לפני מספר חודשים נגמרה בצער ובכאב מערכת יחסים ארוכה
המערכת הייתה טובה וחמה במישור האינטימי והבינאישי
אך ריקה ולא פרקטית במישור שילוב שתי משפחות ממקומות מרוחקים וניהול משק בית יחד
הן ברמת הביצוע והן ברמת האחריות האישית שכל צד לקח או ציפה מהאחר לקחת.
מעניין מה נכון - ללכת אחרי הלב ולהתמודד עם התוצאות?
או לפעול על פי ההגיון והפקרטיות ולסבול משברון לב?
"איך יכולתי לתת לך ללכת כך
פשוט לתת לך לעזוב ללא סימן
כשאני עומד כאן לוקח כל נשימה, עימך
את היחידה שבאמת מכירה אותי בכלל
איך יכולת כך ללכת ממני
כשכל מה שיכולתי לעשות זה לראותך עוזבת
כיוון שחלקנו בצחוק ובכאב ואפילו חלקנו בדמעות
את היחידה שבאמת מכירה אותי בכלל
אז הביטי בי עכשיו,
יש בי חלל ריק
ולא נותר בי דבר שיזכיר לי
רק זכרון דמותך....
אז הביטי בי עכשיו,
ובכן יש רק חלל ריק
וחזרתך אלי היא כנגד כל הסיכויים
ומול זה עלי להתמודד...
הלוואי שיכולתי לגרום לך להסתובב חזרה
להסתובב חזרה ולראותי בוכה
יש כל כך הרבה שעלי להגיד לך...
כל כך הרבה סיבות למה
את היחידה שבאמת מכירה אותי בכלל
אז הביטי בי עכשיו,
ובכן יש רק חלל ריק
ואין דבר שנשאר כאן שיזכיר לי
רק זכרון דמותך
אז הביטי בי עכשיו,
כיוון שנותר רק חלל ריק
אך לחכות לך זה כל מה שנשאר לעשות
ומול זה, עלי להתמודד
הביטי בי במבט טוב, כיוון שאני עדיין עומד כאן
וחזרתך אלי היא כנגד הסיכויים
זה סיכוי שאני חייב לקחת
אז הביטי בי שוב עכשיו..."
תרגום השיר של פיל קולינס : "Take a look of me now"
| 
תגובות (3)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ואוו איזה שיר, נוגע בי אישית..קלעת בנקודה רגישה.
האם ללכת על תחושות הלב או על הראש, שאלת השאלות, גם אני לא יודעת..
איזה עולם מסובך אוףף..
אחרי הלב
ולהתמודד
מממ....לב וראש ביחד... אם הם עובדים בנפרד - ההחלטה תהיה שגויה.