450 הרוגים בשנה בתאונות דרכים. אלפי פצועים קשה שחייהם וחיי יקיריהם נהרסו, וזה עוד בלי לדבר על עשרות אלפי הפצועים קל, הפסד ימי עבודה, מחירי הביטוח ועלות כללית למשק של מליארדי שקלים בשנה.

מאז קום המדינה נהרגו כ 30000 איש בתאונות דרכים. והדבר המדהים ביותר הוא זה שנושא תאונות הדרכים לא הפך לנושא מרכזי בחיים הפוליטיים שלנו במדינה.לאף מפלגה אין איזשהו פיתרון במצעה איך להקטין את מספר התאונות. לכל היותר יש לחלק מהמפלגות סעיף שמבטיח שהם ילחמו בתאונות הדרכים (שזה אומר בד"כ שהם ימנו ועדה נוספת שתבדוק מדוע הועדות הקודמות לא צלחו...).

אף מפלגה עוד לא הבינה שהצהרה שכזאת אין לה בסיס. זה כמו שמפלגה תצהיר שהיא "תביא ביטחון" וכשישאלו אותם איך? תשובתם תהייה שהם סומכים על כוחות הביטחון. מעולם לא היה שר תחבורה שהצהיר קבל עם ועדה שלהיות שר תחבורה זו מטרתו. שר התחבורה בקדנציה הקודמת – מאיר שיטרית הכריז שהוא מאוהב בתפקיד והוא מתעתד להשאר שר התחבורה גם אחרי הבחירות. אבל – יוק. לא שר תחבורה ולא נעליים. מי שקיבל את התפקיד הפעם היה השר שבעונש – שאול מופז (עונש על זה שלא הצטרף לקדימה בזמן וזיגזג בין נתניהו לאריאל שרון).

שרי התחבורה שכהנו בתפקיד זה לאורך השנים היו או שרים ממורמרים על כך שלא קיבלו תפקיד בכיר יותר כמו שר האוצר או שר החוץ או שאמרו תודה על עצם מנויים לשר.

בהחלט יכול להיות שהם עשו כמיטב יכולתם. אבל כששר מגיע למשרד שאינו מבין בו והוא צריך ללמוד מה קורה, ללא חזון וללא דרך, מתקבל בסופו של דבר מה שיש לנו היום.

תחשבו רגע מה היה קורה אם לתפקיד שר הביטחון היה מגיע אדם ללא ללא מדיניות בטחונית... אופס... גם זה היה כבר....

לא סתם אני כותב את הדברים האלו. לפני הבחירות הקודמות עשיתי נסיון להקים מפלגה שתלחם בתאונות דרכים. אם תחפשו בגוגל את מפלגת דרכנו ואת שמי – אבי ינקוביץ' תמצאו כתבות על המפלגה.את סיפורה הקצר של המפלגה אספר בפוסט הבא...