כותרות TheMarker >
    ';

    הדרך אל האושר

    תיקון עולם, תיקון פנימי ותיקון אופניים.
    מסיבות טכניות בלבד הפניות לקוראים הן בלשון זכר - עמכן הסליחה.

    הבלוג בתקשורת

    ארכיון

    הטעות הגדולה של פרשני "דה מארקר"

    45 תגובות   יום שלישי, 28/10/08, 15:34

    הפרשנים הכלכליים המובילים ב"דה מארקר" מפרשים באופן מיושן

    ומעוות את המושג "רמת חיים", ולא מבינים את הקשר בין סביבה, חברה וכלכלה

     

     

    "כלכלת השוק היא היחידה המבטיחה צמיחה לאורך זמן (כלומר, עלייה ברמת החיים לאורך זמן)" (טור של מירב ארלוזורוב, "דה מארקר").

     

    כה פשוטים הם החיים: כלכלת השוק מבטיחה צמיחה כלכלית, וזו מבטיחה לכולנו חיים טובים ומאושרים יותר.

    אז זהו, שלא.

     

    משפחת ישראלי כמשל

    במשפחת ישראלי שני ההורים עובדים משמונה עד ארבע, ומשתכרים, כל אחד, את השכר הממוצע במשק. ביתם היא תיכוניסטית, ועם המשפחה גרה גם הסבתא.

    לאחרונה, שני ההורים התקדמו בעבודה, ועברו לתפקידי ניהול רווחיים יותר - ותובעניים יותר: שניהם עובדים עכשיו מ-8 בבוקר עד 8 בערב, ולא נהנים כמעט מימי חופשה.

    הבת, שכעת אין להורים די זמן או סבלנות להשקיע בחינוכה, החלה לפרוק כל עול, נזרקה מבית הספר והידרדרה לזנות.

    בנוסף, הסבתא מתה.

    למרבה האבסורד, על-פי המדדים המקובלים על ארלוזורוב ועמיתיה, בני המשפחה שנותרו בחיים נהנים מ"פריחה כלכלית": גם "חוסכים" את הוצאות המחיה של הסבתא והלימודים של הבת, גם נהנים מהעלייה במשכורות ההורים, וגם נהנים מהמשכורת היפה של הבת מ"עבודתה החדשה".

    מאידך, על פי כל מדד אנושי סביר, מה שקרה למשפחה הוא אסון.

     

    גיא רולניק מגלה מחדש את אמריקה

    "ארה"ב (...) היא עדיין המדינה עם רמת החיים הגבוהה ביותר בעולם" (טור של גיא רולניק, "דה מארקר").

    אמריקה. לא מה שחשבת.

    תוחלת החיים הממוצעת בארה"ב היא 75 לגברים ו-80 לנשים - נמוך ב2-3 שנים מהממוצע בצרפת, בגרמניה, בספרד ובישראל.

    מדד מקובל לאיכות שירותי הבריאות במדינה הוא שיעור תמותת התינוקות ל-1,000 לידות - שעומד על 7 בארה"ב- לעומת 4 בלבד בצרפת, בגרמניה, בספרד ובישראל.

    העובד האמריקאי נהנה מכ-13 ימי חופשה בשנה בלבד - לעומת 30 ויותר ימי חופשה במערב אירופה.

    שיעור האסירים בבתי הכלא בארה"ב הוא מהגבוהים בעולם - בערך 750 איש לכל 100,000 תושבים,פי 3 עד פי 5 מהממוצע במדינות אירופה השונות (ובישראל). גם שיעור מקרי הרצח בארה"ב הוא גבוה מאוד: 5.9 ל-100,000 תושבים, פי 2 עד פי 5 מהממוצע המקובל באירופה ובישראל.

     

    תושבי ארה"ב נהנים מ"רמת החיים הגבוהה ביותר בעולם" רק בעיני פרשנים כלכליים שמרנים, שמסתכלים על העולם דרך החור שבשטר הדולר. בעיני 99.9% מהאוכלוסייה - כל מי שלא עבר את שטיפת המוח הניאו-ליברלית בחוגים לכלכלה באוניברסיטאות -"רמת החיים" נקבעת לא על סמך מדדים כלכליים מיושנים כמו התל"ג, אלא על פי תוחלת החיים, מספר ימי החופשה, ביטחון הפנים ורמת הבריאות והחינוך הציבורי. על פי כל המדדים האלה, רמת החיים בארה"ב נמוכה משמעותית מזו שבמערב אירופה, ואפילו מזו שבישראל.

     

    הצד הסביבתי

    רמת החיים ה"גבוהה" של תושבי ארה"ב, אליבא דרולניק וארלוזורוב, מסכנת את האנושות כולה: ארה"ב, שבה מתגוררת רק 5% מאוכלוסיית העולם, אחראית לייצור כרבע מפליטות גזי החממה, יותר מכל מדינה אחרת. ארה"ב סירבה לבצע את אמנת קיוטו והכשילה את ועידת באלי להפחתת גזי החממה בעולם. זהו המחיר של "אורח החיים האמריקאי", שכולל פרבור, התמכרות לרכב פרטי ובולמוס צרכני בלתי נשלט.

     

    עולם אחר הוא אפשרי

    רולניק וארלוזורוב הם עיתונאים הגונים, אמיצים, מושחזים ומעל לכל: פרגמטיים ופתוחים לביקורת. שניהם מביעים בחודשיים האחרונים רעיונות, שארלוזורוב עצמה מודה, ש"שעד לפני חודשיים היינו נסקלים באבנים על עצם העלאתם".

    אלא ששניהם עדיין מסרבים להכיר בכך שהכשלים של השיטה הכלכלית הנוכחית לא מסתכמים "רק" במשבר הכלכלי הנוכחי, חמור ככל שיהיה. ובעיקר, הם מסרבים להכיר בכך שעולם אחר הוא אפשרי.

    בין הקומוניזם שקרס ונכשל לחלוטין, לבין "הקפיטליזם החזירי" נוסח ארה"ב, יש שביל זהב, שעובד מצוין: קוראים לו "סוציאל דמוקרטיה".

     

    סוציאל דמוקרטיה. נעים להכיר

    הניאו-ליברליזם מתעלם כמעט לחלוטין מהעובדה הפשוטה, שיש לנו רק כדור ארץ אחד ורק "ארץ ישראל" אחת, ושהמשאבים של שניהם מוגבלים מאוד; הסוציאל-דמוקרטיה, לעומת זאת, מאמינה בקיימות, וגורסת שכאשר בודקים את התרומה של עסק או מפעל לחברה, יש לקחת בחשבון לא רק את שורת הרווח וההפסד במאזן שלו, אלא גם את טביעת הרגל האקולוגית שלו.

