בכל פעם שתראי אותה על הקיר דעי כי המזל הגיע לביתך , כך אמרה לי אימי לעולם אל תגרשי אותה, הניחי לה ללכת ולבא כרצונה היא לוכדת בתוך נימי גופה הורוד השקוף את כל פחדייך, ככה הייתי מסתכלת בה בוחנת אותה כשקפאה מתנועה ליבה הקטן כמו עומד לפרוץ מבעד למעטה הדקיק של עורה השקוף כה פגיעה כה קטנה איך ומה היה בה שהוכתרה, אולי בשל אותה יכולת מדהימה להישרד גם אחרי שנחצה גופה ונקטע הזנב אין בכך לעצור אותה, והזנב יש לו חיים משלו ממשיך להתפתל לזוז ולנוע בחדות מימין לשמאל ממאן להיכנע זמנו קצוב ומחפש להתאחד שוב עם גופה השלם ....והיא כמו לא קרה דבר כבר מגדלת לעצמה זנב חדש.... יש משהו מופלא ביכולת שלה לצאת מהמשבר ולהצמיח עצמה מחדש וזהו מקור האמונה שלא משנה מה יקרה וכמה נורא מצבך אתה קם מעפר מביט קדימה משאיר כל זיכרון כל שבר ומשבר בעבר ונע קדימה חי את היש ויודע שהאין הוא הריק שיתמלא, כמה חזקה היא השממית אני אותה מעריצה.... |
לבן על לבן
בתגובה על קוים כמפת דרכים
קורט פלפל....שחור
בתגובה על
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני נהנית להביט בהן - לא זזות, כאילו מאובנות,- עצורות בזמן
ואז, פתאום הן נחפזות להן חיש מהר במעלה הקיר ונעלמות
לוקס החתולה די מתוסכלת מהן באופן כללי :)
אלי הן מגיעות בגלים ובקבוצות ואחר כך נעלמות לתקופה.
לטאה דביקה וחמודה. איפה היא ואיפה הג'וק.
יצירה נאה
מילים נפלאות
לאן היה הלינק (שלא עובד) אמור לקחת אותנו?
אהובה יקרה,
יש משהו מופלא ביכולת שלה לצאת מהמשבר ולהצמיח עצמה מחדש
כל כך מתאימה לך השממית הקטנה
ולך יש נשמה גדולה
וידע להצמיח את עצמך בחזרה!
יופי של עבודה. אהבתי
אסתי
דרך הצבע
לא יודע מאיפה את מנחשת אותי...
אתמול, מאוחר בתוך הלילה,
הדלקתי אור במטבח.
על הקיר ממולי שממית הכי שמנה
וגדולה שראיתי, יושבת קפואה ונזהרת,
ראשה למטה, זנבה מגולגל ושלם...
אמרתי לה שלום, אמרתי סליחה שהפרעתי.
יש לי שממיות, קבועות וחולפות,
זאת היתה האמ-אמ-אמא שלהן.
שמחתי בה. הפסלון מקסים...
עשיתי פעם ציור קיר של הרבה כאלה,
כמו פס תקרה כזה, גבוה, מתפתל.