ובחוץ השמיים מתכסים בעננים - והרוח עוברת בין הים והבתים -
והשמש יורדת ושום אור אינו עולה - והחדר באופל מתמלא.
ובשקט בלי נוע לבדי אני יושב - מילדות השעה הזאת נוחתת בכאב
כי לא יום ולא לילה זהו שטח ההפקר - והלב מסרב להשתחרר
הו - הלוואי שהיית איתי פה - לא - היא איננה ושוב לא תבוא.
והזמן שחלף מאז כאילו לא חלף - בחלון מתנועע למולי אותו ענף
תאריך מתחלף אבל בחוץ אותו הסתיו - ולרגע האז הוא העכשיו.
הו - את איתי כמה טוב שאת פה - לא - היא איננה ושוב לא תבוא.
הו - את איתי כמה טוב שאת פה - לא - היא איננה ושוב לא תבוא.
ובחוץ השמיים כבר כהים וחמורים - ובערב נדלקים כבר האורות בחדרים
ואני שעייפתי את האור פה מעלה - מסלק את החושך - והולך. |