בוקר של גשם...

הצליל הזה של המים פוגשים בקרקע.

הריח הרטוב הנקי.

צבעים מודגשים חורף.

גשם....פשוט.

שמחה בסיסית, נקיה.

רצה יחפה לקנות משהו .בשלוליות.

שדות נשטפים בחוץ. אדמה סופגת בשקיקה.

גשם שקט כזה. שטוב לאדמה. מחלחל פנימה. לא ניגר. גשם שקט ורגוע.

חלזון על השביל מלמד משמעות קצב?

טוב נו אולי זו לא כזו חכמה, כל עוד נושא איתך את ביתך- המקום הבטוח שלך.

ואולי גם אנחנו נושאים אותו בעצם? אולי הבית הוא לא הקירות? אולי הוא התחושה- ההרגשה?

וכשזה ככה גם הקצב הופך להיות משהו אחר?

הדרך הופכת להיות המשמעותית ולאו דווקא המטרה?

גשם. אוהבת. ככ.

אני של חורף.

זמן לחבק.