    פרשנים ניאו-ליברלים כמו רולניק וארלוזורוב כותבים מדי פעם טורים אמיצים ומושחזים המוקיעים את השחיתות ואת קשרי ההון והשלטון - אבל לא מציעים שום פתרון מעשי לבעיה, פרט להמלצה לשבת בבית, ולצפות שמן השמים יפלו לנו מנהיגים הגונים יותר; הסוציאל-דמוקרטיה, לעומתם, דוגלת באקטיביזם, בקשר אמיתי בין הבוחר לנבחר, ובחיזוק הח"כים ההגונים וה"תותחים" מכל קצוות הקשת הפוליטית, באמצעות התפקדות למפלגות (לכל המפלגות, איש איש על-פי דעותיו, גם אם הן שונות לחלוטין משלנו).

    ומעל לכל: השיטה הניאו-ליברלית מתייחסת אל בני אדם כאל אווזים לפיטום, שכל ייעודם בחיים הוא לצרוך כמה שיותר ולייצר כמה שיותר, כדי לגרום ל"צמיחה כלכלית". לעומת זאת, גורסת הסוציאל-דמוקרטיה, שמטרת העל של ניהול כספי המדינה איננה "להגדיל את התל"ג", אלא להעניק לאזרחים חינוך, בריאות, ביטחון פנים ותנאי עבודה נורמאליים לעובדים.

     

    קישרים מומלצות

    מדד אלטרנטיבי לתמ"ג.

    אם התמ"ג עולה, למה ארה"ב שוקעת?

    כלכלה אקולוגית.

     

    תודה לאורית, שי, אלי, איליה, רותי, עידן, דרור, לקסי ויגאל על עזרתם הרבה בהכנת המאמר.

     

     

    עדכון: התגובה של גיא רולניק לטור

    דרג את התוכן:

      תגובות (39)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/8/09 00:27:
      מאמר מעניין וחשוב, איתמר.
      תודה.
        13/6/09 21:32:

       אתה סותר את עצמך בתשובתך: אתה שם יותר מדי תקוות מעשיות באובמה. במקרה הטוב - הוא יהיה נשיא שתי קדנציות - 8 שנים. ב-8 שנים לא יעושים שינוי כל כך יסודי במשק משברי ובתפיסות החברתיות-כלכליות שהינן כל כך מושרשות - כפי שציינת בעצמך. יש לך וודאות שאחריו יבוא ממשיך בעל אותה המשנה? אני ממש לא בטוחה.

       

      סוציאל-דמוקרטיה מושרשת באירופה, לכן היא תמיד היתה שונה מארה"ב. בארה"ב יש מספיק אנשים - חלקם אנשי מקצוע לעילא - שחושבים שאובמה ותוכניתו הם אסון. והם יעשו כל מה שביכולתם להציב מולו מועמדים ראויים, מוצלחים בהרבה ממקיין ושרה פיילין. אובמה גם צפוי לעשות פשלה או שתיים - הרי רק אלוהים לא טועה. כך שמוקדם מדי לדבר בנחרצות כזאת, כאילו ארה"ב עלתה על הרכבת האידיאולוגית של אירופה. לא הייתי מהמרת על כך.

       

      צטט: פדרסקי 2009-03-24 21:59:52

      המאמר מצוין ואני מסכים עם רובו.

      גם הדיון הנלווה מרתק אך כבר ארוך מכדי שאוכל להתייחס אליו בלי להאריך יותר מדי.

      אשר לשינוי הדיסקט, אין ספק שזה נכון, אך מיתון של הגישה הניאו-ליברלית הקיצונית הקיימת כיום, תוביל לאט יותר אך בטוח יותר ליעד דומה ואולי טוב יותר מזה שאתה מכוון אליו.

      אי אפשר להפוך באחת מניאו-ליברלים לסוציאל-דמוקרטים וממילא הקפיטליזם האמריקני מבוסס באתוס תרבותי ודתי רב שנים ובהיסטוריה ושלל מורכבויות חברתיות, כך שהשינוי הוא מורכב ורב-פנים. אולי בגלל זה גם הנשיא אובמה מסמן מגמה חיובית שכן הוא מכיל בתוכו וברעיונותיו כמה מהמורכבויות בחברה האמריקנית - גם שחור וגם לבן, שחור אבל מודה שיש לבנים עניים ושחורים עשירים ולכן סיוע צריך להיות מעמדי ולא אתני, גם מוסלמי בחלקו וכיו"ב, וגם עם נטייה שמאלה שהיא משמעותית הרבה יותר מרבים מהנשיאים שקדמו לו. קיצורו של דבר, הוא מסמל את השינוי שהחברה הזאת עוברת.

       

       

       


        13/6/09 20:15:

      אכן העושר הינו יחסי והאושר גם הוא רכיב חשוב בחישוב "איכות החיים" כמו גם רכיבים נוספים.

      אולם,

      בגישה דומה יש לחשב את מדדי העוני השונים, או "מהי רמת חיים נמוכה".

      היום מי שמרוויח פחות מחצי השכר הממוצע הינו עני לפי הביטוח הלאומי.

      חישוב קר צר ומתמטי בדיוק כמו זה המשמש למדידת העושר, זה שיצאת נגדו במאמר זה.

        24/3/09 21:59:

      המאמר מצוין ואני מסכים עם רובו.

      גם הדיון הנלווה מרתק אך כבר ארוך מכדי שאוכל להתייחס אליו בלי להאריך יותר מדי.

      אשר לשינוי הדיסקט, אין ספק שזה נכון, אך מיתון של הגישה הניאו-ליברלית הקיצונית הקיימת כיום, תוביל לאט יותר אך בטוח יותר ליעד דומה ואולי טוב יותר מזה שאתה מכוון אליו.

      אי אפשר להפוך באחת מניאו-ליברלים לסוציאל-דמוקרטים וממילא הקפיטליזם האמריקני מבוסס באתוס תרבותי ודתי רב שנים ובהיסטוריה ושלל מורכבויות חברתיות, כך שהשינוי הוא מורכב ורב-פנים. אולי בגלל זה גם הנשיא אובמה מסמן מגמה חיובית שכן הוא מכיל בתוכו וברעיונותיו כמה מהמורכבויות בחברה האמריקנית - גם שחור וגם לבן, שחור אבל מודה שיש לבנים עניים ושחורים עשירים ולכן סיוע צריך להיות מעמדי ולא אתני, גם מוסלמי בחלקו וכיו"ב, וגם עם נטייה שמאלה שהיא משמעותית הרבה יותר מרבים מהנשיאים שקדמו לו. קיצורו של דבר, הוא מסמל את השינוי שהחברה הזאת עוברת.

       

        10/12/08 22:22:

      צטט: רונתי 2008-11-27 05:37:54

      חייתי בהולנד כמה שנים (שנות ה-90) ותמיד הוקסמתי מהסוציאליזם, מהשיטה הכלכלית שלהם והדאגה לרווחת הפרט. החיים נוחים להפליא וגם אם אין לך כסף (בתור מהגרת לא היה לי הרבה) - לא נורא, מסתדרים איכשהו. הלוואי והיתה כאן חשיבה דומה. להולנדים יש חזון והם מיישמים אותו - אמנם לאחר המעבר לשוק אירופי מאוחד קצת הסתבך שם כלכלית, אבל עדיין לא רע בכלל.

