הכלב- בעל חיים ששורשיו פראיים אשר עתיד לחיות אתנו בתוך ביתנו ולשמש לנו בן לוויה למשך שנים רבות, אמור להבחן במידה שבה ניתן לשלוט בו. שלא כמו בחינוך ילדים שבו מוטל על המחנך לטרוח בעיקר על השגת התפתחות אישית, בחינוך כלבים הטרחה נוגעת רק להשגת יכולת שליטה. אנו לפני כמה פוסטים שעניינם חינוך כלבים. אזכיר שנושא החינוך מבטא, כמובן, את גישתי לנושא. אין לי ספק שעשויים להימצא מתנגדים לגישתי, חלקם אף אנשי מקצוע מצוינים. . את נושא החינוך אני מחלק לשלוש: התנהגותו של הכלב בעת שהוא לבדו, ההתנהגות הכלב בתוך הבית בנוכחות אדונו ודרך התייחסותו של הכלב אליו, וההתנהגות מחוץ לבית בעת שהוא מטייל ברחוב, מלווה את אדונו. בכל האמור בהתנהגות בפנים הבית, כשהוא לבדו אלה הרגליו בלבד. (אופי ותכונות+ הזדמנויות). התנהגותו כשהוא לבדו ניתנת לשליטה במידה מסוימת בלבד והבעייתיות בנושא מוצגת בפוסט "חוק ללא שומר חוק- חוק הצחוק". התנהגותו של כלב בביתו בעת שאדונו נוכח, לעומת זאת, כרוכה ביחסים אשר נבנו במשך הזמן ביניהם. היא תלויה בסולם המעמדות אותו מקיים הכלב בדמיונו, בחוקים ובאיסורים המקובלים ביניהם, בכיבודם ובמידת תקפותם. באשר להתנהגות ברחוב. מחוץ לבית העניין שונה משום שיש לנו רק שליטה חלקית על הגירויים אשר יופעלו על הכלב, מה שגורם לנו לאבד במידה מסוימת את השליטה על ההתרחשויות (בפרט אם אינו קשור). אולם, עוד בטרם הדיון על הבית ועל החוץ, נדון בעולם המושגים הכלבי. כיצד הכלב מביט ביחסים? . כאשר אתה מתבונן בגור כלבים, התנהגותו כה חיננית עד שאתה עלול למצוא עצמך חסר כל חשק לחנכו. אולם, עוד לפני השאלה על התנהגותו האינדיווידואלית של כלבך המסוים, חשוב להביא בחשבון שהמדובר בכלב. לו היה נושא דיוננו חינוך חתולים, הייתה מתקבלת ההמלצה להניח לחתול להתנהג כרצונו. זאת לאו דווקא משום שהתנהגותו של החתול היא נוחה בכל מקרה אלא משום שחתולים, מלכתחילה, אינם בנויים כך שאינטראקציות חברתיות ישפיעו על התפתחות התנהגותם. לא זה המצב כאשר האמור בכלבים. הכלב נולד כשהוא טעון במושגים כלביים שונים. כשהוא מתבגר בלהקת כלבים, כבר בעת שהוא חדל לינוק מדדי אמו הוא מתמלא שאלות הנוגעות לזכויותיו. מה מותר לו ומה אסור, מי מרשה לו ומי לא, מתי והיכן מרשים לו ומתי לא. שאלות אלה קיימות לא רק "לדעתו " של הכלב אלא גם "לדעתם" של חבריו. בעולם הכלבים, נושא הזכויות והאיסורים הוא נושא מרכזי, נושא אשר מטבע הדברים ממקד את עיקר תשומת לב החברים. חברתם בנויה כך שבין כל שני פרטים בלהקה, מערכת של זכויות והרשאות לצד מערכת איסורים אשר מוכרת היטב לשני הצדדים. בחברה זו האיסורים אינם נוגעים דווקא לעניין זה או אחר אלא מופיעים כסמלים. כעניין עקרוני. בחברת הכלבים, די שאחד הצליח לכפות איסור כלשהו על אחר, כדי לסמנו כבעל הזכות בין שניים אלה. אין זה משנה מה הוא אוסר. חברתם בנויה כך שחבריה ימנעו ככל האפשר ממלחמות ביניהם. שיטת האיסורים וההרשאות היא דווקא השיטה להימנע ממלחמות חוזרות. האיסורים וההרשאות מאפשרים יחסים יציבים ללא קרב. המקבל עליו את עול חוקו של אחר, כמוהו כחותם על הסכם.
