לפני כעשרים שנה באחת מהתקפות הבדידות הגדולות בתקופת שירותי הצבאי החלטתי להתאבד, כמו כל דבר שקלתי גם את זה עשרות ומאות פעמים, תכננתי היטב כיצד לעשות זאת ומתי. תכננתי כיצד לעשות זאת ללא כאבים ובזמן הקצר ביותר.
מי שסובל במותו של אדם, אינו המת עצמו אלא אלו הנשארים אחריו. שקלתי אז, מי יצטער על מותי ובעצם לא מצאתי אף אחד שיצטער על מותי. הורי ששניהם חיו באותה תקופה גם כך לא ממש אהבו אותי והם בעצם אלו שנטעו בי את מרבית הבעיות בהתנהגותם הקרה שכללה כל הזמן ביקורת על מעשי, שלעולם לא יכלו לומר מילה טובה. בעצם אפשר לומר שאני מאשים אותם במרבית הבעיות שלי היום. חברים באותה תקופה לא היו לי כך שלא היו חברים שיתאבלו על מותי. מאחר שאיני גורם סבל לאף אחד וכך אסיים את סבלי, הבחירה ההגיונית היא התאבדות.
באותה תקופה הגעתי למסקנה שאיני מתאבד, למרות שלא מצאתי משמעות לחיים או כפי שכתבתי אז "חיים ללא אהבה אינם חיים, לכן הולך ולא חוזר" אז מדוע בכל זאת לא להתאבד? הסיבה היא שחשתי שכנראה יש משמעות לחיים, משמעות אותה איני מבין עדיין. הסיבה לכך היא שיש מעין כוח כמעט אינסופי שמונע מכל אחד למות, כל מי שעבר חס וחלילה תאונת דרכים או מחלה קשה מכיר את ההתמודדות הזו, אני לשמחתי לא מכיר אותה באופן אישי. מדוע כוח החיים הזה כל כך חזק? על כך לא הייתה לי תשובה. התחושה שלי היא שיש משהו, משמעות כלשהיא לחיים ומשם מגיע הכוח הזה.
לאחר מכן קראתי קצת על גלגולי נשמות ואחד הדברים שקראתי הוא שבכל גלגול מחליפים מין, כאן בכלל התלהבתי, אם כך, בגלגול הבא אהיה אשה ומאחר שאני מעריץ נשים ומתבייש בהיותי גבר, כאן יש את ההזדמנות להיות אשה. אז שוב עלה רעיון ההתאבדות פעם נוספת, הרי אם יש גלגול נשמות אחיה שוב והפעם בתור אשה. אם אין גלגול נשמות, לא נורא, גם כך אין משמעות רבה בחיי אלו. שוב חזרתי על אותם שיקולים בעד ונגד התאבדות וגם כאן שוב בחרתי בחיים.
אז שקלתי ובררתי יותר על נושא שינוי מין, אולי אפשר לשנות את מיני בעודי בחיים? אולי אפשר להפוך לאשה? ממה שקראתי נראה שזה אפשרי רק כרוך בהוצאות רבות. אני אישית חושב שזה בלתי אפשרי, אחרי הכל כל מה שהניתוח נותן הוא אבר מין דומה לאיבר מין נשי, שדיים מלאכותיים דומים לשדיים טבעיים. אבל האם זה משנה ממש את הגוף לגוף נשי? ממש לא, מבנה המותניים למשל אינו משתנה. מעבר לזה, מדובר בשינוי חיצוני בלבד, כאשר השוני האמיתי הוא בראש. כוחן של הנשים אינו בגופן אלא בנפשן. נשים חלשות יותר פיזית וחזקות בנפשן. מאחר שגם כך כל חיי הם מאבק אינוספי לשינוי, מה יעזור ניתוח זה? הוא עלול רק להקשות. לכן החלטתי שאין מה לעשות, עלי להשלים עם עובדת היותי גבר לטוב ולרע.
לסיכום, החלטתי הסופית היא שאיני מתאבד, למרות שעדיין לא מוצא משמעות אמיתית לחיים. עדיין המחשבות על מה אני עושה בעולם הזה מטרידות את מנוחתי. עדיין המחשבות על מדוע יצאתי כזה דפוק וכיצד להתמודד עם זה מטרידות את מנוחתי. עדיין בוחן את עצמי כל יום מחדש ומה אפשר לשנות היום, פיתחתי יכולת מדהימה יחסית לשינוי עצמי.
|