       פוסט מרתק כמו תמיד, וחשוב. צריך כאן שינוי מהפכני (ואתה תחולל אותו, בין היתר. גם האזרח דרור. גם שי כהן. ואחרים).

       מצטרף לדברייך.יישר כוח לכל אלה שהזכרת.

       

        27/11/08 05:37:

      חייתי בהולנד כמה שנים (שנות ה-90) ותמיד הוקסמתי מהסוציאליזם, מהשיטה הכלכלית שלהם והדאגה לרווחת הפרט. החיים נוחים להפליא וגם אם אין לך כסף (בתור מהגרת לא היה לי הרבה) - לא נורא, מסתדרים איכשהו. הלוואי והיתה כאן חשיבה דומה. להולנדים יש חזון והם מיישמים אותו - אמנם לאחר המעבר לשוק אירופי מאוחד קצת הסתבך שם כלכלית, אבל עדיין לא רע בכלל.

       פוסט מרתק כמו תמיד, וחשוב. צריך כאן שינוי מהפכני (ואתה תחולל אותו, בין היתר. גם האזרח דרור. גם שי כהן. ואחרים).

        31/10/08 23:06:

      פוסט חשוב!

      אכן הקאפיטליזם המוגזם חסר הגבולות והחזירי מבית הספר של ארה"ב הוא לא הדרך המומלצת.

      כדאי לחשוב על שם אחר לשיטה שדואגת גם לקיימות וגם יש בה חמלה על החלשים. 

      סוג של קאפיטליזם הגיוני, לא פרוע ובעל גבולות ברורים.

       

      תודה לאיתמר

        31/10/08 14:55:

      צטט: אריאל, חיפה 2008-10-28 18:00:32

      גובה המסים הגבוהים עולה בדיוק כמו גובה המסים הנמוכים.

      ההוצאה הציבורית הגבוהה אמורה לממן חינוך, בריאות, רווחה, וגם תשתיות ציבוריות.

      כלומר, יותר מורים (טובים), יותר סגל רפואי, יותר סגל רווחה, יותר תחבורה ציבורית משוכללת ויעילה וכו'.

      הקטנת ההוצאה הציבורית בארה"ב גורמת לאותה הפחתה באיכות החיים שהמאמר דן בה.

      הגדלת ההוצאה הציבורית בארץ גם תעצור את ההידרדרות ברמת החיים שאנו חווים בשל הידרדרות החינוך ושגשוג הפשע.

       

       

      ההוצאה הציבורית על חינוך ורפואה צריכה להיות גבוהה אבל לא בהכרח דרך הממשלה...

      פשע זה דבר בלתי נסבל עבור החברה ויש להוקיעו לגמרי.

       

        31/10/08 09:53:


      תודה איתמר

      טוב שאתה ישנו

      לפי המאמר האחרון הזה - ירח הדבש שה לך רק טוב קריצה

      תמשיך לשמור על קשר

      סיגל

        30/10/08 01:11:

      כמי שחי בדנמרק, והתפעל מהעם הדני (ולא רק מהמין הנשי והיפה שם), יש לנו הרבה מאוד מה ללמוד מהדרך בה הם מנהלים את המדינה שלהם.

      עד כמה זה מצליח להם בזכות ה"שיטה", ועד כמה האנשים, התרבות או (העדר) בעיות קיומיות אחראיים לאיכות החיים שיש להם שם ואין לנו כאן - זו שאלה שקשה לי לענות עליה.

        29/10/08 20:48:


      פוסט מהמם. יקח לי איזה זמן להבין אותו. ולנסות לחשוב על הפתרונות האחרים שמוצעים כאן.

      פוסט חובה לכול מישרואה את החיבור, כלכלה וסביבה.

      תודה לאופנן ולכול המגיבים.

      אורן

       

        29/10/08 20:24:

      צטט: oresh 2008-10-29 00:15:41


      למה שלא תשאל את עשרות אלפי הישראלים שגרים בארה"ב מה הם חושבים על רמת החיים שם בהשוואה לארצך הנפלאה?

       

      חייו של ישראלי בניו-יורק - לא מה שחשבת

       

      אני מתגורר בניו-יורק מזה שנתיים וחצי במסגרת לימודי מאסטר במוסיקה, ובהליכים להרשמה ללימודי דוקטורט.

      אני עובד כמוסיקאי, מתפרנס היטב ומאוד אוהב את ניו-יורק.

       

      עם זאת, כפי שכתבו כאן לפני, בין מה שחושבים בארץ על ארה"ב לבין מה שמגלים כשגרים כאן ההבדל עצום.

       

      כמה נקודות על קצה המזלג, תחילה מתחום המוסיקה ואחר-כך בתחומים אחרים:

       

      1. אחרי שסיימתי תואר ראשון במוסיקה בירושלים, עברתי לכאן וחשבתי, כמו מרבית הישראלים, שכאן הרמה תקפוץ פלאים ואמצא מולי תלמידים שרכשו תואר ראשון בארה"ב ברמה גבוהה לאין שיעור ממני. קשה לומר כמה התבדיתי. רמת הידע המוסיקלי שרכשתי בלימודי בארץ, גם במסגרת תיכונית וגם אקדמאית, גבוהה פי כמה מאלו של עמיתי האמריקאים אשר סיימו תואר ראשון בקליפורניה ובקרוליינה. הניסיון שלי רב פי כמה (יצוין ששלוש שנות צבא מעניקים לי שלוש שנים נוספות של בגרות וניסיון מוסיקלי בהשוואה לעמיתי האמריקאים). הידע הכללי (הלא-מוסיקלי) שלי רב יותר, שכן רמת הלימודים התיכוניים ובחינות הבגרות בארץ גבוהה יותר, ומקבילה, אם כבר, לידע הכללי עימו יוצא סטודנט מקולג' כאן אחרי תואר ראשון.

      2. עננת האשליה של איכות "בתי-הספר בארה"ב", ובכללה אפילו ג'וליארד, בית-הספר האמריקאי היחיד למוסיקה שכולם בארץ מכירים וסוגדים לו, מופרכת מיסודה. רמת תורת המוסיקה ופיתוח השמיעה של ההוראה בג'וליארד ובכלל בארה"ב נמוכה משמעותית מזו של האקדמיות בארץ. רמת ההוראה האינסטרומנטלית אכן גבוהה מאוד בחלק מהמחלקות ובחלק מבתי-הספר (ובהחלט לא בכולם) - אולם חשוב לזכור כי מורים מצוינים לכלים בהחלט נמצאים גם בארץ.

