הצלחתי פּעם לגעת בקצווֹת החומים החבוּרים תפר בתפר למרחבי מדבר אין סופיים.
גוונים שונים לצבע, בּצל החולש על צדו של ההר בּוהַק חום כהה ובצדה של השמש אני קשובה לרוח בהירה הקושרת מחשבותיי אגדים מנומנמים, עיניי נעצמות.
עוד ליטוף של שקט וגופי נודד, משַׁייט ונספג רכּוֹת בסוף הקיץ.
@כל הזכויות שמורות לרבקה דמירל |