לבי, הגיגיי.
ליוויתי את אמי במלחמתה בסרטן,
את המטען - פרקתי כאן.
וחוץ מזה מתגנבים להם קטעים אחרים ממסע חיי.
פוסטים פופולאריים
-
i've got demoted
10/1/09 | 357 צפיות
-
שנה
1/9/08 | 399 צפיות
-
אז מה נהיה?
18/3/08 | 765 צפיות
-
זעם
28/8/08 | 787 צפיות
-
יום הולדת שמח דרלינג!
19/5/08 | 814 צפיות
-
עמלנים...
26/3/10 | 698 צפיות
פוסטים אחרונים
- ככה 10/3/12
- חופש. אז מה. 27/7/11
- התקווה בת זונה 15/7/11
- יגון 10/7/11
- ספק 2/7/11
- תיק-תק 7/6/11
0
הסרט של הלב
| לפעמים אני יוצאת מהעבודה אחרי 9 שעות וחושבת וואללה, עוד יש עולם בחוץ, הוא לא חיכה לי, הוא לא מחכה לאפחד. והחיים בפנים הם כמו בתוך סרט ותמיד אנחנו אומרים שזר לא יבין זאת מה שהופך אותנו למשפחה אחת. ואני פותחת את שני החלונות ונותנת לרוח ולאפרוריות לשטוף לי את הבפנוכו ולא אכפת לי איזה פקקים יש כי הדרך היא תראפיה ואני קצת שומעת מוסיקה וקצת גם לא והמחשבות נטולות רסן אל תשאלו מה עולה שם, זה מפחיד. ואני כותבת לי בראש לאורך כל הדרך, לאורך כל היום, לאורך כל חיי וחושבת על ילדים שבבית לא מחכה להם שום דבר טוב, אפילו אם גשם ורטוב, ומי אני רק פסיק בחייהם והלוואי שיכולתי לתקן כל כך הרבה יותר. ואיך לפעמים חרוזים זה נחמד אבל לפעמים צריך בלגאן קולח ומה אם מתישהו ייגמרו לי המילים ותתחיל שתיקה, הרי הייתי אלופה בה. והחדר שקיבלתי הוצף היום והשטיח שהבאתי מהבית קצת נרטב וישר כולם נרתמו לייבש והלכו על קצות אצבעות כדי לא ללכלך ואיך שמחתי לראות אותם שמחים על הפינה הזו והדלקתי קטורת כמו מפגרת - הלו זו כיתה - ונתתי להם סוכריות וממילא אף אחד לא מצפה מהם לכלום. ואיך תמיד אומרים שהכל בראש אבל בסוף אנחנו חיים לפי הלב. |
תגובות אחרונות
-
שרוןכחלון
בתגובה על רק עם אופנוע
-
ורד אוריאל
בתגובה על ככה
-
ורד א.
בתגובה על פשוש
-
עינת (ש)
בתגובה על חופש. אז מה.
-
ורד א.
בתגובה על התקווה בת זונה
-
נירה לב
בתגובה על פשושים
תגובות (28)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לא - פה...
איפה מרקו איפה...
אני שמחה, תודה.
תודה רבה ורד.
}{
מצטרף למתרגשות...
את כותבת כ"כ יפה ונוגע ללב.
הלוואי שהיו יותר "תמר" כמוך- כאלו שחושבים על התלמידים ומאמינים בהם.
אוה, תמר יקירתי, אפשר למלא דפים שלמים בהגיג הזה, מה עדיף, והאם לא חד-הם וכו'.
תבוא אלינו לבי"ס ותראה שם מלא כאלה. אני רק פסיק קטן, באמת.
תודה אילת. ויש את הרגעים האלה שהמורה הזאת (אני? מורה??? איך זה קרה?) כוססת ציפורניים.
אני פשוט רגשנית.
את צודקת, וזה ממש מקום מפלט. יש כאלה, כמו ההוא שנרצח, שלא מצליחים לצאת מהמעגל, ולעומתם אלו שמתחזקים ויוצאים לדרך חדשה, אחרת. את מבינה, ישב אצלי ילד בשיעור - הוא בחר לבוא למרות שאמור ללמוד עם מורה אחרת! והיה לו קשה להתרכז כי היה רעב ולא הספיק לאכול. שלפתי חבילת קרקרים ואמרתי לו שהרבה יותר נעים ללמוד תוך כדי נשנוש, ובדרך חזרה הביתה הכנתי לי מלאי שיהיה לי זמין. הלוואי, הלוואי שאצליח לחולל שינוי, ולו מועט. אני קמה עם זה בבוקר, הולכת לישון עם זה בלילה - זה קצת מוגזם כנראה - וכל הזמן מתעסקת עם האיך. פפפ... מתיש.
תודה רבה תמר, נעים לשמוע מילות עידוד כשקשה.
ואיך תמיד אומרים שהכל בראש אבל בסוף אנחנו חיים לפי הלב...
וטוב שכך. יותר טוב שככה!
הלוואי שרבים היו מחבקים באהבה את הילדים והנוער שלנו, כמו שאת מחבקת..
הלוואי שרבים היו כמוך תמר..
האמת G שלא :))))
אתה יודע אנחנו אוהבות להשתפך פה, מה גם שיש לנו סיבה טובה:))
רוצה טישו??
:)
קטורת, בושם, סוכריות מכפת לך מה, העיקר שיהייה כיף ויחס.
הבעיה מתחילה כשהם יוצאים מתחום בית הספר ושם ברחוב הם נתקלים בבעיות וחוסר אמונה ואוטטו יהפוך לנבואה המגשימה את עצמה.
מזלם שיש להם מקום מפלט לכמה שעות ביום.
לא נכון,
יש אותך שמצפה מהם להרבה יותר מכלום ואת גם מתווה להם דרך
וזה המוווון!
בנות!
אפשר באמת די?
תודה.
נכון, ולפעמים קשה.
תודה בת יוסף יקירתי.
נו אבל קטורת... :-)))
(את זוכרת, אני מדגישה - אצלנו בבי"ס כולם מאמינים בהם!)
אבל יש אותך שמחבקת ומגלה איכפתיות ואהבה וזה לא מעט.
אה, זה נראה כל כך טבעי שבאמת שכחתי...
מפגרת את לא !!!!!!
האחרים שאינם מאמינים בנוער הזה הם המפגרים !
טוב, או שאת שמה תוכן רגשני או שאת מפסיקה, כי אני לא יכולה להרשות לעצמי את מה שאת
יש לי איפור שכחת :))
אוה, דרלינג, נשמה יקרה, איך לפעמים במשפט אחד את עושה לי הרבה דמעות. אוהבת'ותך.