      3. הנושא הכספי בארץ כאוב מאוד למוסיקאים, זה נכון. אולם כמות הדברים שקורים בארץ מבחינה מוסיקלית יחסית לגודלה מרשימים מאוד, בהתייחס למספר הופעות, אמנים בינלאומיים שמגיעים להופיע (מוסיקה פופולרית ומוסיקה קלאסית), פסטיבלי מוסיקה קלאסית בינלאומיים עם מורים מהשורה הראשונה שמגיעים ללמד, המוטיבציה ורוח ההתנדבות לפרוייקטים ללא תשלום, פריחה של פרוייקים מוסיקליים ופסטיבלים על ימין ועל שמאל וכו'.

      4. נכון, שכר עבור הופעה במקום הנכון עם המעסיק הנכון (בעיקר בעולם המוסיקה היהודית כאן) בארה"ב מרשים מאוד. אולם לכל הג'זיסטים הממהרים לניו-יורק על-מנת להתפרנס בחדווה ובקלות - גיג ג'אז במועדון בעיר משלם $50 לנגן, פעמים רבות פחות. למעשה כמות הנגנים כה גדולה, עד שג'זיסטים רבים מחכים בתור על-מנת להופיע בחינם.

       

      כללי:

       

      1. מחיר ביטוח הבריאות כאן רצחני (אלפי דולרים בשנה), וברוב אפשרויות הביטוח ההשתפות העצמית גבוהה. כמו-כן המחיר ליום אשפוז יקר מאוד.

      2. נכון, מרוויחים פה הרבה. לרבים מאוד לא קל למצוא עבודה, אבל אם יש מזל המספרים גבוהים. אולם יצוין כי קיומו של הון ראשוני מקל מאוד על המעבר לכאן. הייתי שמח לדעת לכמה מהישראים שעברו לגור בארה"ב היו סכומים ראשוניים שאיפשרו להם להגיע לחיי הנוחות שאתה מתאר.

      3. נכון, המון ישראלים גרים כאן, המון המון המון. ועדיין, מעניין שהם נפגשים כל היום עם ישראלים אחרים, הולכים לערבי שירה בציבור בעברית, הולכים להופעות של טיפקס ושלום חנוך כאן, קוראים כל יום "הארץ" ולא "ניו יורק טיימס" ומקטרים כל היום על האמריקאים (הספורט הלאומי). אולי משהו חסר להם כאן?

      4. מערכת החינוך. הרבה הורים אפילו לא שוקלים לשלוח את ילדיהם למערכת הממשלתית, ובתי-ספר פרטיים עולים הון. אני מכיר מספר זוגות ששיקול גידול וחינוך הילדים גרם להם לחזור לארץ אחרי שנים של מגורים כאן.

      5. נושא מבדח, אך בהחלט קשור לאיכות החיים: למי שרגיל לחיות על ירקות טריים, טובים וזולים, לחם מצוין אפוי בו-ביום, גבינות איכותיות וזמינות מכל העולם ומסעדות מצוינות עם סלטים, פסטות וקינוחים איכותיים - כמו שיש בארץ בכל פינה - המעבר לארה"ב פשוט מפחיד (ובמיוחד אולי לצמחוני כמוני). מחירי הירקות בסופר מטלטלים (מחירי העגבניות והאבוקדו כאן בהשוואה לארץ יכולים להגיע לפי 5 ופי 10; עד שלא ראיתם עגבניות ב-6$ לקילו לא תבינו), איכותם פעמים רבות ירודה, מסעדות טובות עולות המון, והסיכוי למציאת בית-קפה פשוט עם אוכל טוב וזול ריאלי כמו הסיכוי לראות סלבריטי ברחוב - זה קורה, אבל אחת לשנה. הגעגועים לסנדויצ'יה פשוטה וזולה באוניבריטה בגבעת רם או באיזור התעשיה תלפיות בי-ם עם לחם טרי וסלטים מצוינים, או לבית קפה שאפשר לשבת בו שלוש שעות על קפה טוב, סלט מצוין וקינוח איטלקי נהדר (בלי שדוחפים לי חשבון לשולחן באמצע הארוחה) - קשים.

       

        29/10/08 20:22:

      אני לא מסכים עם הטענה נגד ארה"ב שרמת הזיהום שלה גדולה מדי לנפש מאחר והיא אחראית ל-25% מפליטת גזי החממה. אכן, יש לה מה להפחית ולשפר, אך הבעייה היא לא בארה"ב, אלא בנו. השוק החופשי והדמוקרטיה מאפשרים לנו לבחור מה אנו רוצים לצרוך וממי/ממה. אם ארה"ב לא הייתי מייצרת את כל שהיא...מייצרת... היא לא הייתה מזהמת כל-כך הרבה, אלא מדינה אחרת, כל עוד אנו עדיין נצרוך את שנצרוך.

       

      על-כן, יש לנו שתי ברירות:

       

      1. להפסיק לצרוך כ"כ הרבה => עולם טוב יותר.

       

      2. להפסיק לצרוך כ"כ הרבה מארה"ב =>  סין והודו ייצרו בשבילנו במקום ארה"ב, הכלכלה תפסיק להתפתח לטובה (בגלל חוסר מנהיגות ויוזמה), סין והודו במצב גרוע בהרבה מבחינת זיהום מכפי שאנו חושבים. אפילו אם יש להן כמה "מפעלי דגל" עם טכנולוגיות טובות, 90% מהחשמל שלהם עדיין על פחם, לדוגמא.

       

       

      אז בואו נפסיק להיות קטנוניים ונאשים את ארה"ב בצרות שלנו ונמשיך לחיות חיי רווחה בגלל ש"גם ככה ארה"ב מזהמת כל-כך הרבה, אז זה לא אשמתנו". ובכלל, האירוניה חוגגת: אנו גם מעודדים את הפליטות של ארה"ב.

       

       צעד ראשון: להפסיק את קבלת ה-בערך 30 מיליארד דולר בשנה- מארה"ב, כי אנחנו צריכים להחזיר לכלכלתה 90% ב"רכש חוץ" => הסיבה בגינההרבה ממצורינו הם מארה"ב. אנו לא צריכים את הכסף הזה => הוא רע כלכלית, סביבתית וכמובן - מדינית (בשל התלות בארה"ב).

       

      זוכרים את הפן של הדמוקרטיה הנוסחה לעולם טוב יותר? קבלת כסף כזה זה בלי הצדקה זה לא דמוקרטיה טובה 'משהו משהו'. סתם לקויות במדיניות - אם אפשר לקבל כסף 'קל' - ללא תלות בהשלכות - אז יש לקבלו!

        29/10/08 19:05:

      מירב ארלוזורוב היא דוגמה לפרשנית שתמשיך לצעוק שהכדור הוא עגול גם במשחק פוטבול. כלכלת השוק, אותה יד נעלמה מפורסמת, קרסה לחלוטין וכל גוף פיננסי גדול כבר פנה לעזרת המדינה, אותו "איש שמן" של ביבי שעכשיו יסחוב כל מיני אנשים נטולי מוח ויושר. אם הכל קורס מסביב למירב ארלוזורוב ורק היא טרם איבדה את עבודתה בדה מארקר, אולי מבחינתה זו הוכחה שכלכלת שוק תביא אותנו לצמיחה. לא מבין את הגישה הזאת, אבל חבל להשחית עליה מילים למען האמת, המציאות מראה לנו מדי יום שהיא טועה, וכלכלת שוק לא מרוסנת תבלע את עצמה בסופו של דבר.
        29/10/08 17:03:

      צטט: oresh 2008-10-29 00:15:41


      למה שלא תשאל את עשרות אלפי הישראלים שגרים בארה"ב מה הם חושבים על רמת החיים שם בהשוואה לארצך הנפלאה?

       

      האם אין היא גם ארצך?????

      אם אינך רואה בה כך - אתה מוזמן למצוא אחרת.

       

      ולגבי למה הישראלים חיים שם?

      יש כאלו שאכן חיים מעל הממוצע,

      יש לא מעט שמתביישים לחזור לארץ או שאינם יכולים לעשות כן כלכלית

      ואני מניחה שיש עוד סיבות.

       

      אבל.... האם השאלה שאלך היא לגיטימית?

      היא מזכירה לי את האמירה "אם כולם יקפצו מהגג אז גם אתה תקפוץ?"

      זה שהם שם - לא מצדיק את השיטה האמריקאית.

        29/10/08 14:04:

      טוב, הנושא של הפוסט מעורר מרבצם עוד המון דברים. אתיחס רק לשניים.

       

      1. חששתי להביע את דעתי, פן אסוקל וירטואלית, אך הכתבה הבאה ממחישה שצדקתי: המשבר הכלכלי דוחה את כל הנושא הירוק אל "אחורי הבמה" התודעתית בעולם. עד יעבור הזעם. שעשוי לקחת כמה שנים טובות. חוץ מהפעילים כמובן. אך גייסות התומכים נראה שעסוקים כרגע בהשרדות אישית ולא ממש בטביעת רגלם האקולוגית. מדוע זה קורה? כי הנושא עדיין נתפס כאופנה של בורגנות שביעה. לכן, ברגע שהבורגנות יורדת מנכסיה, היא לא מתעסקת ב"מותרות". אך בהפוך על הפוך המאמר אופטימי: בגלל המצב צורכים פחות, נוסעים פחות וכך מזהמים פחות:

       

      http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000392411&fid=3220

       

      המשבר הכלכלי והצניחה במחירי הנפט גורמים לחברות הרכב להקפיא תכנון מכוניות "ירוקות"

       

      2.לגבי ההפחדה מפני אנטישמיות. טוב, כל אחד שופט מנסיונו. אני יכולה רק להעיד מחוויותיי של שנתיים באנגליה. הסתובבתי בחוגים אקדמיים בינלאומיים ומגוונים ועל חברי נמנו צרפתים, איטלקים, גרמנים, פולנים, הודים, מצרים וכמובן האנגלים. לגבי הסובלנות למהגרים: הצרפתים היו הכי מגעילים ושטחו באזניי את כל שנאתם למוסלמים הברברים ששוחטים כבשים בבית וחמיות שזורקות כלות סוררות מחלון הבית. במובן הישיר ביותר של התיאור. והם הביעו הזדהות מושלמת איתי בתור ישראלית ש"מכירה" את המנטליות של הערבים. הכל היה טוב ויפה עד שלא התחילה האינטיפדה השנייה. אז אני, הקוסמופוליטית שלא גדלה על שנאת יהודים עולמית, פעם ראשונה בחיי הרגשתי שצומחים לי קרניים וזנב ודם ילדים פלסטיניים ניגר מפי. כל חבריי הבינלאומיים הנחמדים ביקשו הסבר על המצב. ניסיתי בכל כוחותיי לבטל במשהו את התמונות של ילדים ירויים ומדממים בכל העיתונות הבריטית (לא רק שמאל קיצוני כמו גרדיאן ואינדפנדנט). אך נכשלתי. תמונה אחת אכן שווה אלף מילים ושום צדק והגיון לא מסביר את זה. הסיקור היה כל כך מתלהם, רווי שינאה אנטישמית שהזכיר את דר שטרימר של שנות ה-30.

       

      אך הכי גרועים היו חבריי הצרפתים. אלה באו כל פעם מחדש ושאלו מדוע אנו ממשיכים לטבוח בילדים פלסטינאים. כן, כן, הם הכירו את המטריה, את הזלזול בחיי אדם של תהרבות המוסלמית ששולחת ילדים למוות, הם הכירו את הכל. אך בכל זאת, מדוע המשכנו לירות בהם? ולך תדבר אל הקיר. 

       

      נכון, שעל הדוגמא שלי, מן הסתם אתה תוכל הביא דוגמאות סותרות משלך. אך כל אחד מאיתנו עושה הכללות מן הנסיון האישי שלו - שלו עצמו ושל החוג הקרוב אליו - ובהתאם לכך מסיק מסקנות. אני לא הבנתי את הוריי שכשראו בחו"ל אנשים עם צלב, זה עשה להם רע. ואילו אצלי, הרבה שנים אחר כך, כל  הסיפורים והתחושות שלהם, שלא חשבתי שמקומם אצלי, קמו לתחייה.

       

      אני מאוד אוהבת את אירופה, נהנית לטייל בה ואני מניחה שאם ישראל תהיה בסקנה קיומית אעדיף אותה על פני ארה"ב (למרות שגם זה לא בטוח). אך בעיניי, ישראל זוכה ליחס אוהד, כל עוד היא לא נמצאת בעימות עם הערבים. ברגע שזה קורה - כל הבוץ האנטישמי העכור צף למעלה. ואנו שוב צריכים להסתיר את הזנבות ולהצדיק את מעשינו. אז נכון שאחרי 9/11 משהו השתנה גם בעולם המערבי. אך אני לא הייתי בונה יותר מדי על תקופת החסד הזאת. אחרי הכל, באירופה יש מיעוט מוסלמי ענק ושאוכלוסיות המקור יתמודדו איתו בצורה זאת או אחרת.

       

      וגרמניה זה מקום מקסים. יש לי חברים שם. במחשבה פרועה אני חושבת שזה יכל להיות מקום מדהים לחיות בו. ת'אמת? אני טיפה פוחדת...

       

       

      צטט: היפריון 2008-10-29 08:13:20


      שלישית, שטיפת מוח של מערכות המדינה לגבי ה"אנטישמיות" באירופה. בישראל קיימת מערכת מתוחכמת של הפחדת האוכלוסיה, ושכנועה שישראל היא "המקום הכי בטוח בעולם ליהודים" והמקום הכי רע זה אירופה. 

       

      ***

       

      אנשים רבים עקמו את האף כששמעו שאני נוסע לגרמניה. אני שמח שלא הקשבתי להם.

