להעז, לחלום, להגשים!
פשוט אני,
ללא מסיכות,
ללא קליפות,
מדבר על הכל ומאפשר הצצה
אל עולמי דרך מילותיי.
פוסטים פופולאריים
-
'לחלום, להעז, להגשים' בחוף הדקל באילת
18/9/10 | 1003 צפיות
-
רודף העפיפונים
18/2/08 | 1488 צפיות
-
אהבה, זה כל הקסם
7/5/08 | 4012 צפיות
-
תקעתי נוד, בא לכם להריח ?
11/5/08 | 3018 צפיות
-
כשתבואי
19/5/08 | 2479 צפיות
-
זוהי שעה מתוקה של שקיעה
2/9/08 | 1340 צפיות
פוסטים אחרונים
כי בעצב תלדי בנים ובנות
את השורות הללו כתבתי באחד מימיו של סתיו 2007. בחרתי לכלול אותן בספרי (שיראה אור בקרוב) משתי סיבות : . האחת : להמחיש בפניכם את השפעתן העצומה של מילים הנכתבות שחור על גבי לבן. השניה : ללמד אתכם דבר או שניים בדבר כוחם של הכמיהה, האמונה, והרצון. . "אוקטובר 2007. הימים הם ימי סתיו בתולי ומזג האוויר המדהים ששורר כאן בתקופה הזו של השנה - מוביל אותי אל המקום בו אני מקבל את מרבית ההשראה לסיפוריי - אל הים האדום ואל עוד שקיעה מרהיבה. המחשבה שבעוד שבועות ספורים לא אהיה חלק מהנוף הזה - מעוררת בי עצב, אך מצד שני - אני עוזב לטובת הייעוד בו בחרתי, לטובת השליחות שמעניקה לי סיפוק עצום ואשר העניקה עד היום - חומר למחשבה לאלפי אנשים. לא רחוק ממני יושבות שתי משפחות, ילדים ערומים משתובבים להם בחול, מגרפה, דלי, ארמון קטן עליו צדפים בצבע שמנת, ילדים נטולי דאגות, ילדים שטרם נחשפו לעולם המטורף והחומרי בו הם חיים, מציאות מטורפת שהתחרותיות בה רק הולכת וגוברת. חמישה צעדים ממני עומד אב כשעל כתפיו מונחת בתו בת השנתיים. פתאום אני מתמלא בעצבות שמשקפת לי את היום בו אהיה גם אני אב, עצבות על חוסר יציבותי שתקשה עליי להרים את ילדיי על כתפיי בהיותם גוזלים קטנטנים. למזלי, התחושה המלנכולית הזו נמוגה ברגע בו עולה לתודעתי המחשבה שלמרות המגבלה השולית הזו - אזכה להיות אב למופת שיגדל את ילדיו במסירות אין קץ ויעניק להם דברים נפלאים אחרים. . חכמים ממני אמרו בעבר שהכל עניין של פרופורציה ושכאבו של האחד שונה מכאבו של האחר. הפרופורציה הזו הזכירה לי את סדרת הטלוויזיה המרגשת "אמא יקרה לי", בה יצאה העיתונאית מיקי חיימוביץ' למסע אינטימי ומרגש, בעקבות נשים המוכנות לעבור דרך קשה ומייסרת על מנת להגשים את החלום שבסופו יחבקו ילד. (הסדרה אגב תשודר החל מהערב בערוץ 10 - שידור שני) . הסדרה תעדה רגעים דוקומנטריים נדירים ומרתקים, של נשים וזוגות המנסים בדרכים שונות להביא ילד לעולם, ועסקה בשאלות שנוגעות בצורך ובמניעים שלהן להפוך לאמהות. חלקן עברו תהליכים רפואיים פולשניים, חלקן סיכנו את בריאותן, את יחסיהן עם בני זוגן, נסעו לצידו השני של העולם ובלבד שבסוף המסע ישמעו את הקול הקורא "אמא". . בעודי נרגש מסיפור חייהן של אותן נשים, יצא לי לחשוב על בחירתו המוזרה של האל, למי כן להעניק את פרי האהבה ולמי לא, תוהה על האופן החד בו בוחר הוא לגזול מאותן אימהות את הזכות הכל כך טבעית ולגיטימית להביא ילד לעולם, ומתחיל להבין, ואולי בעצם לא, את אותה אמרה תנכית "נסתרות הן דרכי האל". . אמנם בשונה מהמקרה המדובר אבל כמעט בדומה לאותן נשים, גם אני חייתי שנים ארוכות בכמיהה בלתי פוסקת לזוגיות, לחיי חברה עשירים ורבגוניים, לעצמאות קיומית בעלת אמצעים בלתי נדלים, ולהכרה באדם הנוסף שבי - אותו אדם