כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    בעמדת מוצא

    באה בימים, וגם בלילות לפעמים.... אובדת בנבכי המטריקס

    ארכיון

    0

    לא רואה את הדרך

    40 תגובות   יום שני, 27/10/08, 16:25
    בצהרי היום ירדתי את ההר היפה אל כביש החוף.
    בעודי גולשת את הכביש המתפתל בין עצים ירוקים ובתים שלווים, הכל החשיך סביבי.
    פתאום נפתחו שערי שמיים ונהר נשפך מלמעלה.
    גשם מרוכז ועוצמתי, חסר רחמים ומידה. מטחים סואנים.
    המגבים ניסו בכל כוחם להדוף את השטף, והוא מצידו גיחך עליהם.

    הכל נהיה לבן, חוץ מנחילי המים על החלון הקדמי.
    אני בקופסה סגורה נתונה לחסדי רקיע.
    לא רואה כביש, לא רמזור, לא מכוניות לפני. לבן.
    המשכתי לגלוש בהילוך נמוך ושקעתי בשלווה מוקסמת.

    לעצור אי אפשר (מכוניות מאחורי), לנתב אי אפשר (איפה אני?), אפשר רק לגלוש.
    רעש המים הניתכים בפח בחוץ, וניתזי מים קטנים על פני (מאיפה חודרים?), ושקט נפלא בפנים.
    הגעתי, איכשהו, עד כביש חיפה ופניתי שמאלה. מים עצומים מלמעלה, ומים עמוקים מתחתי מקרקשים במנוע. רוחות רפאים של מכוניות חוצות נתיבים לפני בחוסר אונים, ואני רגועה. נעים לי. מקסים לי.

    אם אין דרך, הרי אי אפשר ללכת לאיבוד, לא?
    דרג את התוכן:

      תגובות (38)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/10/08 13:43:

      בדיוק בדיוק

      אני מאוד דיפוזית.

       

      תקפצי לפוסט החדש - מצולות 3, מעניינת אותי תגובתך.

        30/10/08 13:41:


      מעולה.

       

      איך לא פעם החוץ פשוט מספר את הפנים

        30/10/08 08:19:
      תודה
        30/10/08 06:04:

      מקסים
        30/10/08 00:01:

      מבינה, מצטערת, מקבלת

      יום מצויין שיהיה לך מחר

        29/10/08 21:20:

      צטט: מיכל* 2008-10-29 19:41:55

      מכירה היטב את הטייס האוטומטי.

      משתמשת בו הרבה בדרך ת"א-חיפה.

      וזכורות לי נסיעות אוטומטיות כאלו בתל אביב, כשהייתי מטושטשת מכדי לחשוב.

      אבל ידעתי שאגיע בביטחה הביתה. אוטו מאולף.

      ולפעמים דווקא רציתי להגיע מהעבודה לחבר, אבל איכשהו מצאתי עצמי בבית. שוב האוטומט עבד.

       

      ואגיע בשישי - בטח!

      פינוק א-לה-ליליה

       

      מה קורה מחר? בהופעה של אריאל? את באה? ומיה? וכל הבנות השוות מהקפה?

      תעשו עלייה?

      יאללה בואו, נו...

       

      הייתי מאוד רוצה לבוא, אבל האילוצים די מוגבלים.

      ובכלל זה יצא נסיעה יקרה נורא. גם הנסיעה וגם בייביסיטר ולמחרת אני צריכה לקום בשש.

      בקיצור אילוצים לא נחמדים אבל בכל זאת אחרי שיקולים החלטתי שהפעם אני אוותר.

      יהיו עוד.

        29/10/08 19:41:

      מכירה היטב את הטייס האוטומטי.

      משתמשת בו הרבה בדרך ת"א-חיפה.

      וזכורות לי נסיעות אוטומטיות כאלו בתל אביב, כשהייתי מטושטשת מכדי לחשוב.

      אבל ידעתי שאגיע בביטחה הביתה. אוטו מאולף.

      ולפעמים דווקא רציתי להגיע מהעבודה לחבר, אבל איכשהו מצאתי עצמי בבית. שוב האוטומט עבד.

       

      ואגיע בשישי - בטח!

      פינוק א-לה-ליליה

       

      מה קורה מחר? בהופעה של אריאל? את באה? ומיה? וכל הבנות השוות מהקפה?

