בעולם נורמלי, שוטרים רודפים אחרי פושעים ואחרי ראש ארגון פשע. אחרי אלף ומשהו פרקים, סופסוף מישהו במשטרה הפדרלית שם עין על טוני סופרנו והנה אוטוטו הוא הולך לשלם על מעשיו הרעים, אחרי שקרלו, אחד מאנשיו שבנו נעצר על סחר בכדורי אקסטזי, הופך בעל כורחו לעד מדינה נגד הארגון של טוני. 

בעולם נורמלי, זקנים לא מקבלים על עצמם לנהל פרוייקטים גדולים, אם הם לא היו שם מקודם. פולי, הקשיש שבחבורה, מסרב לקבל מטוני את פרוייקט הבניה והקבלנות שניהלו לפניו כל הז"לזלים הצעירים שמתו בנסיבות מסתוריות (ביג פוסי, ראלף סיפרטו, ויטו ההומו). בכלל, פולי כמו כל הזקנים בעולם הנורמלי, מאמין באמונות תפלות, ואין יפה יותר להדגים את זה עם חתול רחוב מסכן שהצטרף לצוות של טוני בפרק האחרון.

בעולם נורמלי, לא מטפלים באנשים דיכאוניים, פסיכים וכאלה עם חרדות, בישיבה פרונטלית מול פסיכולוגית נאה העונה לשם ד"ר מאלפי. זה שייך לאייטיס ולמפיקים שמחפשים עבודה לאסי דיין. בעולם האמיתי של שנות האלפיים יש תרופות להורדת חרדות ולניטרול דיכאונות. אין יותר ישיבות סתמיות מול השרינק. רק בפרק הלפני האחרון, הפסיכאטרית של טוני מגלה לו את זה, ומסרבת להמשיך לטפל בו.

בעולם נורמלי, צעיר אמריקאי עשיר ולבן ממוצא איטלקי, לא מחזר אשה חומה עם ילד שאינו שלו, בתקוה להתחתן איתה. הוא גם לא צריך להיכנס לדיכאון אם היא זורקת אותו. בחור כזה, עם אבא ואמא מלאים כסף, ראוי שימצא לו דוגמנית בלונדינית צעירה עם היסטוריה אנורקסית קלה. איי ג'יי, הבן של טוני, מבין את זה סופסוף והחברה החדשה שלו היא ממש לא שחורה או חומה עם ילד מאבא לא מוכר, אלא כוסית אמיתית שדיגמנה פה ושם.

בעולם נורמלי, צעיר אמריקאי עשיר ולבן לא מתגייס לצבא בשביל להילחם בעירק או באפגניסטן, אלא הולך להייטק המקומי כדי להפיק סרטי פורנו באינטרנט, שם נמצא הכסף הגדול. טוני מסדר עבודה כזו לבן שלו אצל קרמיין הקטן, בתקוה שהאחרון יירד מהרעיון הדבילי להתגייס לצבא. התקוה כמובן מתממשת ואיי ג'יי מקבל רכב צמוד מהעבודה אחרי שהוא שרף בטעות את הג'יפ 30,000 דולר שלו (מחירים של ארה"ב ללא עלויות מכס בישראל).

בעולם נורמלי, צעירה אמריקאית עשירה ולבנה, עם רקע משפחתי איטלקי כבד, לא מתחברת עם כלומניקים העונים לשם פין (פ' רפה), אלא מתחברת עם הבן של החבר של אבא מהעבודה. חבר שהוא גם איטלקי נאה, גם עורך דין בפירמה מצליחה. צעירה כזו העונה לשם מאדו סופרנו תוותר על לימודי הרפואה ותחזור ללמוד משפטים כדי לעסוק בעתיד בדברים שאינם קשורים למחלקות אונקולוגיות או גריאטריות בבית חולים ציבורי.

בעולם נורמלי, לרוצחים מגיע למות. ככה, עד הפרק האחרון מתים להם כל הרוצחים השכירים של טוני: הגיס בובי בקלה, האחיין כריסטופר מולטיסנטי, היועץ סילביו דנטה (לא ממש מת אבל נשאר צמח). טוני לא נחשב, כי טוני רוצח רק לעיתים רחוקות, ורק כשהוא ממש עצבני (למשל אם השותף שרף לו את הסוסה).

בעולם נורמלי, זקנים שמאושפזים בבית אבות או במוסד ממשלתי, הם סניליים, עלובי נפש וחסרי כוח. אם בפרק אחד הירשו לג'וניור סופרנו לעשות ככל העולה על רוחו, להיות מגולח ולשלוט במטפליו, לא עוד. בפרק האחרון הנורמליות חוזרת: ג'וניור סופרנו, המרצה את שארית חייו במוסד ממשלתי, הוא זקן מסכן, לא מגולח, על כסא גלגלים, סנילי ואחד כזה שאף אחד לא דואג לו.

בעולם נורמלי, לא מתים מקרבות ירי בתחנת דלק, אלא רוב התמותה הלא טבעית כיום היא בגלל נהיגה לא זהירה בכביש ואי שימוש נכון ברכב. ככה, ראש המאפיה המתחרה מניו יורק, פיל לאוטרדו, לא ממש מת מהירי שכוון לראש שלו, אלא המכונית של בתו היא זאת שדרסה אותו וקבעה סופית את מותו. הבת שכחה לשים אנדברקס ולגופה של פיל יש סימנים של צמיג על המצח.

בעולם נורמלי, משפחה לא אוכלת רק במסעדות איטלקיות אנינות טעם עם מחירון צמוד מדד לעשירון העליון. בעולם נורמלי משפחה בעלת 4 נפשות כמו משפחת סופרנו תאכל טבעות בצל ושאר פאסט פוד בדיינר ממוצע על הדרך, במחיר שווה לכל נפש.

פרק הסיום של הסופרנוס מחזיר את צופי הסדרה לנורמליות ולמציאות האמריקנית היומיומית. הסוף ממש לא מפתיע. הוא רק מפתיע את מי שחשב להיות מופתע ולהפתעתו הוא לא הופתע...