0 תגובות   יום שלישי, 28/10/08, 10:50


למה נדמה לי שכשהיינו ילדים הכל היה יותר קל...

צחקנו השתוללנו התפרענו עזרנו למדנו שיחקנו קפצנו שרנו רקדנו ... מכירים את זה לא?

הכרנו את כל השכונה לא רק את השכנים בבניין.

העברנו לילות קיץ בישיבה מטה ברכנו את העובר ושב בברכת שלום ברכת להתראות... מכירים את זה לא?

נכנסנו לבתי השכנים כאילו היו בתינו שלנו וכמו כך הם כאילו ביתנו ביתם... את זה אתם מכירים?

בחגים פסענו יחד במדרגות אל עבר בית הכנסת  .. נישקנו לבירכת שנה טובה...בנינו סוכה יחדיו.. שיחקנו רמי קוביות לילה לילה. שלא יגמר החג.. להרגיש כמו גדולים.. 

אספנו קרשים.. התחלקנו בבשרים.. נשארנו ערים עד שאפסו כוחותינו...

בשבועות הערנו אחד את השני עם דלי מים בפנים... בני הבית והשכנים.. כולם יחדיו חוגגים..

כשעשינו על האש כולם היו תמיד מוזמנים.. הרחת טעמת.. ככה זה בעדות המזרח בכל אופן.. הם יושבים על הוריד עד שתאכל ... כבוד.. זה לא משנה אם הקיבה שלך מלאה.. אתה אורח ... ואצלנו הבטן שלך צריכה להיות מלאה ממטעמי הבית.

 

עשינו חלוקה של שטיפת המדרגות.. כל שישי שכן אחר... כל אחד רצה לקחת חלק...

ארונות הבגדים בין החברים היו פתוחים כאילו בוטיק חופשי.

צעדנו בביטחון בכל שעה ביום ובלילה בלי להיחשפ לחרדה.. אלימות.. תאונות.. מרצחים.. מפגעים..

שיחקנו שבע אבנים גוגואים שלוש מקלות... חיי שרה..  5 אבנים..תופסת מחבואים המלך אמר... איפה הם כל המשחקים...

 

תגידו לי שאני לא טועה.. שפעם באמת זה היה כך... 

היום אפילו את השכן בדלת ליד אני לא מכירה.      

     

דרג את התוכן: