מידע נוסף צבעוני ההרים הוא גיאופיט מרשים
הגדל בעיקר בשטחים פתוחים של החבל הים תיכוני
בהר ובמישור החוף.
לצמח בצל חד שנתי המצוי עמוק בקרקע.
הבצל עטוף בגלד יחיד והוא מוקף בקליפות יבשות.
בכל שנה עם התחדשות הצמיחה,
מועבר חומר הזנה מהבצל לניצן להתפתחות עלים ועמוד תפרחת.
הבצל הישן מתרוקן ובמקומו נוצר בצל חדש.
מהקרקע מגיחים 4-2 עלים דמויי אזמל שלהם לעיתים קרובות שפה גלונית.
כגיאופיטים רבים הפורחים באביב
צריך הבצל להיחשף למנת קור מספקת על-מנת שיפרח.
ניתן להקדים פריחתם של הצבעונים ע"י קירור הבצל לפני השתילה.
עמוד הפרח זקוף, מגיע לגובה של עד 40 ס"מ.
בראש העמוד מצוי הפרח.
הצבעוני פורח בחודשים פברואר עד אפריל.
הוא דו מיני, צבעו אדום אש ולו גביע כותרתי באורך 8-6 ס"מ.
הפרח מורכב מ- 6 עלים. 3
עלים של הדור החיצוני מקורם מהגביע.
הם מחודדים בהשוואה לדור העלים הפנימי.
שלושת העלים של הדור הפנימי מקורם בכותרת.
בבסיסי העלים כתם שחור.
השחלה עילית
נראית כמו נרתיק משולש ירוק
הממוקם במרכז הפרח ובראשו צלקת משולשת.
סביב השחלה על רקע הכתם השחור שבעלי הכותרת
בולטים 6 אבקנים.
לאבקנים זירים קצרים,
מאבקים גדולים ואנכיים אשר להם לשכות צהובות בולטות.
הפרח חסר צוף אך כאמור, מכיל אבקה רבה.
הפרחים מבוקרים ע"י חיפושיות הנמשכות לצבע האדום
והן גם המאביקות.
פרחי הצבעוני נפתחים בשעות הבוקר
ונסגרים לעת ערב.
לעיתים ימצאו החיפושיות בגביע הפרח שנסגר,
מקום ללינת הלילה – "כאורח שנטה ללון".
הפרי הלקט הנפתח ב-3 קשוות והוא מכיל זרעים רבים.
הזרעים שטוחים דמויי דיסקית ארוזים אחד על השני.
עם היפתח ההלקט, מטלטלת אותו הרוח והזרעים נפוצים לסביבה.
מהצבעוני שמוצאו במזרח התיכון
טופחו הצבעונים התרבותיים המוכרים כל כך בהולנד ובמקומות אחרים.
במאה ה- 16 נתן הסולטן העותומני בצלי צבעוני לשגריר האוסטרי בטורקיה.
בצלים אלה נשתלו בגן הבוטני של וינה
אך היו להם קשיי ההסתגלות והם לא התפתחו.
לאחר נסיונות נוספים הם אוקלמו ומהם טופחו זנים חדשים.
בשנים 1638-1634 עסקו בהולנד במסחר ענף של פקעות צבעונים.
השאיפה הייתה לטפח זן שצבעו שחור.
הבצלים נסחרו בבורסה ורבים השקיעו את כספם במסחר זה.
כיום מוכרים עשרות זנים שטופחו בעיקר בהולנד השונים אלה מאלה בגודל הפרח בצורתו ובצבעיו.
בארץ ישנם עוד שני מיני צבעוני:
צבעוני השרון
יש הרואים בהם על פי תכונותיהם כזנים של צבעוני ההרים.
הצמח מוגן ואסורה כל פגיעה בו.
כתבה ערגה אלוני