ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
השבוע נתקלתי בפרסום הזה, על פסק הדין של השופטת מיכאלה שידולובסקי-אור בת.א. (י-ם) 7417/05, לפיו כתב תביעה זכאי להגנת זכויות יוצרים כיצירה ספרותית. זהו כמובן לא פסק הדין היחיד בעניין הזה ובאחרונה אנחנו עדים למספר פסקי דין על אותו בסיס אותו רעיון, פסקי דין שקובעים שקיימת זכות יוצרים עקרונית בכתבי טענות.
בפסק הדין הספציפי הזה נקבע כי לא הייתה הפרה של זכות יוצרים כיוון שהועתקו סעיפים שעקרונית אין דרך אחרת להציג אותם, אך יחד עם זאת, נקבע כי באופן עקרוני, כתב טענות זכאי להגנה של חוק זכויות יוצרים כיצירה ספרותית.
מבלי לעשות ניתוח מעמיק ואקדמי לגמרי של הסוגיה, הייתי רוצה לנסות ולטעון (ולקבל את התייחסות הקהל הרחב) שכתב טענות אינו צריך להיות יצירה מוגנת בזכות יוצרים. חלק מהטענות הועלו במסגרת תיאור טענות ההגנה בפסק הדין ונדחו על ידי בית המשפט וחלקן הם פיתוחים של אותם רעיונות או רעיונות מקוריים שלי.
עד כמה שהפסיקה בישראל מלמדת, בבסיס רעיון זכות היוצרים עומד טיעון התמריץ. לפי רעיון זה, זכות יוצרים היא מעין עסקה בין היוצר לבין החברה (Society) לפיה תמורת הכנסתו של הביטוי לנחלת הכלל בעוד X שנים, היוצר יקבל מעין מונופול (עם חריגים) לתקופת זמן מוגבלת (אותו X). הרעיון הוא שהמונופול הזמני יצור תמריץ ליצירה. בפסק דין אינטרלגו (שמוזכר בפסק של השופטת שידולובסקי-אור, לטעמי, תוך יישום לא נכון שלו, אבל לא זה הנושא) קובע הנשיא שמגר כי מתן התמריץ הכלכלי לבעל זכות היוצרים, נועד לשפר את כמות המידע, הביטויים והאיכות שלהם. זאת מבלי להתייחס לתועלת שאפשר להפיק מהמידע או מהביטוי החדש. בכך, לטעמו, נבדלים דיני זכויות היוצרים מדיני הפטנטים שנועדו לעודד רק מידע יעיל או תועלתני. זו גם הסיבה לדרישות המחמירות בדיני הפטנטים ולדרישות המינימאליות בדיני זכויות היוצרים. והוא מסכם זאת באמירה לפיה: "כעיקרון, די בכך שהיצירה מעשירה את העולם הספרותי, הדרמטי, המוזיקלי או האומנותי כדי שחוק זכויות יוצרים יעניק לה הגנה".
למרות האמירה הזאת, יש לדעתי בכל זאת סף כלשהו אותו צריך לחצות כדי לזכות בהגנה של זכות יוצרים, סף אותו כתבי הטענות אינן חוצים. אני חושב שמתן הגנה לכתבי טענות אינה עומדת ברציונאל הנדרש לקבלת הגנה מהחברה (Society) בזכות יוצרים.
אינני בטוח שכתבי טענות, שמוגבלים לעולם המשפטי ומוגדרים בכללים ברורים תורמים לעולם הספרותי, הדרמטי, המוזיקלי או האומנותי ולמעשה, אין כל סיבה שעולם זכויות היוצרים יגנו עליהם. זכות היוצרים איננה זכות טבעית (למרות כמה אמירות של בית המשפט העליון מהן אולי ניתן ללמוד אחרת). זו זכות שניתנת על ידי החברה במטרה לקבל משהו בחזרה מתוך הנחה שללא התמריץ, היצירות הללו לא יווצרו. לכאורה, רק התמריץ יביא ליצירת היצירות בהן אנחנו מעוניינים.
כעת, בואו ונבחן את הרעיון הזה בכתבי טענות - האם עו"ד לא מתומרצים לייצר כתבי טענות טובים יותר גם ללא ההגנה של זכות היוצרים? אם לא תהיה הגנה לכתב טענות - האם זה ישפיע על דרך הכתיבה, על ההשקעה, על היצירתיות של כתבי טענות? נראה שלא. כפי שניסו לטעון בפסק הדין, אם כבר, כתבי הטענות שייכים ללקוח, שמשלם עבורם. התמריץ הכלכלי שמספק הלקוח, והצורך / רצון לנצח בתיק הם תמריץ מספק לטעמי בשביל יצירת כתבי טענות ראויים, מבלי שהחברה (society) תצטרך לתת הגנה נוספת.
ההפך, המטרה של זכויות היוצרים הן להעביר כמה שיותר יצירות לנחלת הכלל. זאת צריך לזכור - נחלת הכלל, מייעלת את עולם היצירה, מאפשרת יצירות חדשות שנבנות אליה ומשפרת את החברה בכללותה. הרעיון הוא להרחיב את מה שנמצא בנחלת הכלל והוא חופשי לכולם. לכן, אם אנחנו יכולים להגיע למצב שבו חומרים איכותיים עוברים לנחלת הכלל מבלי שיידרש תמריץ נוסף ליצירתם, עלינו לשאוף למצב כזה (כמובן, הכל בהנחה שאנחנו מקבלים את טיעון התמריץ, שלדעתי הוא הנכון).
ההסתייגות היחידה ששמעתי עד עכשיו בעניין הזה נוגעת לזכות המוסרית. הרעיון הוא, שקיים עוול מוסרי בעובדה שאדם אחר לוקח ומעתיק, ללא כל מאמץ את העבודה שאדם אחר השקיע בה. זו למעשה עשיית עושר ולא במשפט (ואפשר לפתח כאן רעיונות על בסיס פסק דין א.ש.י.ר). לכן, אומרים בעלי דעה זאת, גם אם לא צריך להגן כלכלית (או מבחינת תמריץ) על היוצר, צריך להגן עליו מוסרית. אני לא מסכים עם גישה זו (למרות שמי שרואה את ההצדקה לזכות היוצרים כהצדקה מוסרית שמבוססת על העבודה או ההשקעה אולי יכול לתמוך זאת בצורה חזקה יותר). לדעתי, שאלת הזכות המוסרית באה לעולם רק לאחר שעברנו את המחסום הראשון, מחסום כניסה לעולם זכות היוצרים. לדעתי במקרה של כתבי טענות, כאמור לעיל, אנחנו לא מגיעים לשאלת הזכות המוסרית.
יתרה מזו, ברגע שהדבר ברור ליוצר, אין כאן בעיה מוסרית משום שהוא יודע מראש מה המשמעות של כתיבת כתב טענות. ככל שהדבר אכן מטריד אותו, הוא יכול לתמחר זאת לתוך המחיר שהוא גובה מהלקוח. הרי גם על חומרים שנמצאים בנחלת הכלל ניתן להגיד את אותו הדבר. אבל זהו הרעיון של נחלת הכלל וזהו הרעיון שעומד בבסיס זכות היוצרים.
זוהי גישתי על רגל אחת. לא ביססתי יותר מידי על פסיקה ותיאוריה פשוט לאור הזמן והמקום.
אשמח לשמוע דעות ו/או התייחסויות.
אני מניח שאפתח את זה לאחר שאשמע עוד דעות. אולי אשתמש בזה בשביל לכתוב משהו רציני יותר איפשהו... אשמח לרעיונות.
