יש לי וידוי,

אולי לא ידעתם את זה עלי, אם תראו אותי יתכן ולעולם לא תנחשו (אם כי, יש פה ושם עדויות בדמות שערות לבנות על הבגדים שלי). כידוע אני אמא ממש גאה, לשלושה ילדים (בן עשר, בת שמונה וחצי ואבא שלהם בן הארבעים).

אבל הגילוי שיוצא כאן לאור, הוא שאני בנוסף גם אמא לא פחות גאה ומאושרת לשלושה כלבים, שמונה חתולים, ועוד כמה דגים (בימי תור הזהב, היו לי גם אווז אחד, ארבעה תוכים, צבים, ועוד). 

כל זה אם אני לא מביאה בחשבון את הקיפודים, הג`וקים, הנמלים, הסלמנדרות, החרדונים והעכברים (כן נחמה, גם עם שמונה חתולים אפשר לגלות עכבר, במיוחד אם החתולים שלך דוגלים ב"יבוא אישי" מהשכנים), ונחש הצפע, שהחליטו בזמנם החופשי לקפוץ לביקור אצלי בסלון. 

שנות ההורות מרובת הילדים הולכי הארבע שלי, הביאה אותי להכריז על עצמי כמומחית לעולם החי.

בתור שכזו, אני רוצה לחלוק עם האומה מידע חשוב.

לדעתי, כל העניין הזה של ג`נדר, נשיות ומיניות, `גברים ממאדים ונשים מנוגה`, הכל חרטא ברטא. 

תסלחו לי, כן, אני יודעת שאני מנפצת פה סטיגמות, אבל אם רק תביטו על עולם החי, תבינו שיש תכונות נשיות וגבריות מולדות, ואין מה לעשות נגד זה.

הטבע מוכיח לנו שוב ושוב, שנשים פשוט שוות יותר! עובדה. (הוא מוכיח גם, באותה הזדמנות שהן מטומטמות יותר, ומאפשרות לזכרים הלא איכותיים במיוחד, לנהל אותן ולהכתיב את חייהם. גם זו עובדה. מצערת אומנם, ולכן ממנה, מטעמי נוחות בלבד, ומתוקף היותי אשה, שלא ששה שמראים לה את החצ`קונים שלה עצמה, אבחר להתעלם הפעם). 

יש לי כלב, העונה לשם צ`רצ`יל, מסוג באסט (האש פאפי נחמד וחביב, שנראה כאילו נולד בפרסומת). האמת כלב יפה. אבל לא חכם גדול וגם לא טיפש קטן. בקיצור, עצלן ואהבל. 

אלא מה, הוא בטוח, מה זה בטוח, משוכנע, שהוא מאור הגולה. הוא מסתובב בבית כאילו כולנו עובדים אצלו, (וכן, הוא מצליח לשכנע אותנו בזה), הוא בטוח שהוא כל יכול, למרות שהוא נמוך, שמן, ואפילו לא יודע לנבוח. 

לעומתו יש לנו את ג`יני, כלבת בוקסר גזעית, מאיימת וממש מהממת. היא חטובה, רזה, בקיצור דוגמנית על של הכלביה השכונתית.  ג`יני פשוט אימצה אותנו ביום בהיר אחד.  

מאז חלפו כבר יותר מחמש שנים, ג'יני היא היצור הכי גדול ומאיים בבית, יחד עם זאת, היא נשארה צנועה, חסודה ועדינה. יש לי הרושם שהיא פשוט מעולם לא הביטה במראה, ואין לה מושג איזה בוקסרית היא. 

כשיוצאים עם צ`רציל וג`יני לטיול בשכונה, זה צ`רצ`יל שצועד באמצע הכביש, כאילו אבא שלו קנה את סולל בונה. זה צ`רצ`יל שנכנס לכל החצרות של השכנים, מטיל אימה ומחולל הרס ויוצא בנון שאלנטיות, כאילו מה לו ולכל הבארדק מסביב. זה צ`רצ`יל, שמחרחר ריב בין כל כלבי השכונה. זה צ`רצ`יל שמחליט באופן קבוע להוציא לשון לפיט בול שקשור לשרשרת חנק ברחוב המקביל.י ג`יני לעומתו, הולכת בשקט לצידנו.

כשצ`רצ`יל נעלם באיזו חצר, אני פוקדת עליה, "ג`יני איפה צ`רצ`יל?" והיא רצה, חוזרת כעבור שנייה משום מקום, כשהיא מושכת אחריה את בן התשחורת. זו אותה הג`יני, שאחרי שצ`רצ`יל "מחמם" את הכלבים בשכונה, שנייה לפני שהם באים לטרוף את הגמד בעל הרגליים הקצרות והאוזניים הארוכות, נעמדת כחייץ בניהם לבינו, וחושפת את זוג שיני המלתעות שלה באיום, שמבהיר גם לפיטבול המאיים שכדאי לשמור מרחק. בעוד שצ`רצ`יל ממשיך בשאננות יוצאת מגדר הרגיל, לצעוד באמצע הכביש, ולגרום לכל המכוניות בשכונה להיעצר בשיירה עד ש"רום הודו" יועיל לזוז. 

