| כשהציגו ביניהם, הוא אמר שנינה, בתקווה שיתחבב. היא צחקה צחוק רם, בתקווה שתתחבב. כל אחד נסע הביתה לבד, עם אותו עיוות בפניהם. האדם שהציג ביניהם לא ממש אהב אף אחד מהם, למרות שהוא נהג כאילו כן, חרד כפי שהוא היה לשמור תמיד על יחסים טובים. לעולם אין אתה יודע, אחרי הכל, עכשיו אחד כן. |