      תעשו עלייה?

      יאללה בואו, נו...

        29/10/08 19:36:


      את יודעת שלפעמים אני נוסעת על טיס אוטומטי?

      אני נוסעת ואני לא זוכרת איך הגעתי מנקודה לנקודה- בגלל שחלמתי כל הדרך.

      מה זה לנסוע בגשם או בערפל?

      אני אוהבת. אולי בגלל שהסוף אף פעם לא הפחיד אותי.

      וגם לא לאבד. הכי כיף זה למצוא.

      ואני אוהבת גשם, ואני חושבת שמהחלון שלך בטח המראה מושלם.

       

      את באה ביום שישי?

        29/10/08 14:52:
      כמובן התכוונתי האם את ראית את הגלים, בתור היושבת מימיני :)
        29/10/08 14:13:

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2008-10-29 11:10:48

      התיאור יפה ומוחשי מאוד. הרגשתי כאילו הייתי שם במושב לידך.

       

      דליה, זה היה יפה יפה ומרגש ! ראיתי את הגלים ששטפו את הכביש? אולי הגיעו מהים שמימיני...

        29/10/08 14:11:

      צטט: נעמה x 2008-10-29 07:18:23

      צטט: מיכל* 2008-10-28 22:42:36

      תודה נעמה :)

      ומבטיחה? אם תהיה לי דרך, לא אלך לאיבוד?

      ואם השמיים ימטירו עלי קיתונות? והכל יהיה לבן?

      ואם הרוח בכביש החוף תשחק איתי כמו עם אוטו צעצוע?

       

      איבוד זה מקום טוב להתחיל ממנו דרך חדשה, נראה לי

      איך אני יכולה להבטיח? אם השמיים ממטירים קיתונות (מילה חזקה), והכל לבן (לא שחור) והרוח בדרך תשחק איתי כאילו אני צעצוע גם אז אהיה על מקומי הפנימי.זה כבר קשור ללימודי ימימה בעברי.:)

      אני לא מבטיחה שלא אלך לאיבוד במקרה של פגעי טבע כדוגמת רעידות אדמה, צונמי ומטר של קיתונות..אני אוהבת את הכתיבה שלך, כבר אמרתי.

       

      אני משתעשעת קצת במילים ורעיונות. אוהבת איך הטבע משקף לפעמים תחושות פנימיות.

      מרכז / אמצע/ עמוד פנימי - זה דבר שיש לו פנים רבות.

      יש לי כבר מושג כזה או אחר על העולם הזה, או עולמי אני.

      ועדיין, מרשה לעצמי להזרק על האיבוד לפעמים, בשביל לרענן מערכות :)))

      תודה, חברה

       

      התיאור יפה ומוחשי מאוד. הרגשתי כאילו הייתי שם במושב לידך.
        29/10/08 07:18:

      צטט: מיכל* 2008-10-28 22:42:36

      תודה נעמה :)

      ומבטיחה? אם תהיה לי דרך, לא אלך לאיבוד?

      ואם השמיים ימטירו עלי קיתונות? והכל יהיה לבן?

      ואם הרוח בכביש החוף תשחק איתי כמו עם אוטו צעצוע?

       

      איבוד זה מקום טוב להתחיל ממנו דרך חדשה, נראה לי

      איך אני יכולה להבטיח? אם השמיים ממטירים קיתונות (מילה חזקה), והכל לבן (לא שחור) והרוח בדרך תשחק איתי כאילו אני צעצוע גם אז אהיה על מקומי הפנימי.זה כבר קשור ללימודי ימימה בעברי.:)

      אני לא מבטיחה שלא אלך לאיבוד במקרה של פגעי טבע כדוגמת רעידות אדמה, צונמי ומטר של קיתונות..אני אוהבת את הכתיבה שלך, כבר אמרתי.

       

        28/10/08 23:48:
      ערב רב וערפל קרב


      אמרת הכל בעצם. אמרת שלווה.

      ברגעים נדירים ומופלאים כגון אלו המלצתי (מנסיון) לשאת שירה אדירה

      שהרי ממילא לא ישמעוני אף אם אצרח את ג'ניס ג'ופלין עם ה-הו לורד שלה

      עד שייקרעו מתריי אל מזח ענבלי, לשוני תתגרש מחיכי

       וירח יתנפץ דום מעל נתיביי איילון וחושך ערפילי על פני תהום.