בסוף כשהם מגיעים הביתה, שניהם מביטים אחורה, וצרצ`יל מביט על הרחוב בסיפוק, כמו בבדיחה על הפיל והעכבר, כשהעכבר אומר לו "וואלה, תראה כמה אבק עשינו". 

כשמלטפים או משבחים את צ`רצ`יל הוא מבסוט כמובן. ג`יני כמו כל אשה טיפוסית, עומדת בצד ומפרגנת.

כשחלילה עולה על דעת מישהו ללטף את ג`יני, הוא מיד מגיע, דוחק את ראשו השמן, ולא מניח לנו עד שלא נודה קבל עם ומשפחה, על ידי נקיטת פעולה ממשית שהוא הגבר בבית (קרי, לעזוב הכל וללטף אותו).

ג`יני על פי רוב פשוט  מפנה לו מקום.אנחנו תמיד צריכים ללטף אותם שנינו יחד, אחד אותו ואחת אותה .

זה לא מספיק לו כמובן. כשמלטפים אותו, אבל גם אותה, הוא כל הזמן עסוק בלהסתכל על "כמה היא מקבלת?" ולא נהנה בכלל מהליטוף שלו.

לעיתים, לצופה מהצד, נראה שזה שמלטפים אותו מבחינתו זה סתם מטרד שלא מאפשר לו "לקלקל" לה, ושבעצם להרוס לה, זהו עצם העניין. 

כשיוצאים לטייל איתם עם רצועות, בחוף הים, יהיה זה צ`רצ`יל שמושך ומכתיב את הכיוון, וג`יני שיכולה למשוך אותו בכלל בלי להרגיש, נותנות לו להוביל ונגררת אחריו.  

היא נזכרת להפעיל את הכח  שלה, רק כשצריך לחלץ אותו מסכנה, והוא מצידו אפילו לא משיב לה תודה.

רוב הזמן הוא בכלל לא מודע שללא נוכחותה הוא היה סתם טרף קל. 

צ`רצ`יל הוא זה שמן הסתם יתמרח בצואה, או בנבלה שהייתה על הכביש, ויחזור הביתה מטונף. כי צ`רצ`יל כמו כל גבר מצוי חייב "לעשות רושם". (לטובת מי שלא גידל כלב: כלבים ידועים כבעלי חוש ריח חזק, לכן הם מאמינים שאם הם מדיפים ריח חזק, ונבלה עונה מצוין על ההגדרה הזו, זה אומר עליהם שגם הם "חזקים" בדיוק כמו כל הערסים שיש להם כזה קטן, אבל חייבים לנהוג באיזו BMW כדי שכולם בכביש יעשו להם כבוד). ג'יני הרבה פחות פנויה לדאווינים. 

כשהם מגיעים הביתה, ואנחנו נותנים להם לאכול, כל אחד בצלחתו הוא, כמובן. צ`רצי`יל חי לפי העיקרון שלי שלי, ושלך גם כן שלי..... לכן הוא מתנפל על הצלחת שלו, בפוזה גברית מצויה, אבל כשג`יני רק שוקלת מאיזה צד לגשת לצלחת שלה, הוא מיד רץ, ואוכל מאצלה גם כן.

זו, על רגליה הקלות והארוכות, והחזה השרירי ומעורר ההתפעלות שלה (באמת, כל מביני הבוקסרים טוענים שהיא דוגמנית וזו לא רק חוסר האובייקטיביות של הפולנייה שחושבת ש"הילדים שלי הם הכי טובים/יפים/מוצלחים", ראשית כי באמת הילדים, ובכלל זה גם הכלבים שלי, הכי יפים, טובים ומוצלחים. זו לא פולניות זו עובדה!).  יושבת לה הכלבה בצד, ומחכה בסבלנות. רק שההוד מעלתו פורש, היא מעזה להתקרב לצלחת שלה!! כאילו הוא הבוקסר והיא כלבלב השעשועים.

 זאת ועוד, גם כשהחתולים החוצפניים מעיזים לגשת לצלחת שלה, (והם בחיים לא יחשבו לגעת בזו של צ`רצ`יל), היא תזוז, תפנה מקום, ותחכה בסבלנות שיאשרו לה להתקרב.

 אז כל מי שחושב שזה לא נכון שנשים מגדלות גברים, תומכות בהם ובאופן כללי משאירות אותם בחיים, וכל זה בהכנעה גמורה, מוזמן בשמחה אלי לחצר.