קן הירגזי
In the province of the mind, what is believed to be true is true or becomes true, within limits to be found experientially and experimentally. These limits are further beliefs to be transcended. In the province of the mind, there are no limits.
John Lilly
פוסטים פופולאריים
-
גונק והדוקטור המחורר
29/4/09 | 564 צפיות
-
אפיטף
15/2/09 | 1160 צפיות
-
גונק וסבתא שלה
19/6/08 | 525 צפיות
-
חימום
27/5/08 | 472 צפיות
-
הלוגיקה של גונק
28/10/08 | 508 צפיות
-
מה שיש לי על הסינים
22/11/07 | 1316 צפיות
פוסטים אחרונים
- אם מישהו מחפש אותי.... 23/6/15
- "אני רוצה שהיא תתחתן!" 1/2/15
- נעליים מספרות על יפה 18/4/14
- חבילת ניירות עטופה בנייר עיתון 13/1/11
- משפטים 10/1/11
- עכבישה זקנה 26/12/10
עיקרון הג'יפה
הכנסת אורחים למרחב הפרטי שלי תופסת אחוז אחד קטן מחיי החברתיים. נכון לתקופה זו, שאקרא לה לשם נוחות "סתיו 2008", 80% מחיי החברתיים מתנהלים דרך אמצעי התקשורת (בזק, סלולריים, כבלים) 19% מתנהלים בטריטוריה מחוץ לבית (כ-10% תחת כיפת השמיים וכ-8% במבנים מקוּרים, שמהם כ-6% במקומות ציבוריים וכ-2% בבתי חברים), ורק האחוז האחד הנותר מתנהל לפי עיקרון הג'יפה. לפי עיקרון הג'יפה, ככל שהיום בשבוע רחוק יותר מהיום שבו ביקרה אביגיל העוזרת, וככל שהוא קרוב יותר ליום שבו היא עתידה לבוא - עולה הסיכוי שהבית שלי יימצא סגור למבקרים. היום שבו אביגיל מנקה את הבית הוא יום שלישי. כולם יודעים, כולל הכלב. אני מודיעה לו ערב מראש: "מי בא מחר? אביגיל באה מחר? נכון שאתה אוהב את אביגיל? היא טובה! היא מנקה לנו!" הוא מחכה לה בבוקר ליד הדלת. הוא שמח מאוד לקראתה. כשהיא נכנסת, היא קוראת לו בקול הצייצני שלה: "בק! בק!" וצוחקת (כל הזמן היא צוחקת). הוא שוכב על שטיח ומסתכל כשהיא מתחילה עם המטבח, עושה את הכלים של כל השבוע, כמו ג'אגלר מיומן היא מסבנת, שוטפת, מרעישה, מעיפה באוויר והכל חוזר למקומו בארון. בשלב הטאטוא וליטוף יסודי של הרצפה בסמרטוט רטוב, בק מתחשב ועובר ממקום למקום לפי הצורך כדי לא להפריע לה בעבודה (הוא לא אוהב השפרצות של מים). אני מפרגנת ליחסים טובים ביניהם, כי לפעמים אני משאירה אותם לבד ביחד, וכשאני חוזרת יש לי תחושת הקלה לראות שהוא לא אכל אותה. (אני מקווה שלא תקראו יום אחד ידיעה כזאת בעיתון, שכלב אכל עוזרת, ובוודאי לא הכלב שלי ולא את העוזרת שלי). יש לי כלים בכמות כפולה ממספר ימי השבוע, וזה בכוונה. כי לפעמים צריך. אבל ספלי קפה, למשל, אני משתמשת באחד ביום. פעם הייתי שותה רק כוס אחת בבוקר. עכשיו אני שותה יותר בשביל להעליץ את עצמי, אבל שופכת את הבוץ הישן וממלאה באותו ספל בוץ חדש. את קערת הסלט אני רוחצת בעצמי לפני כל ארוחה. את הפח אני מורידה לפעמים בין ביקור אביגיל לבין הבא אחריו. הריח שולח לי תזכורת. אם לבק יש תקופת נשירה (או לי), אז אני מטאטאה גם פעם אחת, רצוי ביום שישי, כי לפי עיקרון הג'יפה, קרובי משפחה מדרגה ראשונה מותר להם עדיין לבוא בשישי-שבת. לא עושים להם חשבון. (למעט האם הביולוגית, אבל ביקור שלה מתרחש אחת לשנה עם התראה מספקת). ביקורי פתע מתרחשים לפעמים על ידי משטרת הפנג שואי. מהם קבלתי כבר כמה וכמה דוחות. בעיקר על עציצים מתים שמייבשים לי את היצירתיות, עומס ניירות שמציף אותי ומפריע לי ליצירתיות והרי הספרים שחוסמים לי את היצירתיות. אביגיל לא עוזרת לי בזה. אין לה את היוזמה הדרושה. היא גם לא עושה תריסים.
|
תגובות אחרונות
-
חירות-נפש
בתגובה על הכל בסדר בדיוק כפי שהוא
-
גילהסטחי
בתגובה על "אני רוצה שהיא תתחתן!"