       

       

       

        28/10/08 22:42:

      תודה נעמה :)

      ומבטיחה? אם תהיה לי דרך, לא אלך לאיבוד?

      ואם השמיים ימטירו עלי קיתונות? והכל יהיה לבן?

      ואם הרוח בכביש החוף תשחק איתי כמו עם אוטו צעצוע?

       

      איבוד זה מקום טוב להתחיל ממנו דרך חדשה, נראה לי

        28/10/08 22:01:
      מיכלי, פוסט כתוב נפלא, אהבתי את התובנות.. ולסיכום כשיש דרך באמת פחות הולכים לאיבוד.
        28/10/08 10:22:

      צטט: באביז 2008-10-28 09:59:14

      מיכלי,

      תענוג לקרא!!

      העלת על פני חיוך בבוקר חורפי זה...

      סומכת עלייך שלא תלכי לאיבוד גם באין דרך!

       

      ללכת לאיבוד זו מין דרך חיים ...

      (אם אחזור משם, אדווח איך היה)

       

       

       

        28/10/08 10:21:

      צטט: בלאק סמארה 2008-10-28 05:04:50

      יש לי סיוטים כאלה, בדיוק כמו שתיארת.

       

      בסוף אני תמיד מאבדת שליטה ומתנגשת.

       

       או!

      אני אלופה בקפיצת ראש לבריכות ריקות קריצה

        28/10/08 09:59:

      מיכלי,

      תענוג לקרא!!

      העלת על פני חיוך בבוקר חורפי זה...

      סומכת עלייך שלא תלכי לאיבוד גם באין דרך!

        28/10/08 05:04:

      יש לי סיוטים כאלה, בדיוק כמו שתיארת.

       

      בסוף אני תמיד מאבדת שליטה ומתנגשת.

        28/10/08 02:51:

      צטט: טמבורין 2008-10-28 01:21:38


      נתיבי המים לא סלולים בתוך שקט לבן כך נעשית חלק מהשלם טיפה בים יופי

       

      כמו כלום יכולתי להתמזג עם הים (הכחול, הגדול) היום. נסעתי ישר מולו, האוטו לקח שמאלה בזמן, הוא מאולף.

      אני רציתי קדימה ...

        28/10/08 02:43:

      צטט: דניאלה לונ 2008-10-28 01:12:55

      מקסים.

       

      חן חן :))

       

        28/10/08 02:43:

      צטט: limisan 2008-10-28 00:21:11

      אם אין דרך, הרי אי אפשר ללכת לאיבוד, לא?

      יש קלף כזה בטארוט. שחור לגמרי .

      קלף הלא-כלומיות. בלי אחיזה. להיות ברווח שבין נשימה לנשיפה. להרפות. לתת אמון שתוך כדי ההליכה המסומאת הזו פתאום תתגלה דרך מתחת לרגליים.

      ויש בו פוטנציאל טהור כמו לפני שהיקום נוצר.

      משהו עומד להיוולד.

       

      חוויה מעניינת ואת מותק, שמרי נפשך, שמרי.

       

      הנה התכווץ לך בגשם...

       

      אני, תני לי להיות ברווח שבין נשימה ונשיפה - אודיאנה. להחזיק

       

      בכביש החוף, צפונה, נשבעת לכם, הגשם לא בא מלמעלה, הנבזה, הוא בא ישר לפנים. מאיפה?

       

        28/10/08 02:40:

      צטט: אורלי נו 2008-10-27 18:14:46

      צטט: מיכל* 2008-10-27 17:14:45

      דרך הים.

      יותר קרוב אלי, יותר אינטימי, יותר מפותל ...

      ואללה, ידעתי שזה דרך הים. פעם נסעתי שם עם איזה בחור בפיאט 126, והחלון האחורי של האוטו פתאום נתלש ממנו ונפל על הכביש, ככה סתם, כאילו כלום. מקום מועד לפורענות.

      וזה עוד כלום לעומת כאבי הלב שעשיתי לעצמי בגלל הבחור הזה, אבל זה מסיפור אחר. 

       

      מצטערת, אבל צחקתי.

      דרך הים זו דרך אי הוודאות.

