כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    האם ייתכן שינוי בלי קטסטרופה.

    1 תגובות   יום שלישי, 28/10/08, 14:33
    המסקנה מהתגובות שקיבלתי במייל לפוסט הקודם שלי היתה חד משמעית – מה שאתה מבקש הוא בלתי ניתן להשגה. לא ניתן לכפות אתוס עדכני על אזרחי מדינת ישראל. גם אם יימצא מי שיבקש להציג זאת כאתגר מנהיגותי, אין סיכוי לחולל את השינוי בחברה המפוצלת של ישראל. 

    את התגובה החריפה ביותר קיבלתי מידידי הטוב י.ר. שכתב את הדברים הבאים:

     כדי לגבש אסטרטגיה משותפת או אתוס חברתי צריך לבחור בין חלופות.

    בכדי לבחור בחלופה מסוימת צריך לוותר על חלופות אלטרנטיביות.

    במשטר פוליטי/שיבטי של מספר רב של מוקדי כוח אין לכן סיכוי להגיע למכנה משותף, תוך סידרה של ויתורים הדדיים. (לבנון, יוגוסלביה, בריה"מ)

    יש סיכוי לחלון הזדמנות לשינוי פרדיגמה, או גיבוש אתוס לצורך הדיון הזה, רק אם קטסטרופה משמעותית הרסה את ההנחות של האתוסים הנוכחיים.

     החלון הזה לא בלתי מוגבל בזמן, מאחר ואין זכרון קולקטיבי, רק זכרון סלקטיבי

    במצב זה רק "מסה קריטית של קטסטרופה/דם" יכולה להביא לשינוי.

     הסיכוי להגיע לתובנות בתהליך קוגניטיבי שואף לאפס, אם לא למטה מזה.  

    אם כך, האם עלינו להרים ידיים? אני חושב על תהליכי שינוי שחוויתי בארגונים גדולים. מה גרם שם לנכונות לעשות שינוי גדול, בין השאר באופן שבו הארגון תופס את עצמו. אכן, פעמים רבות נדרש משבר בתוצאות העסקיות על מנת להביא את המנהלים והעובדים לבחון שינויי כיוון. אבל מנגד היו מקרים שהדבר התאפשר ללא משבר כזה. את מקומו של המשבר תפס תהליך שבו באו אנשים, בדרך כלל מחוץ לארגון, שהעמידו בפני הארגון תמונת מצב שונה ממה שהיה מקובל על המנהלים. 

    אז התחולל ה"מיני משבר". בחדרי חדרים התפתח עימות אינטלקטואלי בין מי שבא מבחוץ לבין מי שהיה בפנים. גם למי שהכי בטוח בעצמו קשה להמשיך כרגיל, כאשר מולו עומדים אנשים מיומנים שמצביעים על תוצאות שליליות אפשריות על הליכה בתלם הנוכחי. הנכונות לצאת למהלך שינוי התפתחה מעימותים כאלו. אם המנהל השתכנע בנחיצות השינוי הוא יצא למאבק חדש – הנחלת הצורך בשינוי לכל אנשי הארגון.  

    זה היה האתגר המנהיגותי הגדול – איך לגרום לאנשים, שלא חוו את העימות האינטלקטואלי שלעיל, להירתם לעגלת השינוי ולסייע בקידומה. 

    האם אפשר ללמוד מכך משהו על ניהול תהליכי שינוי ברמה הלאומית? בהחלט!!! הלקח הראשון הוא שעד שראשי המדינה לא ישתכנעו בצורך לחולל את השינוי הנדרש, רק קטסטרופה חיצונית תיצור את התנאים לשינוי. הלקח השני הוא שגם מי שהשתכנע בצורך בשינוי, צריך את הנכונות לעסוק בכך. בלי מאמץ מנהיגותי אין כל סיכוי לשינוי.  

    קשה? בודאי!!! מבטיח שלא נזדקק לקטסטרופה? לא בטוח!!! אבל אסור לוותר על הסיכוי!!!  

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/10/08 14:59:

      אתה מדבר ובצדק כאיש שיודע לתכנן.

      מי שיודע לתכנן יודע שיש אפשרות לשנוי ללא משבר.

      למיטב ידיעתי , התכנון במערכות הפוליטיות בישראל אינו ברמה גבוהה בוודאי בכל הקשור לדרך הצפויה לנו כעם.

      העניין הזה מותווה מגשרים שמגיעים אליהם ואז חוצים אותם או לא.

      עד כה עברנו את הגשרים חלק יותר בהצלחה וחלק בפחות.

      האם את הגשר הבא גם נעבור?

      אין תוכנית שמסבירה איך.

      לכן , בדרך שבה מתנהלת ישראל , גם השינוי הבא יבוא ריאקטיבית ולא פרואקטיבית.

      מה גודל הקטסטרופה שתהיה שתגרום לשינוי?

      הבה נקווה שלא קטסטרופה קיומית.

       

      פרמטר אופטימי מעניין נוסף הוא, שבעת משבר קיומי נקבל כנראה שיתוף פעולה הרבה יותר הדוק משכבות איכותיות יותר של אנשים שכרגע יושבים על הגדר ומתבוננים בתיעוב במתרחש. 

      פרופיל

      yonathan lerner
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון