יש לי ידידה שתוהה כיצד זה אינה מצליחה ליצור זוגיות קבועה למרות היותה יפה וחכמה ורגישה ומוכשרת ובעלת חוש הומור ועוד ועוד...  יום אחד בישרה לי שהיא מתעתדת להנחות סדנה על הנושא הבעייתי (הגיוני...), ואני הצעתי לה משפט פתיחה פרובוקטיבי להתחיל איתו את הסדנה:

מה שמושך אותי כנקבה מתועב בעיני כפמיניסטית

מדובר כאמור בפרובוקציה, אך אני, כמומחה קטן מאוד בזוגיות ומיניות, מעוניין לברר כמה (ואם) יש בו אמת כלשהי... הרציונל מאחרי המשפט הולך ככה:

98 אחוז מהגנים שלנו זהים לגנים של קופי העל (השימפנזים למשל) מהם נפרדנו לפני כמה מיליוני שנים.  מאידך, במשך הזמן הזה (הקצר אבולוציונית) צמח נפח המוח שלנו פי 3 (מחצי ליטר לליטר וחצי), ומספר הקשרים הבין עצביים בו גדל בסדר גודל של מיליארדים.  אחת התוצאות של הצמיחה המוחית המדהימה הזאת היתה היווצרות הרעיון האתי (החותר לשיוויון וחופש), שהוא האבא (או האמא, או קי...) של הפמיניזם.

דא עקא, בעוד החלק המוחי האתי מוביל לפמיניזם, 98 האחוזים הקופיים של הגנים שלנו כופים עלינו הגברים התנהגות אגרסיבית וכוחנית, ועל הנשים להימשך מינית בדיוק לאותם גברים כוחניים שמהם כפמיניסטיות הן כה סולדות...  הא לכם/ן חתיכת דילמה... ה דילמה האנושית כולה על קצה המזלג...

אין ספק, הדיון הזה פרובוקטיבי ומלא הכללות מזעזעות... אני עצמי לא מגובש בדעתי לגביו...  אשמח לשמוע מה אתם חושבים עליו, קוראים יקרים...