תחת הכותרת "איכות הסביבה" נכנסים נושאים רבים ואסכולות שונות. מומחים ופעילים מחזיקים בהשקפות עולם שונות, לעיתים תומכות זו בזו ולעיתים מנוגדות. הציבור הרחב לא מבחין בין גווני הירוק ומבחינתו כל מה שעושה רושם ירוק או אפילו ירקרק– נכון ומבורך.

אז מה זה בעצם ירוק? איכות סביבה? איכות חיים? שמורות טבע? פארקים וגינות יפות? מחזור? אנרגיה מתחדשת? נטיעת יערות? התחממות גלובאלית? אולי דאגה לחתולים נטושים?

הכל טוב ויפה אך במדינת ישראל, בשנת 2008, נושא אחד חשוב וקריטי מכולם –שטחי טבע פתוחים ואיכותם. אם לא ניתן את דעתנו לנושא זה כיום, לא ישאר טבע בישראל כדי להגן עליו.

ארץ ישראל נתברכה במגוון אקולוגי יוצא מן הכלל אך בשטח מצומצם. ארצנו מהווה נקודת מפגש לארבעה אזורים אקולוגיים (ים-תיכוני, סהרו-ערבי, אירנו-טורני וסודני). המפגש של כל אלה יוצר מאות טיפוסי בתי גידול אשר בהם חיים עשרות אלפי מינים, תתי מינים ואוכלוסיות של צמחים ובעלי חיים. כל אחד מהם מותאם באופן מופלא לאזור מחייתו, לתנאי הקרקע, לאקלים ולמיני צמחים ובעלי חיים אחרים. העושר המופלא הזה נתון בשטח קטן. כל קטע שטח בארץ ייחודי ושונה מרעיו, כל גבעה, כל צלע הר, כל גדת נחל, כל דיונה וכל חוף מיוחד בעולם כולו. פגיעה בכל שטח כזה עלולה להשמיד ולהכחיד פנינות טבע שלא יחזרו לעולם.

איזו תועלת תצמח אם אקפיד להתקלח בסבון אקולוגי אך מדינת ישראל תהווה גוש בטון מהחרמון עד אילת?

מה החשיבות של מחזור בקבוקי מים מינרלים אם המים הללו נשאבים ממעיין יחיד ומיוחד במדבר ומותירים אותו יבש ומצומק?

שמירה על שטחי טבע נרחבים ואיכותיים בארץ היא המשימה החשובה והדחופה ביותר בתחום איכות הסביבה בישראל, ובה יש להשקיע את מירב המשאבים.