להיות לבד!

שלושה חודשים אני מבקר את אבי בבית חולים לוינשטיין, אבי מאושפז בשיקום, הוא שבר את עצם הפלויס. בכל התקופה אבי היה מתקשר אלי כ10- פעמים ביום, "מתי אתה בא" היום שלי התחלק בין העבודה, בת הזוג, ובית החולים, אימי הייתה מגיעה פעם בשבוע, ואחותי סירבה להתקרב לבית החולים. אבי לא הפסיק להתקשר, ולשאול מתי אתה מגיע, וכאשר הייתי מגיע הוא היה מסתכל על השעון מתי אני הולך.

אט, אט התחלתי להרגיש שאני כועס, והופך להיות חסר סבלנות, מגיע לבית החולים ולא רוצה להיות שם, דברתי על כך אם אבי והוא אמר שהוא מבין אותי, שאין בעיה, שאבוא פחות פעמים, אך למרות זאת הוא המשיך להתקשר ולבקש שאשאר יותר.

חשתי שאני ממשיך לאבד אנרגיה, ממשיך לכעוס ולא הבנתי מדוע.

התבוננתי.

שאלתי את עצמי למה הכעס, מה בעצם חסר לי? הרי אני יודע שאבי ובית החולים, והביקורים הם לא הסיבה, הסיבות לתגובות הרגשיות שלי הם אף פעם לא בגלל סיבות חיצוניות....

שאלתי את עצמי מה אינני מבין, או מקבל?

והתשובה הגיע מייד.

שאני זקוק להיות לבד.

רק כאשר אני לבד עם עצמי, אני יכול לגעת במהותי, במקור אנרגיית החיים שלי, זה המקום בו אני נטען באנרגיה, אם אינני מאפשר לעצמי להיות לבד,  זמן איכות עם עצמי אני מנתק את הקשר עם מקור האנרגיה שלי ומתרוקן.

להיות לבד, זה המקום היחידי בו האדם יכול להיות בקשר עם עצמו ולהיטען. אינך הולך לישון יחד עם בת או בן הזוג שלך, אתה הולך לישון לבד, גם אם אתה חולק איתה או איתו את אותה המיטה, ואם אינך יכול להירדם ולהיטען נסה שתי לילות ותראה כמה עצבני אתה הופך להיות.

לחוסר היכולת להיות לבד יש מחיר, אם אינך יכול לקבל אנרגיה מעצמך, תנסה לקבל אותה מאנשים בחוץ, אם אינך יכול להיות לבד עם עצמך, אתה תדרוש מאנשים להיות לידך, כדי שתקבל מהם את האנרגיה שאתה נחוץ לה.

לתופעה הזו קוראים שאיבת אנרגיה.  

הבנתי שבעצם מה שאבא שלי מלמד אותי, שאם חשוב לי יותר להיות בסדר ובן טוב, ולא אדאג להיות לבד עם עצמי ולטעון את הבטריות שלי , לא אוכל לעזור לו.

ואז הקטנתי את הביקורים שלי, חזרתי לשחות  בים, לרוץ, לצלם, ולעשות את כל אותם הפעילויות שהפסקתי לעשות לבד עם עצמי מתחילת הפציעה.

ואז קרה דבר מופלא, אחותי "פתאום", התחילה לבוא ולבקר את אבי בבית החולים, יום, יום החל מ 8 בבוקר, ולשהות לידו בין 6 ל-8 שעות ביום, מיד פסקו הטלפונים והדרישה לביקורים.

נ.ב. כל הכעסים שלי נעלמו ויכולתי פשוט להיות ליד אבי, כאשר הייתי שם .

אמרתי כבר שאני אוהב להיות לבד?