פעם לפני שנים, רעות וחברות היו בין בני אדם. שיג ושיח בחברותא ולא מול המסך. עברו חלפו ימים מאז, נשאבנו לעידן הדיגיטלי. הכל דינמי, משתנה ומהר. היום אתה חבר מחר אולי אוייב.
פעם ילדים שחקו כדור בצוותא, היום הם משחקים במחשב בצוותא. פעם להפגש עם חברים היה ארוע חברתי, היום להפגש עם חברים זה ארוע וירטואלי. את המגע, החום והחיוך החליף תרנגול האיי.סי.קיו.
אומרים הקול אומר הכל - גם הוא דור הולך ונעלם. היה היו זמנים, אני אוהב/ת אותך אמרו בקול עם נשיקה היום, שולחים אהבה דיגיטלית בנייד מדור מתקדם.
זוכרים את הצבי, הצבי ההוא שעל הבול...דואר ישראל, שהיה מביא לביתנו ברכות ססגוניות בצבעים וריחות עם מילים מרגשות מכתבי אהבה עם נשיקה אדומה וכתם של דמעה.... היום זכר לא נותר, רק מילים קרות בשחור על לבן במייל דיגיטלי בלי טביעת אצבע וטביעת הנשמה, רק חתימה ואייקון ליד.
פעם, לפני שנים, במרחב הפתוח בין עצים ופרחים, בשבילים וכבישים אל שקיעה מול הגלים, נוגעים חשים,רואים,מריחים ונושמים את החיים. היום, בדלת אמותינו מאחורי סורג של מסך וירטואלי ובריח של עכבר דיגיטלי מחליפים מסכות לבקרים.
בחדר השני התרנגול קורא, מחדר אחר SMS מצקצק.... חיים דיגיטלים.
.
|