הרגלים נולדים.

בכל פעם שאני מכין קפה נלסון משער כי אנו יוצאים לטיול,

נעמד לידי ועושה קולות של ציפיה,

בכל טיול עימו אני מחזיק ספל קפה,

מבחינתו הוא צודק.

אנו מטיילים שלוש פעמים ביום כמו שקובע ספר הכלבים,

אני שותה עשרה ספלים לפחות ביום כמו שקובע ספר התלמוד:

"כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה",

הרי נגזר עלי ל"קבל את האמת ממי שאמרה!"

עבור נלסון אני אלוהים חייו פשוטים, הוא רואה אותי,

וזה האחרון מכין קפה לפני כל טיול,

לי אין אלוהים לכן זה מעט מסובך יותר,

אני ואלוהים לא מכירים זה בקיומו של זה.

הרגלים מתקבעים.

זה אני או הוא, בלעדי הוא אינו קיים, משמע אני המצאתי אותו.

כשהאדם יכחיד את עצמו גם אלוהים יכחד,

יחד עם כל הסוגיות הדתיות, אשר כמו האינטרנט, צרתן מאפילה על תועלתן,

אם אלוהים יעלם האדם ישאר, אם המצאתי אני יכול גם לבטל,

ביטלתי...אני אתאיסט.

מצד שני, אם אני מתייחס למשהו אני מכריז על קיומו,

מסתבר שלא קל למחוק את כל הדברים שהכניסו לראשי בילדותי,

אלוהים הוא בראש ובראשונה הרגל והרגלים קשה לשנות,

כמו ההתנהגות של נלסון כשאני מכין קפה.

נהגנו לריב על ענינים חסרי חשיבות, לא פינינו מקום זה לזו,

הפה דיבר כהרגלו והכתפים גוננו על הבטן כתמיד,

לפעמים היית צופה מהצד בוויכוחים  לא מאמין שאני כזה,

אבל לא הצלחתי לעצור את השתלטותו של ההרגל, התהלכתי כסומא בארובה.

הרגלים משתנים.

באמשים האחרונים אני יוצא לטיול בלי קפה,

ולפעמים אני לוקח אותו לרחוב עם ספל ביד,

נלסון מתרגל להבין שאין הרגלים כמעט,

הוא מפנים את זה מצוין.

להיות נוכח.

אני מקווה שאשכיל להתרגל כך איתה

ולחיות...

ללא הרגלים.