיכורה מהאויר הצלול בנחיריי.

הרגשתי קלה, כאיילה מקפצת בין הטיפות, גומעת מרחקים לשום מקום.....

לאן אני רצה ?.....ממנו והלאה. ידעתי, לא עוד !

הגשם ניתך בעוצמה, כמו דמעותי שמצאו להן פורקן.

פני נשטפו בדמעות מהולות בטוהר הגשם ואתם האיפור.

טעמתי את דמעותי ולא מלוחות הן.

השמלה הדקיקה נדבקה לגופי, ציירה את דמותי יחפת הרגליים, הדגישה את חיטובי גופי

הבליטה את אגסיי הזקורים.

בבואתי ניבטה אלי מחלון הראוה הסמוך.

ידעתי...כך אני רוצה אותי, זכה וטהורה כביום היולדי, ללא איפור ומסכה ללא קישוטי סוכה, רק אני לעצמי.

מה את עושה כאן בארץ נוכריה....קול בי שאל.

השני מיד השיב....תועה וטועה, שובי חזרי לביתך מולדתך !

לארץ בה שוכנת הרוח, יוצרת יצירה בחימר ובצבע.

הרמתי פני לשמיים, הבכי הפך לצחוק גדול. כך עמדנו אני ועצמי, התחלנו לרקוד את הגשם כשהברקים

האירו את חורף חיי.

מוזיקת "נשמה" בקעה מהבר בפינת השדרה השביעית עם 57 . נכנסתי  התיישבתי והזמנתי לי גביע יין.

"הרי את מכושפת לי"....מילותיו הלמו ברקותי.

לא עוד !... מהלילה...הרי אני מכושפת לעצמי !

הרמתי כוסית לשארית חיי.

.

כל הזכויות שמורות לפנינה ס.

.