0
החללים סדורים במשך לאורך תבניות ההכרה אני נסחף בזרם הסואן איש לא ימצא אותי יותר.
מכאניקה דלילה ליצר הקיום הזה בלוני חמצן כסופים בחדרי הרגש הקפוא עוגנים בי מיתרים אפלים.
מרבדים שחורים לצליל הזה לוחשים לי דלתות כבדות על פני מחסני הנשק של האלים ברקים ורעמים בחדרי הפחד.
המים כבדים למגע העור גופי מקרטע את שרידי הדעת באולמות גדולים הומי אדם איש לא יגע בי כאן יותר. |