      אף פעם אי אפשר לדעת אם אני אתקע אחרי חלמאי שמתעקש לסוע ב- 20 קמ"ש ואקלל כל הדרך למטה,

      או איזה מתאבד יקפוץ לי לכביש מיד כשאגיח מהסיבוב

      או שהמוזיקה ברדיו תהיה מטומטמת.

       

      עכשיו חזרתי ברוורס.

      הגעתי מתל אביב בגשם פסיכי וכמעט כמעט לא סגרתי ת'סיבוב בנקודה החדה (ב-1/3 הדרך).

       

        28/10/08 01:21:

      נתיבי המים לא סלולים בתוך שקט לבן כך נעשית חלק מהשלם טיפה בים יופי
        28/10/08 01:12:
      מקסים.
        28/10/08 00:22:

      יצא לי בגדול פתאום.

      ואולי זה המסר שבחר להתגדל.

        28/10/08 00:21:

      אם אין דרך, הרי אי אפשר ללכת לאיבוד, לא?

      יש קלף כזה בטארוט. שחור לגמרי .

      קלף הלא-כלומיות. בלי אחיזה. להיות ברווח שבין נשימה לנשיפה. להרפות. לתת אמון שתוך כדי ההליכה המסומאת הזו פתאום תתגלה דרך מתחת לרגליים.

      ויש בו פוטנציאל טהור כמו לפני שהיקום נוצר.

      משהו עומד להיוולד.

      חוויה מעניינת ואת מותק, שמרי נפשך, שמרי.

       

        27/10/08 18:14:

      צטט: מיכל* 2008-10-27 17:14:45

      דרך הים.

      יותר קרוב אלי, יותר אינטימי, יותר מפותל ...

      ואללה, ידעתי שזה דרך הים. פעם נסעתי שם עם איזה בחור בפיאט 126, והחלון האחורי של האוטו פתאום נתלש ממנו ונפל על הכביש, ככה סתם, כאילו כלום. מקום מועד לפורענות.

      וזה עוד כלום לעומת כאבי הלב שעשיתי לעצמי בגלל הבחור הזה, אבל זה מסיפור אחר. 

        27/10/08 17:14:

      דרך הים.

      יותר קרוב אלי, יותר אינטימי, יותר מפותל ...

        27/10/08 17:09:

      אמאלה.

      אני שונאת את כביש פרויד.

      תזהרי..............

      מקסיםפ מקסים אבל כמוך יש לנו רק אחת...

        27/10/08 17:05:

      צטט: עוף מוכשר 2008-10-27 16:51:16

      במקרה שלי אם אין דרך לא הולכים לאיבוד. נמצאים בו.

       

      אוהו, איזו וודאות!

      והאיבוד שלך, מוכר לי?

        27/10/08 17:03:

      צטט: אורלי נו 2008-10-27 16:27:17


      נשמע כמו רולר קוסטר. פחד וחוסר שליטה. מזל שנגמר טוב!

       

      וזה עוד כלום.
      בחורף לפני שנתיים, ירדתי בלילה מירושלים, כשערפל כבד כיסה הכל.
      כלום, אבל כלום אי אפשר לראות.
      חושך סמיך.

      את לא יודעת איפה שולי הכביש, איפה על הדרך את נמצאת, ואם האורות האדומים לפנייך הם 10 מ' או 100 ממך.
      הדלקתי הבהוב מרובע, וצפתי קדימה בתקווה.

        27/10/08 16:51:
      במקרה שלי אם אין דרך לא הולכים לאיבוד. נמצאים בו.
        27/10/08 16:34:

      צטט: לילי. 2008-10-27 16:29:42


      "אם אין דרך, הרי אי אפשר ללכת לאיבוד, לא?"

      אואה, זו שאלה שעלולה לשלוח הרבה אנשים לאבדון...

       

      לילי, פילוסופית שכמוך,

      ידעתי שתראי...

       

        27/10/08 16:29:


      "אם אין דרך, הרי אי אפשר ללכת לאיבוד, לא?"

      אואה, זו שאלה שעלולה לשלוח הרבה אנשים לאבדון...

        27/10/08 16:27:

      נשמע כמו רולר קוסטר. פחד וחוסר שליטה. מזל שנגמר טוב!

      פרופיל

      מ*כל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין