עובר אורח - סיפור רומנטי בניחוח של פעם

לצפייה במסך מלא

עובר אורח - סיפור רומנטי בניחוח של פעם

‎42

יחסים

97 תגובות יום שני, 27/10/08, 11:00

"אוף, כמה שהתרמיל לוחץ לי על הגב!", קיללתי חרש באפלולית היער העבות שבו צעדתי במשך יום שלם בדרכי אל העיר הגדולה. הייתי בן 18, חסון ובריא, וגם זיעתי הניגרת הדיפה ריח די בריא למרחוק. מתי כבר אגיע, לעזאזל?

חודשים ארוכים תכננתי את הבריחה הזאת מכפר הולדתי, שבו , כך הבנתי מזמן, אין לי שום סיכוי להגיע למשהו בחיים. בטח שלא עם מריה הערמומית שאחרי משכב חפוז אחד בגורן טענה שהיא בהריון , ודווקא ממני! כשאשוב עוד כמה שנים עם שק מטבעות זהב כבד, אולי, ואני מדגיש, אולי אסכים לראות שוב את הנפקנית הזאת, אבל רק כדי להראות לה, שאני לא הנער הטיפש שהיא חושבת שאפשר לסדר!

סוף סוף העצים האחרונים! פיסת שמים כחולים הלכה וגדלה אל מול עיניי, והנה אני בחוץ! ים שיבולים ענק הציף אותי באור שמש לוהט. מבלי משים האטתי את צעדיי, חדור יראת כבוד מול היופי הכביר הזה. הייתי מותש מרוב הליכה, והשיבולים פשוט הזמינו אותי לטבוע קצת בתוכן, אז איך יכולתי לסרב? השלכתי מעליי את התרמיל המציק, פרמתי את כפתורי חולצתי הרטובה מזיעה וצללתי לתוך החיטה הבשלה באנחת רווחה. כאן, על האדמה, כששמים כחולים נהדרים פרושים מעליי, לגמרי פרטיים שלי, התמכרתי לליטוף הזהב של השיבולים על חזי החשוף. רק אנוח כמה דקות....העיר לא תברח.

קול שאון איום העיר אותי ממה שנראה כמו הנמנום הכי מיותר בחיי! הלמות חרמשים איימה לפוצץ לי את הראש! מה לכל השדים ...."מהר, מהר, תפוס את החרמש לפני שבעל השדה יגיע!" שמעתי קול לוחש באוזני. "אבל אני לא עובד כאן!" מחיתי. "אני רק עובר אורח בדרכי לעיר הגדולה...". "תשמע, אידיוט ישנוני, תתחיל מהר לקצור ,אם אתה לא רוצה לקבל תיכף כמה הצלפות שוט הגונות!", המשיך הקול, שאליו הייתה מחוברת יד נשית שזופה וחזקה, שהלמה בכוח בשיבולים מימיני.

מבולבל לגמרי הרמתי את מבטי וראיתי את אחוריה הדי עסיסיים הייתי אומר, של קוצרת צעירה, ששתי צמותיה השחורות כרוכות סביב לראשה מתחת למטפחת אדומה. רגלה המוצקה שנשלפה מתחת לשמלתה דחפה לעברי חרמש, ונקישות מתקרבות של פרסות סוס שכנעו אותי שכדאי לעשות מה שהיא אומרת.

"יותר מהר, עצלנים! השמש כבר יורדת מגובה השמים וההספק שלכם ממש עלוב!", נשמע קול חזק וגס מעל הסוס. "אני נשבע לכם בישו הצלוב שאם לא אראה את כל השדה הזה גמור לפני השקיעה, אתם תקבלו שוט במקום מטבע זהב!". שקלתי בזריזות את האפשרות להסביר שאני בכלל לא מכאן, לעומת האפשרות האחרת, ומיד הרמתי את החרמש וגופי הבריא נע יחד אתו לעבר השיבולים.

עבדתי ועבדתי, כשהשמים הכחולים מעלי, והקוצרת העסיסית לפניי, ולא הרגשתי כיצד שקעה השמש. לא היה לי נעים להודות אבל ממש נהניתי. אי אפשר להשוות את העונג החריף של עבודה בטבע לעבודה המסריחה בנפחייה אפופת העשן של אבא. ואין מה לדבר שמטבע זהב זה הרבה יותר ממה שדמיינתי שאקח אתי לעיר הגדולה להתחיל את מעמדי החדש.

רוח הערב הקרירה טפחה על פניי כשסיפרתי לג'סיקה בדיחות מפולפלות על כוס יין שרף חזק בפונדק המקומי, וג'סיקה, שהסירה את מטפחתה האדומה והניחה לצמותיה לגלוש על כתפיה, צחקקה ללא הרף. עיניה הכהות ברקו כשהבלטתי את שריריי התפוחים מהעבודה בנפחייה, וסיפרתי לה בהתרברבות על העסק שאני מתכוון להקים בעיר הגדולה, ואיזה עשיר אהיה תוך זמן קצר, ולכמה כבוד אזכה על שכלי החריף...

פסענו יחדיו בשביל המוביל החוצה, לדרך המלך של המרכבות, והיססתי איך לשאול את ג'סיקה אם תסכים להצטרף אלי, כששאלתה התמימה פילחה את לבי :"תגיד, כמה מטבעות זהב יש לך כדי להקים את העסק שלך בעיר?". "האמת...", גמגמתי, "יש לי את המטבע הזה שקיבלתי עכשיו. לא נראה לך שזה יספיק?"

"יכול להיות שזה יספיק", היא לחשה לי כל כך קרוב עד שריסיה דגדגו את לחיי, ואחר התרחקה והתבוננה בי באותן עיניים בורקות שלה. "ויכול להיות שלא". היא התחילה ללכת, כשהדבקתי אותה והידקתי את ידיי סביב מותניה. אפשר לחשוב שהעיר הגדולה תצמיח רגליים ותברח לה, אם אשאר פה מתחת לשמים הכחולים הנהדרים האלה עד סוף עונת הקציר. טוב, אולי קצת גם אחרי כן...

כל הזכויות שמורות לאלומה עברון (C)

דרג את התוכן: