| יום חמישי הגיע.
תודה לאל שנתן לי כוח לסיים עוד שבוע לבצע בלי שום עבירה פלילית. אין דרך יפה יותר להתחיל את הסופש בלשמוע את מספר אחד שלי. באינטרנט התפרסה ההופעה של ערן יחד עם נתי אורנן, יוסי בבליקי, ג'ואן ספאדי וקרני פוסטל, במסגרת אירוע הסיום לפרויקט "שירה על הדרך".
נכון, אירוע זה מוציא מדיי שנה רבבות משועממים לרחובות ת"א ושנה שעברה שרדתי 22 דקות לפני שברחתי מההמון בשדרות. אבל ערן זה כבר סיפור אחר. גם אם הוא יופיע בטקס סיום של גן פירחה ביבנה אני לא אזניח את יקירי המוכשר.
בחמישי בערב נסעתי ליפו לבר המזל התורן, נמרחנו על הספה. השעה כבר תשע וחצי, אם רוצים להספיק להתענג על קולו של ערן זה הזמן לקום, להתלבש ולצאת לכיוון גן החשמל. ואכן הלא ייאומן קרה. לבשתי שימלה לבנה וכפכפים, את הסיגריות והכסף דחפתי לכיס שלו. הגענו ללבונטין 7 קצת אחרי 10.אומנם יחסית לקסטרופה שהלכה ברוטשילד האווירה בגן החשמל הייתה רגועה. אבל ביחס ללבונטין ובעיקר ביחד לעצמי, היו הרבה אנשים. מעין מפגש של הח'ברה מהתיכון בערב יום כיפור בעיר המולדת בטיילת.
כמה חברים טובים (מה הייתי בלעדיהם?!), שתי חברות מעבר שהייתי שמחה לא לראות, 3 דייטים כושלים שחשבתי שהספקתי לשכוח, 2 אקסים (הם לא נעלמים מהעולם אחרי שזה נגמר בינינו?) , כמה מכרים שלא ברור מתי הם הפכו מזרים למכרים.
לילך אחת.
ערן עומד לבד עם הגיטרה האקוסטית. הוא לא צריך שום תוספות. חלק מרותקים לתנועות הידיים שלו, כמה צעירים מנסים למשוך את תשומת לב הקהל בקריאות לעברו, כמה גדולים מופתעים מדרך ההגשה הייחודית רק לערן. אוהדים מצטרפים במעין אווירת "מצדה" והשאר כנראה סתם עברו כאן במקרה.
אני בשמלה לבנה. "לקחת את הלילה לבן עד הסוף?" שאל אותי איזה בחור שהיה בטוח שהוא הראשון שחשב על זה. בחרתי לקחת את זה כמחמאה. ערן על הבמה שר את "כשבאתי לקחת אותה מהעננים", אני עומדת רחוק מדיי אבל מספיק בשביל לראות אותו, בר המזל מחבק אותי חזק חזק מאחור. אחד מרגעי הקסם בחיי. תודה. העיר הומה אנשים שרעבים להתחכחות אין סופית בינם לבין עצמם. אני רק רוצה לעמוד מחובקת ולשמוע את ערן שר לי :
כשבאתי לקחת אותה מהעננים
(מילים - יונה וולך)
לילך |