הכנסת אורחים למרחב הפרטי שלי תופסת אחוז אחד קטן מחיי החברתיים. נכון לתקופה זו, שאקרא לה לשם נוחות "סתיו 2008", 80% מחיי החברתיים מתנהלים דרך אמצעי התקשורת (בזק, סלולריים, כבלים) 19% מתנהלים בטריטוריה מחוץ לבית (כ-10% תחת כיפת השמיים וכ-8% במבנים מקוּרים, שמהם כ-6% במקומות ציבוריים וכ-2% בבתי חברים), ורק האחוז האחד הנותר מתנהל לפי עיקרון הג'יפה.

לפי עיקרון הג'יפה, ככל שהיום בשבוע רחוק יותר מהיום שבו ביקרה אביגיל העוזרת, וככל שהוא קרוב יותר ליום שבו היא עתידה לבוא - עולה הסיכוי שהבית שלי יימצא סגור למבקרים.

היום שבו אביגיל מנקה את הבית הוא יום שלישי. כולם יודעים, כולל הכלב. אני מודיעה לו ערב מראש: "מי בא מחר? אביגיל באה מחר? נכון שאתה אוהב את אביגיל? היא טובה! היא מנקה לנו!" הוא מחכה לה בבוקר ליד הדלת. הוא שמח מאוד לקראתה. כשהיא נכנסת, היא קוראת לו בקול הצייצני שלה: "בק! בק!" וצוחקת (כל הזמן היא צוחקת). הוא שוכב על שטיח ומסתכל כשהיא מתחילה עם המטבח, עושה את הכלים של כל השבוע, כמו ג'אגלר מיומן היא מסבנת, שוטפת, מרעישה, מעיפה באוויר והכל חוזר למקומו בארון. בשלב הטאטוא וליטוף יסודי של הרצפה בסמרטוט רטוב, בק מתחשב ועובר ממקום למקום לפי הצורך כדי לא להפריע לה בעבודה (הוא לא אוהב השפרצות של מים). אני מפרגנת ליחסים טובים ביניהם, כי לפעמים אני משאירה אותם לבד ביחד, וכשאני חוזרת יש לי תחושת הקלה לראות שהוא לא אכל אותה. (אני מקווה שלא תקראו יום אחד ידיעה כזאת בעיתון, שכלב אכל עוזרת, ובוודאי לא הכלב שלי ולא את העוזרת שלי).

יש לי כלים בכמות כפולה ממספר ימי השבוע, וזה בכוונה. כי לפעמים צריך. אבל ספלי קפה, למשל, אני משתמשת באחד ביום. פעם הייתי שותה רק כוס אחת בבוקר. עכשיו אני שותה יותר בשביל להעליץ את עצמי, אבל שופכת את הבוץ הישן וממלאה באותו ספל בוץ חדש.

את קערת הסלט אני רוחצת בעצמי לפני כל ארוחה.

את הפח אני מורידה לפעמים בין ביקור אביגיל לבין הבא אחריו. הריח שולח לי תזכורת.

אם לבק יש תקופת נשירה (או לי), אז אני מטאטאה גם פעם אחת, רצוי ביום שישי, כי לפי עיקרון הג'יפה, קרובי משפחה מדרגה ראשונה מותר להם עדיין לבוא בשישי-שבת. לא עושים להם חשבון. (למעט האם הביולוגית, אבל ביקור שלה מתרחש אחת לשנה עם התראה מספקת).

ביקורי פתע מתרחשים לפעמים על ידי משטרת הפנג שואי. מהם קבלתי כבר כמה וכמה דוחות. בעיקר על עציצים מתים שמייבשים לי את היצירתיות, עומס ניירות שמציף אותי ומפריע לי ליצירתיות והרי הספרים שחוסמים לי את היצירתיות. אביגיל לא עוזרת לי בזה. אין לה את היוזמה הדרושה. היא גם לא עושה תריסים.