עם זאת, נושא הזכויות בין שניים אלה אינו חתום ומוגמר. הכלב בנוי לחפש הזדמנויות אשר יערערו במידת מה את זכותו הגורפת של האוסר עליו. זהו טבע הדברים. הנחותים, אלה שאולצו בעבר לחתום על הסכמים, "מנסים" בכל דרך להקטין את השליטה עליהם. מתחמקים מהכרעה, משכיחים, מתעלמים, "עושים עצמם תמימים" ומכרסמים את החוקים מכל עבר. רמי המעמד לעומתם, "עושים כדי" להדגיש את ממשות שליטתם. הם משתמשים בשפתם, "ממציאים" חוקים, מזכירים, תובעים, מאיימים, מתעקשים, לא מוותרים ולא מאפשרים לכרסם מחוקיהם. הכלב אפוא, אמור לזהות בסביבתו מציאות מעין זו, ובה למקם את עצמו. את יחסיו עם סביבתו בונה הכלב בהתאם למבנהו הגנטי וכן בהתאם להתנהגותם של עמיתיו. שני גורמים אלו, האופי המולד בשלוב התנהגות החברים, מובילים יחדיו את הכלב למקומו בהיררכיה החברתית. אם, לדוגמה, שוב ושוב מוכחת לו נחיתותו הוא למד להשלים עם מעמדו גם במידה ומבנהו הגנטי דוחפו למאבק, אך טורח על הרחבת זכויותיו מעמדת הנחות. נכונים גם היפוכם של הדברים: אם שוב ושוב הוא מוצא את עמדות הכוח פנויות, הוא למד לתבוע תביעות גם במידה ומבנהו הגנטי דוחפו לוותרנות. הוא עלול אף להימצא טורח על הרחבת זכויותיו מעמדת הבכיר. עד כאן על עולם המושגים הכלבי, על הדרך שבה הם מסכימים מי הקובע ומה הוא קובע. הרי כבר נאמר, אין המדובר כאן בעולם החתולים. זהו, מן הסתם, המסלול האביולוציוני בו התפתח הכלב וכך בנויה חברתו, ככל הנראה מסיבות מיניות. כעת נשוב אל ביתך ואל משפחתך. אל הכלב שלך. ראשית אין זה כלב בר אלא כלבך שלך. שנית, תקשורתו איתך אינה תקשורתו עם כלבים. אף על פי כן, גישתו אל היחסים לקוחה בשלמותה מעולם מושגים זה. מהעולם הכלבי. אכן כך, הכלב מזהה בביתך את המציאות אותה הוא מתוכנן לזהות. מי תובע, מה הוא תובע, מה זכותו לתבוע, מה כוחו, אלה שאלות שמרצדות מול עיניו. גם כאשר האמור בכלב שלך, בתוכו פנימה שני פרצופים. פרצופו של הצייתן לצד פרצופו של הפרחח (או התובעני, חלילה). פרצופו של המתחשב הוותרן, לצד פרצופו של זה אשר מבקש לבחון שוב ושוב את כוחו היחסי. כיצד אפוא יבחר? איזה פנים יעטה כשהוא מתקשר אתך ואיזה ישא כשהוא עם ילדיך? אכן, "בחירתו" של הכלב באשר לפרצופו היא אותה בחירה בפניה הוא ניצב מאז ומתמיד. אומנם בחירתו נטולה כמעט לחלוטין את האפשרות לבחור בשתלטנות, אף על פי כן, היא נערכת באותה שיטה בדיוק. עדיין זהו מבנהו הגנטי ועדיין זו התנהגותם של עמיתיו לחבורה. כאלה הם הדברים גם כשהאמור בך וגם בילדיך. נושא הזכויות ביניכם נפתר בדרכים כוחניות. אתם אומנם לא ממש נלחמים, אולם כל דרישה אותה אתה דורש היא "לדעתו" מבחן כוחות עבורו. אם יציית לך, הריהו בוחר בגישה הכנועה- הוותרנית. גישה זו עשויה לבוא לידי ביטוי גם אם במקום לציית ישמיט אוזניו לאחור ויצפצף בקולו או אף אם יכנס את זנבו אל גופו- בלשון אחרת- לא ימצא דרך לרצותך. כך או כך, התנהגויותיו אלה הן חתימתו על ההסכם. מנגד, אם למרות שאתה משמיע קול ברור, נמוך וסמכותי, למרות שאתה נועץ מבטך ולא זז, הוא כלל אינו מתייחס או גרוע מכך, זוקף אוזניו, נובח לעברך בהתרסה או רץ סביבך במעגלים, הריהו הפרחח אשר אינו מוכן לשאת שום עול על כתפיו. אין המדובר בסכסוך מקומי ביניכם אלא במהות יחסיכם. ראוי גם להוסיף שגישתו של הכלב אל היחסים נקבעת עם כל דמות בנפרד, כלומר אינך יכול ללמוד הרבה מגישתו של הכלב כלפיך, על גישתו כלפי ילדיך. את/ה, ילדיך, אם אתם מגדלים כלב מהסוג אשר אינו שש לשאת עול חוקים על כתפיו, אתם צפויים למאבקים בלתי פוסקים מצדו. כל אחד מכם בנפרד. זה המצב בין אם אתם יודעים שאתם במאבק ובין אם לא. אם אינכם מודים בקיום הבעיה הרי זה משום שטרם פגשתם בצייתן אמיתי, או משום שתמיד ייחסתם בטעות את הצייתנות לחוכמה. כך או אחרת, בעולם המושגים הכלבי מתקיים פתח יחיד במינו. פתח המאפשר לנו להיות משויכים לעולמו של הכלב בהתאם לתבנית החברות אותה הוא מכיר מהפרא. כמו כן, דווקא עולם המושגים הפראי מאפשר לנו שליטה על התנהגותו של ידידנו המופלא. זאת ואף יותר. לדעתי נכון לומר "חבר ללא דרישות הוא פחות חבר", כך על פי הכלב. כלב נשלט הוא כלב מחונך. הוא נכון להיות נשלט ובעיקר, מורגל להיות נשלט. זהו גם החבר הטוב והנאמן אשר מתייחס לאדונו כאל מנהיג. הוא רגוע יותר, שקט יותר ואם תרצו... מאושר יותר. |