-
saskia
בתגובה על חבילת ניירות עטופה בנייר עיתון
-
nilibek
בתגובה על ליצן רפואי
-
(עי)דנהנחושת
בתגובה על משפטים
-
jGo
בתגובה על בני סן דומינגו אדונים לגורלם
תגובות (17)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אצלי זה עובד דומה אבל הפוך (???): מזל, מזל גדול שבאים אורחים מדי פעם, בעיקר משפחה מקורבת - חייבים לנקות את הבית! אם לא היו באים - היינו מתים מטיפוס או דיזינטריה (אני מגזימה???). האורחים - בעיקר המלכה האם - הודיעו חגיגית שלא יבואו אם לא יהיה נקי. אז סגרנו על פעם בשבוע. בשבילי זה כמו המנגינה של שוליית הקוסם, ככה בלי קשר לרצון או לעוזרת (שאין כאן כבר יותר משנה, מסיבות של עודף מינוס בבנק), המטאטא קופץ ליד, הדלי מתמלא בנוזל ריחני, השואב שואג ובסוף תמיד נאמר המשפט המנטראי: זה לא כזה נורא, כל הנקיון הזה, למה תמיד מחכים שיבואו אורחים (קרי: המלכה האם) כדי לנקות? באמת.
פוסט כלבבי. תודה.
זה מעניין כל הדברים האלה. כי גם סביבי יש תמיד ניירות (לא כולל שלוש פינות בלגאן רשמיות שמסדרים אחת לשלוש שנים כשיש זמן). וגם אני אוהבת שהספרים שאני מסיימת לקרוא מפוזרים בבית ולא מונחים חזרה על המדף. אני אוהבת אותם לידי קרוב בקשר עין (אני קוראת לאט אז קצב הרבייה שלהם סביר). בנוסף גם אני הקמתי בביתי בית קברות לעציצים, כמו שאימא שלי מכנה זאת, כי מאז הטיפול התחלתי להשקיע יותר אנרגיה נרקסיסטית בעצמי ופחות בכל דבר אחר. אז גם העציצים חטפו קשה.
אני חייבת לומר שכל הבלגאן הזה בכלל תורם לי ועושה לי טוב מאוד. אני לא מבינה על מה נותנים לך דוחות.
אחלה של פוסט
ואחלה שיש לך כוכבת כמו אביגיל :-)
עכשיו הבנתי מדוע התייבש לי מעיין היצירתיות:
זה העציץ המת, זה לא אני.
אשרייך שיש לך אביגיל
אפילו פעם בשבוע זה טוב...!!!
דודי
אפשר את ההתפלגות הצפויה באחוזים לעונת "חורף 2008/9" ?
גדול !!
(:
למה זה נשמע לע כל כך מוכר?
נשמעת יותר כמו מרי פופינס - אביגיל.
גמני רוצה מרי פופינס כזו, אבל אף פעם לא לקחתי עוזרת, כי אני בערך גרה בתוך חנות, ומפחדת מגניבות.
כתבת מעולה.
אפשר לקבל את הטלפון שלה?
גם לי כבר מגיע שתהיה לי אביגיל אחת בגילי המופלג, ולא לעשות הכל לבד,
ואת, את נראית מדהים, שתדעי לך
מוצאת חן בעיניי האביגיל הזאת, קודם כול בגלל השם שלה, ושנית כי נשמע לי שהיא לא מעוררת רגשי אשמה (או שזה יש לך מהבית?). כשהייתה לי עוזרת הייתי נמלטת מהבית כשרק יכולתי, כי לא יכולתי לסבול את הסיטואציה, שהיא מנקה מה שאני ובני ביתי לכלכנו. כל הזמן הרגשתי צורך להתנצל.
עכשיו אנחנו מנקים את הבית בעצמנו. אני מוכרחה להגיד שלפעמים הוא פחות נקי - אבל הוא בדרך כלל יותר מסודר.
שלי עושה תריסים, לא עושה פאנלים.
יפה מה שקראתי.
פעם גם אני הייתי מנווטת, בכל תמרורי העצור והאין כניסה, את התנועה לתוך מעוני, על פי עקרון הג'יפה.
no more . פשוט, no more . יום אחד קמתי בבוקר[סתם בוקר, כן?] וזה פסק, ככה בלי התראה. בחיי יופי.
אני מדמיינת את בק נועל נעלי ספונג'דור עושה חרקות וגליצ'ות ברחבי הבית.
חחחח....
בדיוק היום חשבתי על זה שאולי צריך להפוך את הסדר.
היתה אצלי ארוחת ערב ממש אחרי ורוניקה (תואם אביגיל)
ומפלס הג'יפה עלה פלאים.
נראה לי שבפעם הבאה, עושים הפוך - מזמינים אנשים לפני שהיא באה....
שלא לדבר על זה שהגשם של אתמול והיום חירב לי את סדר הדברים
ולא תהיה לי ברירה אלא לשלוף סמרטוט רצפה בעצמי... בעסה!
תכנון על פי אילוצים
או על פי אביגייל שלא עושה תריסים ולא משקה עציצים
זה כתוב מדהים!
קראתי את הפוסט הזה בנשימה אחת וכשזה נגמר - התעצבניתי.
תודה רבה!