אלעד
נ.ב. 1. אני מפרסם זאת גם בבלוג וגם בקהילת הקניין הרוחני - כמה שיותר מגיבים יותר שמח. 2. אני כל כך לחוץ הזמן האחרון וכל כך עייף, שיכול להיות שההגהה שלי לא מיטבית - עמכם הסליחה. 3. תודה ליותם על ההתייחסות הראשונה והבסיס לכמה מהרעיונות המצויים באמור לעיל.
|
the finger
בתגובה על פרסום חוצות על בניינים - נזק לאיכות הסביבה או כלי חברתי לגיטימי
~s~
בתגובה על האחיינים שלי - יהונתן ואלה
the finger
בתגובה על זכות יוצרים בכתבי טענות
jonobarel
בתגובה על קצת באיחור - על חירות, שבת והארי פוטר
the finger
בתגובה על די עם הרדיו הציבורי
tommerk
בתגובה על אישור מסירה
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
בחירות |
מזג אוויר |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות סרטים |
סרטים חדשים |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
לונדון 2012 |
ספרים
|
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
קראתי את הפוסט (מקוצר זמן טרם קראתי את התגובות), ונהניתי מאוד מהניתוח. עדין צריכה לחשוב האם אני מסכימה.
מבלי להיות מודעת לפוסט שכתבת, פרסמתי בעבר את הדיון הזה בקהילת עורכי הדין, אשר יצא מנקודת הנחה שישנן זכויות יוצרים בכתבי טענות, ואף על פי כן אין זה ראוי למנוע עיון באותם כתבי טענות מחשש להפרת זכויות היוצרים. הדיון בקהילה התפתח דווקא לכיוון השאלה האם בכלל ישנן זכויות יוצרים בכתבי טענות ומדוע, ונראה לי שתמצא בו עניין ותוכל גם להוסיף את תרומתך לנושא.
מקווה לחזור לכאן כדי להשלים את הקריאה (כתיבת תגובה היא דרך להבטיח זאת מאחר שהפוסט יופיע ברשימת ה"תגובות שלי לפוסטים").
תודה תודה
לקחת את הרעיון שלי והצגת אותו מכיוון מחשבה שונה.
מעולה!
אלעד
איש יקר,
להסכים עם הניתוחים שלך כבר הפך כמעט להרגל (במובן המצויין של המילה), והפעם איננה חריג.
טענת (וכאמור אני מסכים) שכתבי טענות אינם ראויים להנות מהגנת דיני זכויות יוצרים הן בשל העובדה שאינם עונים על הגדרתו של שמגר ליצירה והן בשל כך שאין צידוק תועלתני לתמריץ שבא בצידן.
באמצעות כלי הצידוק התועלתני אפשר למתוח את קו המחשבה שלך לקיצונית השניה (מזו של בית המשפט). מנקודת מבט תועלתנית-חברתית, היינו רוצים לשפר את האיכות של כתבי הטענות, ואף להציף לפני השטח ניתוחים וטיעונים איכותיים. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא באמצעות כוחות השוק ב"שוק כתבי הטענות". כתבי טענות איכותיים יצוטטו ויאוזכרו יותר והניתוחים, הניסוחים והטיעונים הטובים יהיו תמיד במרכז הדיון המשפטי.
מתן הגנה של דיני זכויות יוצרים לכתבי הטענות עלול לגרום לאפקט הקפאה ב"שוק כתבי הטענות". כלומר, תיווצר רתיעה מציטוט כתבי טענות איכותיים, מה שעלול להרחיק רעיונות חשובים (ולא ביטויים של אותם רעיונות, אלא הרעיונות עצמם) מהדיון המשפטי ולפגוע באיכותו.
כמו שאמרתי, זה לוקח את הדברים לקיצוניות השניה, שהיא אמנם קיצונית, אבל שווה מחשבה.
לעניין הזכויות המוסריות, שאלת ההכרה בהן חורגת ממסגרת הדיון, אך תחת ההנחה שמכירים בקיומן של זכויות מוסריות, לדעתי הן מתגבשות יחד עם זכויות היוצרים. משמע, כאשר לקיומן של זכויות היוצרים אין צידוק על פי המבחנים המקובלים, כך גם קיומן של הזכויות המוסריות מתאיין.
ואומרים עלי שאני לא יודע למרוח...