      איכות החיים כאן הרבה יותר גבוה מבארצות הברית, שכר הלימוד שפוי והרמה האקדמית טובה יותר מ-99% מהמקומות בארצות הברית. 

       

       

       

       

       

       

        29/10/08 13:34:


      פוסט מרתק, כתוב יפה ומעורר למחשבה.

      הזדהיתי עם רוח הפוסט ועם חלק גדול מהנטען בו.

      תודה רבה.

        29/10/08 12:28:
      בכל המדינות הסקנדינביות יש כ 20 איש. אפילו אם הכל בסדר אצלם נראה שהשיטה הזו לא מתאימה לאחרים. לאלה באירופה ובארה"ב מצליחים ההמונים להגיע לרמת חיים גבוהה ולחופש. לא נצפה שיטה טובה יותר.
        29/10/08 12:22:

      איתמר - מושחז ומדויק כתמיד.
        29/10/08 12:14:
      אמן:)
        29/10/08 11:19:

      גם אני לא מאושר מהביטוי סוציאל דמוקטריה - שהוא אמורפי לטעמי 

       

      השינוי צריך להעשות ב-3 רמות לפחות:

       

      - שינוי התאוריה הכלכלית - מעבר מתאוריה נאו קלאסית לתאוריה של כלכלה אקולוגית

       

      -  שינוי המדיניות הכלכלית - לא ברור למה (כי עוד אין תאוריה מסודרת), אבל ברור לדוגמה שצריך לעודד מגזרים כמו אנרגיה מתחדשת, עידוד שימור אנרגיה,עקרונות דיילי לקיימות, ולעודד חסכנות ושימוש יעיל במשאבים במקום לעודד בזבוז. זה כנראה יכלול גם שינוי בהתייחסות לרכוש פרטי כמושג קדוש, חיזוק קהילות, חיזק הדמוקרטיה ועוד. 

      שינוי תרבותי - זניחה של תרבות הצריכה ומעבר לפשטות מרצון ופתרונות חברתיים ורוחניים לבעיות חברתיות ורוחניות (רוחניות - לאו דווקא דתית או מיסטית). 

       

      רמת החיים הגבוה בארה"ב - לא כזו גבוהה. מבחינת רמות האושר שם - במקום ה -26 בעולם - הרבה אחרי הסקניבדיות. מבחינת תוחלת חיים - גם לא מדהימה - הרבה אחרי ישראל לדוגמה - חיים קצרים בשנתיים.  פרטים כאן

       

      בכל מקרה - רמת החיים בארה"ב ובכל מקום אחר תחת הקפיטליזם היא "אשליה" - היא דומה לרמת חיים גבוה של מישהו  שיש לו חשבון של 100,000 ש"ח  והוא מוציא כל חודש 10,000 ש"ח ומכניס 100 ש"ח - ברור שזה לא מקיים. אבל זה יוצר תדמית של "הצלחה" -

       

      אנחנו מכלים את המאגרים הבאים:

      - השטח החקלאי הבריא 

      - שטחי היערות (שמהווים מאגר לשטחי חקלאות)

      - דלק מחצבי (שהרבה לפני שיגמר נגיע לבעיה של התייקרות אנרגטית של הפקת האנרגיה)

      - משאבים מחצביים נוספים - (כמו מתכות - שוב הבעיה של איכות יורדת)

      - שדות דיג

      - ביוספרה תחת התעללות

      - משאבי כיור שיטפלו בזיהום שנוצר

       

      הבעיה המיידית ביותר שכנראה נפגוש היא משבר כלכלי שכולל שילוב של מיתון ואינפליציה - בגלל שהכלכלה העולמית תלויה בזרם בלתי פוסק של חומרים ואנרגיה - ובלעדיהם היא משותקת - בלי קשר לכמות ההון הכספי, ההון הפיזי (מכונות ומפעלים) וכמות העובדים. 

       

      בעיה לא פחות חמורה היא התלות של הכלכלה שלנו - ובעיקר גידול המזון  - באנרגיה זול. בעוד שתחום הפיננסים יכול להתכווץ ואפילו תחום המכוניות יכול לרדת ב-50 אחוז בלי בעיה - לשוק המזון יש קשיחות גדולה בהרבה - הדבר היחיד שיכול לרכך את המכה היא העובדה שהרבה מזון מבוזבז כיום על גידול חיות למאכל. 

       

      הפתרון לכל זה לא נעוץ בדברים כמו סתם "מעורבות ממשלתית" ובטח לא בשוק חופשי (שכן בשוק החופשי יש תמריצים משמעותיים לעודד זיהום , ויותר מכך בזבוז של משאבי טבע) - גם הפנמת עלויות לא עוזרת - לדגומה לא לדלדול משאבי טבע כמו נפט.  

       

      הפתרון לזה הוא קודם כל במחשבה אחרת - שמקורה לא מאמצע המאה ה-19 (דבר שנכון הן לקומוניזם והן לתאוריאה הנאו קלאסית) אלא מחשבה מעודכנת בהרבה - כזו שמבוססת על תובנות אקולוגיות ועל ניתוח של מערכות מורכבות. 

       

      ראו לדוגמה - 

      - גבולות לצמיחה

      - ספינת החלל כדור הארץ

       

       

       

        29/10/08 10:22:

      מאמר מרתק!

      ומעורר מחשבות...

       

      אני מסכים אם תיאור הכשלים והבעיות...

      אבל לא שותף למסקנות שאתה מגיע אליהם!

       


       

      לפני שרצים לממש 

      אידאולוגיה "חדשה" שתחילתה במאה ה 19

       

      כדאי לעצור ולשאול את עצמנו 

      במה שונה העולם החופשי של היום

      מהעולם של המאה ה 19

       

      כדאי להבין את הכשלים והבעיות

      הנלווים לאידאולוגיה שאתה מציע

       


       

       

      אני שותף לתחושות שלך 

      שיש צורך בשינוי תפיסתי ואידאולוגי

      אבל נוטה לחשוב

      שהפתרון לא נמצא באמוץ אידאולוגית הסוציאל  דמוקרטיה

       

       

       

       


       

       

      לדעתי,

       

      התפתחות העידן הדיגיטלי

      יוצרת הזדמנויות ואתגרים חדשים

      ביחסים שבין הפרט לסובב אותו.

       

      סביב המשבר האחרון

      עלו טענות

      שהעידן הדיגיטלי (התפתחות האינטרנט) תרם תרומה מהותית למשבר.

      יתכן ויש ממש בטענות הללו.

       

      ראוי היה שנעצור ונחשוב,

      האם העידן הדיגיטלי 

      לא מצריך שינוי תפיסתי!

      ולאיו דווקא אימוץ של אידאולגיה שהתפתחה במאה ה 19

      יש רבים וטובים המצביעים על כשלים ובעיות רבות הכרוכות באימוץ האידאולוגיה הזו.

       


       

      יתכן ויש מקום

      לאידאולוגיה חדשה,

      שלא תפגע בחופש הפרט והאינדיבידואליות מחד

      ומאידך תאפשר -

      > צמצום פערים חברתיים

      > עליה ברמת החיים (הערכית!!!) ממש כפי שציינת.

      > התמודדות טובה יותר עם הצד הסביביתי

       

       

       

       

       

        29/10/08 09:22:


       עכשיו זה ברור שהשיטה נכשלה, לא?!

       

      גם השיטה האלטרנטיבית כשלעצמה ורק היא - אינה מושלמת !!!

       

      צריך איזון: גם שוק חופשי וגם אחריות ממשלכתית וסולידריות חבתרית !!!

       

        29/10/08 09:22:

      תפיסה של צמיחה אינסופית בתוך מערכת סגורה היא תפיסה סרטנית. הכלכלה הזו לא רק נשענת על הנחות יסוד מוטעות, היא הסרטן שלנו. כמעט כל תופעה שהיא שלילית בעינינו ונוגדת את המוסר וההיגיון מביאה לצמיחה כלכלית, שכן הצמיחה תלויה בכך שאנשים יעבדו וייצרו, שזה הרסני ומאיים על המשך הקיום שלנו. צמיחה דורשת הנעה, וההנעה היא הבעיות - מחסור, פחד... לכן מלחמה, זיהום, אבטלה, עוני, מחלות, תאונות - כל אלה טובים בעיניי הכלכלנים שמנהלים את המדינות. הפיכת האנשים לעבדים (יצורים שיעודם הוא לעבוד) דורש שהאנשים יחושו צורך חזק בכסף, כלומר תחושת מחסור חזקה, והיא מושגת באמצעות כליאת האוכל והאדמה ונתינתם תמורת כסף (למרות שעבור כל היצורים החיים לאורך כל שנות קיום העולם היו בחינם)  וכמו כן שטיפת מוח בפרסומות שנועדו לפנק את הציבור, כלומר ליצור אצלו תחושת צורך בדברים שאין לו צורך אמיתי בהם, ושלעיתים קרובות גם מזיקים לו.

      אגב הזכרת טביעת רגל אקולוגית והתיחסות לבני אדם כ"אווזים לפיטום" - בדקתי, ולפי כל מדדי טביעת הרגל האקולוגית, אין דבר שמשפיע על טביעת הרגל האקולוגית יותר מפיטום אווזים (ושאר תעשיית הבשר)....   :)

        29/10/08 09:20:


      מסכימה לגבי ארה"ב מעוז הקפיטליזם.

      לגבי ישראל - יכולת לתת דוגמא פחות קיצונית ויותר אמינה.

       

      גם בישראל ימי החופשה נמוכים. השיעבוד לעבודה הוא טוטאלי בעיקר בתפקידים ניהוליים.

      אם אתה סתם שכיר - אתה אפילו לא יכול להרשות לעצמך להיות חולה, כי זה מקוזז ישירות מהשכר שלך (רק ביום השלישי למחלה תקבל מביטוח לאומי ורק 70%, רובנו חולים יום פה יום שם).

       

      שכחת להזכיר את שירותי הבריאות (בהשוואה למערב אירופה כדוגמא) שהוא כמובן גם מדד לרמת חיים. בארץ כמעט דבר לא כלול בסל הבריאות ואם אותה תיכוניסטית או סבתא היתה נזקקת חלילה לטיפול דחוף - המשפחה קורסת.

       

      יכולת לדבר על שיעורים פרטיים שהילדה צריכה כדי לעבור את הבגרויות כי מערכת החינוך לא מספיק מפותחת וטובה והיא קיימת לעשירים בלבד.

       

      הקיצר, לא היית צריך לדרדר את הילדה לזנות ולהרוג את הסבתא כדי להעביר את הפואנטה.

      צודק.

      רבים שבויים בתפיסה שבארה"ב החיים ורודים. המציאות מראה שהמצב ממש לא כך.

       

        29/10/08 08:13:

      צטט: oresh 2008-10-29 00:15:41


      למה שלא תשאל את עשרות אלפי הישראלים שגרים בארה"ב מה הם חושבים על רמת החיים שם בהשוואה לארצך הנפלאה?

       

      בתור אחד שחי גם בארצות הברית, גם בישראל, וגם באירופה, תרשה לי לענות לך. 

      מרחוק ארצות הברית מדהימה. גם מקרוב היא לא כל כך רעה. 

      מרבית הישראלים שבאים לארצות הברית, נופלים על הצד הנכון של החיים בארצות הברית. אם זה בגלל שהם קיבלו חינוך מצוין בישראל, והגיעו לזה במסגרת חיים אקדמיים, ואם זה בגלל שבארץ הם למדו לאלתר ולשרוד בכל מחיר, תכונה שמאוד עוזרת באמריקה, ולאמריקאים אין. כך או אחרת, מרבית הישראלים חיים טוב יותר מהאמריקאי הממוצע, וגם מהישראלי הממוצע. 

      אבל כמו שאבא שלי אומר, אמריקה זה מחנה עבודה.

       

      באירופה לעומת זאת, החיים הרבה יותר טובים. יש יותר זמן פנוי, ההכנסה הפנויה גדולה יותר, יש תחבורה ציבורית טובה יותר, אין פשיעה מפחידה כמו בארצות הברית, יש מערכת בריאות טובה, ויש אפילו יחס לא רע למהגרים. 

       

      אז תשאל, אז למה כל כך הרבה ישראלים בכל זאת בוחרים אמריקה ?

      הסיבות כמו תמיד מגוונות, אני יכול להצביע על כמה:

      ראשית, שפה, בישראל מלמדים בעיקר אנגלית כשפה שניה. לא גרמנית, צרפתית או ספרדית. 

      שנית, טלוויזיה ותרבות. מה לעשות שבישראל מכורים לאמריקה, וללכת לראות "סרטים זרים" של במאים אירופים, זה לא משהו בישראל.

      שלישית, שטיפת מוח של מערכות המדינה לגבי ה"אנטישמיות" באירופה. בישראל קיימת מערכת מתוחכמת של הפחדת האוכלוסיה, ושכנועה שישראל היא "המקום הכי בטוח בעולם ליהודים" והמקום הכי רע זה אירופה. 

       

      ***

       

      אנשים רבים עקמו את האף כששמעו שאני נוסע לגרמניה. אני שמח שלא הקשבתי להם.

      איכות החיים כאן הרבה יותר גבוה מבארצות הברית, שכר הלימוד שפוי והרמה האקדמית טובה יותר מ-99% מהמקומות בארצות הברית. 

       

       

       

       

        29/10/08 04:02:

      "רולניק וארלוזורוב הם עיתונאים הגונים, אמיצים, מושחזים ומעל לכל: פרגמטיים ופתוחים לביקורת. שניהם מביעים בחודשיים האחרונים רעיונות, שארלוזורוב עצמה מודה, ש"שעד לפני חודשיים היינו נסקלים באבנים על עצם העלאתם". 