תומר
יש בזה משהו. אני מסכים. גאוות מקצוע. שים לב שדווקא הדוגמאות שניתנו גם בפסק הדין הן דוגמאות להעתקה של דברים ברורים מעליהם, ניסוח החוק או העוולה הספציפית וכו'. זה דברים שאני גם מוצא את עצמי מעתיק מדי פעם. או ניסוחים שחוזרים על עצמם. אני למשל, אף פעם לא מצליח לזכור את הניסוח של המשפט: "אין באמור לעיל כדי להוות ויתור של מרשי על כל טענה ו/או .... ". תמיד אני מעתיק אותו. אבל אין בזה לדעתי כל בעיה.
כמובן שהשאלה מתעוררת במקרים סבוכים יותר שבהם יש ניסוח מופלא של רעיונות ועקרונות משפטיים. אני מסכים שאולי זה לא ראוי לעו"ד להעתיק, אבל אם נסתכל מבחינה כלכלית זה טוב לחברה בכללותה משום שזה מקטין עלויות.
צריך לחשוב על זה מכל הכיוונים
אלעד
כן. העניין של התמריץ זו התפיסה המשפטית וזו לא ממש הגדרה בחוק.
לגבי השאלה שלך - אי אפשר "לתבוע" כהגדרתך על שימוש ברעיון אלא רק על אופן הביטוי שלו. האמירה הידועה אומרת שאתה יכול לעשות סרט על מחפש אוצרות שמסתובב עם שוט, אבל אם תקרא לו "אינדיאנה ג'ונס" יש בעיה (בהפשטה מסויימת של הסוגייה).
יתכן כי ניתן לקבל הגנה על זבל שזרקת כיוון שזו יצירה אומנתית, אבל מהיכרותי איתך (ועם הזבל שלך), אפילו שבאומנות אין דבר כזה שאין דבר כזה, הזבל שלך לא נחשב לאומנות. חוץ מזה, אתה יכול לקבל כמה זכות יוצרים שאתה רוצה - אף אחד לא ירצה להעתיק את זה (או לקנות את זה)...
אלעד
אני מסכים שפסק הדין מבוסס על הטיעון הילדותי למדי ש"אסור להעתיק" והביטוי המשפטי שמתאים לכך "עשיית עושר ולא במשפט".
אבל אני רוצה להתייחס לנושא מנקודת מבט אחרת.
בישיבת צוות במשרד עו"ד בו אני עובד שוחחנו בנושא זה לאחרונה, ואחד השותפים אמר, ואני נוטה לגמרי לאמץ את זה, שהוא מעולם לא יתבע אדם על העתקה מכתב טענות אותו הוא כתב כי הוא לא כתב את זה בתור יצירה ובאותה נשימה, לא מקובל עליו שמישהו מעורכי הדין במשרד יעתיק כתבי טענות של אחרים כי כל עורכי-הדין במשרד יודעים לנסח ולהתנסח טוב מספיק שכן אם לא, הם לא היו מועסקים במשרד.
במילים אחרות, עורך-דין שמעתיק כתבי טענות בעיקר צריך להתבייש בעצמו שהוא מגיע למצב כזה ושהוא לא מסוגל לבצע את עבודתו טוב מספיק, זה כמו לפתוח "פיצריית שף", להזמין מדומינו'ס, ולמכור לעוברים ולשבים...
מעניין מאוד.
לא ידעתי שזכויות יוצרים בחוק מוגדר גם כיצירת תמריץ.
נראה שהפסיקה התייחסה לזכויות היוצרים בצורה העממית שלו, בסגנון
"אני כתבתי את זה, אתה צריך לבקש ממני רשות לצלם את המחברת",
ולא בהקשר הרחב יותר.
אני מסכים איתך גם שיש פה בעיית של הרחבת החוק. האם כל דבר שאנחנו עושים יכול לקבל הגנת זכויות יוצרים? האם אני יכול להרחיב את החוק ולתבוע אותך אם אתה משתמש ברעיון שלי שכתבתי בבלוג? שאמרתי לך בשיחת חולין?
אבל אולי אני יכול גם לקבל הגנת זכויות יוצרים על זבל שזרקתי, כי בעולם האומנות זה משהו שאני יוצר ומביע אותי.