       

      פחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח.

        29/10/08 02:52:

      אתה כלכך צודק..

      כולנו שבויים בתפיסה כאילו אמריקה היא החלום.. וכאילו כל העולם הוא אמריקה.

      ואנחנו מיישמים את "תורתם" באדיקות וקונים את עצמינו לדעת.

       

        29/10/08 00:15:

      למה שלא תשאל את עשרות אלפי הישראלים שגרים בארה"ב מה הם חושבים על רמת החיים שם בהשוואה לארצך הנפלאה?
        29/10/08 00:01:

      לטביעת הרגל האקולוגית יש להוסיף כמובן את התרומה העקיפה לחברה (העלאת השכר הממוצע...).

       

      נדמה לי שמישהו כתב שאין שיטה יותר טובה מהשיטה האמרקאית למרות שהיו הרבה ניסיונות.

      אתה יכול לפרט. בבקשה.

      (למשל, למה מערכת הבריאות האמריקאית היא הכי טובה)

        28/10/08 19:30:

      כבר בשנות ה60 מאז בקרתי

      בארצות סקנדינביה: דנמרק, שוודיה,

      נורווגיה ופינלנד, העדפתי את

      השיטה הסוציאל דמוקרטית שלהם

      על כל יתר השיטות הכלכליות האחרות.

       

      אין זה פלא שהתלמידים הפיניים הם הראשונים בעולם

      בהשוואות בינלאומיות שונות בתחומי חינוך שונים,

      ושהפשע בסקנדינביה הוא ברמה נמוכה ביותר.

       

      בברכה אמנון 

       

        28/10/08 19:19:

       

      ..ועדיין: כלכלת ארה"ב היא מנוע הצמיחה לכלכלה העולמית. (למרות שסין והודו ממתינות בפינה - מכיוון שאימצו את ה"שיטה האמריקאית" - ושם רמת החיים עולה פלאים)

       

      ועדיין: למרות מגרעותיה - לא נמצאה שיטה טובה יותר (ולא שלא ניסו..) מ"השיטה האמריקאית".

       

      ועדיין: מי שיודע לשחק על פי "כללי המשחק" של השיטה - יכול להגיע לאושר ועושר יותר מבכל מקום אחר בעולם.

       

      בדיוק שאמר מי שאמר על הדמוקרטיה: שיטה מחורבנת, אבל עוד לא נמצאה טובה ממנה.

        28/10/08 19:09:

      מצטרף בחום לדברים שפירסמת כאן. ממזמן הגיע הזמן להחלפת דיסקט גם בקרב

      אנשי התקשורת שלא ראו בתפיסה הכלכלית העכשווית שום רע.

      וכן שמחתי לקרוא את ההבהרה של גיא רולניק שפירסמת אחר כך.

      בכל מקרה-ישר כוח להמשיך הפעילות שלך! 

        28/10/08 18:22:

      עוד שתי נקודות שחשוב לזכור לגבי הנתון של הצמיחה:

      1. הנתון של הצמיחה הוא נתון מצרפי, כלומר מתייחס למשק בכללותו. הנתון הזה מתעלם מפערים כלכליים בין שכבות שונות במשק, מתוך ההנחה ששיפור בנתונים המצרפיים משמעותו שיפור עבור רוב האוכלוסייה. ההנחה הזו בעייתית גם אם מניחים שהשיפור בתמ"ג משמעותו אכן שיפור ב"איכות החיים".

       

      2. נתוני האינפלציה והתוצר (כמו נתונים אחרים) אינם מתקבלים כתוצאה מחישובים פשוטים וישירים. הנתונים הללו מתפרסמים לאחר שעברו התאמות שונות ומשונות, ובעשרות השנים האחרונות התוצאה של ההתאמות הללו (בארה"ב. אני מניח שבארץ המצב לא שונה מהותית) היא שנתוני האינפלציה מוטים משמעותית כלפי מטה, ונתוני התוצר מוטים משמעותית כלפי מעלה.

      הנה פרטים:  http://www.tampabay.com/news/article473596.ece

        28/10/08 18:00:

      צטט: אדם לב ארי 2008-10-28 17:13:36

      זה לא בדיוק נכון...

      כתבת היטב אבל...

       

      אפשר לחיות במשק קפיטליסטי בלי לזהם.

      סוציאליזם גורם לחוסר יעילות => הפחתה באושר.

      אומנם העברת הכספים בדמות מיסים פרוגרסיבים מהעשירים לעניים היא בהחלט מבורכת מהפן שהעשירים רוכשים בכספם דברים "מיותרים" (אולי בלי גרשיים), ובכסף הזה העניים יכולים לאכול...

      הבעיה היא בקיום הפקיד שגם העשיר וגם העני ממנים את משכורתו...

      יש להקטין את ההוצאה הממשלתית ולאפשר חופש פעולה רב יותר לאזרחים.

      לא על חשבון הטבע...

      גובה המסים הגבוהים עולה בדיוק כמו גובה המסים הנמוכים.

      ההוצאה הציבורית הגבוהה אמורה לממן חינוך, בריאות, רווחה, וגם תשתיות ציבוריות.

      כלומר, יותר מורים (טובים), יותר סגל רפואי, יותר סגל רווחה, יותר תחבורה ציבורית משוכללת ויעילה וכו'.

      הקטנת ההוצאה הציבורית בארה"ב גורמת לאותה הפחתה באיכות החיים שהמאמר דן בה.

      הגדלת ההוצאה הציבורית בארץ גם תעצור את ההידרדרות ברמת החיים שאנו חווים בשל הידרדרות החינוך ושגשוג הפשע.

        28/10/08 17:57:

      נהנתי מאד ממאמרך, ישר כח.

      ולעניין הכלכלה הירוקה, ראה:

      http://web.beitberl.ac.il/~amnon.till/lecho.htm

      בברכה אמנון

        28/10/08 17:13:

      זה לא בדיוק נכון...

      כתבת היטב אבל...

       

      אפשר לחיות במשק קפיטליסטי בלי לזהם.

      סוציאליזם גורם לחוסר יעילות => הפחתה באושר.

      אומנם העברת הכספים בדמות מיסים פרוגרסיבים מהעשירים לעניים היא בהחלט מבורכת מהפן שהעשירים רוכשים בכספם דברים "מיותרים" (אולי בלי גרשיים), ובכסף הזה העניים יכולים לאכול...

      הבעיה היא בקיום הפקיד שגם העשיר וגם העני ממנים את משכורתו...

      יש להקטין את ההוצאה הממשלתית ולאפשר חופש פעולה רב יותר לאזרחים.

      לא על חשבון הטבע...

        28/10/08 16:04:

      מסכימה איתך!

      *

      בקרו באתר החדש