שנמצא מתחת למעטפת העבה של הנכות הפסיכולוגית, שהפכה לחלק בלתי נפרד מהדמות הרחוקה שהייתי בזמנו. למרות אותה מעטפת עבה שדמתה ל"קליפת הפומלית", היה בי אדם נוסף, אדם שלעולם לא הפסיק לחלום, לרצות, לקוות ולהאמין שיבוא יום ויהיה טוב יותר. כוח הרצון ליווה אותי לכל אורך הדרך ואפשר לי להיות נאמן לאופטימיות ולכמיהה עצומה לשינוי בחיי האישיים, שינוי אשר יהפוך אותי ביום מן הימים לאדם רגוע יותר, שלו יותר, אדם בעל שמחת חיים אשר יודה על זריחה חדשה ועל עוד יום חדש בעולם הנפלא בו אנו חיים. . אשקר אם אומר שיש לי מושג מה עוברות אותן נשים בדרכן הנאמנה למען יהפכו לאמהות ביום מן הימים. המעט שאני יודע - מצביע על ביוץ לא סדיר, בדיקות פולשניות, הפסד ימי עבודה, טיפול הורמונאלי ממושך, טיפולי פוריות מתישים שחלקם מובילים למשבר משמעותי במערכת היחסים (ישנו אף מחקר המצביע על סיכוי לבגידה של אחד מבני הזוג במהלך הטיפולים), ועוד דברים נוספים המצריכים חוזק נפשי עצום. . למרות המסע המתיש הזה - אל תחדלו מלקוות, אל תחדלו מלהאמין, אל תוותרו על זכותכן הטבעית להיות אימהות ביום בן הימים. מהלו את האמונה הזו בכמיהה בלתי פוסקת ליום בו תחתלו את ילדכם, גם אם בסופו של דבר יהיה זה ילד מאומץ. כוח הרצון - שהוא תכונה חיונית לחיים של הגשמה - יעמוד לצדכן ויעניק לכן כוחות שלא האמנתן שהוא מצוי ברשותכן. עליכן רק להמשיך ולהיות נאמנות לאותה התקווה שתוביל אתכן בסופו של דבר לאותו יום מיוחל. . אני מודע לקשיים, מודע לבירוקרטיה, מודע לתשישות, מודע לסבל ולשאר ההליכים המייגעים. לעתים נדמה לנו שמאותו מקום חשוך, קשה מאוד לראות אור ולקבל בשורה נעימה ומיוחלת בה ניתן יהיה להיאחז. אך כשם שבלילה חשוך ישנם כוכבים המאירים לנו ממעל, כשם שזריחת החמה מתרחשת מיד עם שקיעת הלבנה - כך לעולם אל תשכחו שביום מן הימים, בסופו של תהליך - תזכו למשש את בטנכן, "ליהנות" מבחילות, לחוש את תזוזות העובר, להביט בפניו בזכות הטכנולוגיה המתפתחת, לחבקו כאשר יונח על החזה מיד לאחר הלידה, להניקו, לגדלו, ולחנכו למצוינות. . כולי בטחון שגם אותן נשים שהטבע לא עשה עמן חסד ואשר יבחרו באימוץ - גם הן ייהנו לא פחות מהמסע המרתק והמרגש שיחל עם סיומו הארוך של אותו הליך בירוקרטי, המסע הנפלא שיעניק לחייהן משמעות ויקנה לילדם חיים טובים אותם לא יכלו לקבל מאמם הביולוגית. . "אין חלומות בלתי אפשריים, ישנה רק הראייה המוגבלת שלנו לגבי מה שאפשרי..." (בת' מנדי קוני) " . ------------------------------------------------------------------------------------------------------- . את הפוסט העליתי לראשונה ב- 29/02/08, ימים ספורים לאחר פתיחת הבלוג שלי בקפה. עקב מפגש מרגש שהיה לי לאחרונה - בחרתי להעלותו שוב מתוך רצון לחזק את ידיהן של הנשים עליהן מדברות מילותיי. . ( © כל הזכויות שמורות לאייל סבג ) . תודה לקסם על התמונה.
|
תגובות אחרונות
-
...Blue
בתגובה על הזמנה להשקת ספרי השני 'להביט לפחד בעיניים ולנצח'
-
עינת:)
בתגובה על אחד הרגעים שגורמים ללב לפעום בחוזקה
-
יעלי 65
בתגובה על מוקדש לך, ילדה קטנה שלי
-
אסקרינה
בתגובה על אהבת אב
-
דליה אלעזר
בתגובה על אחרי 17 שנים, אריאלה ממפעל הפיס טילפנה גם אליי
-
לוטרה
בתגובה על חלומות של גוזלים / מוקדש לשחר גרינשפן, ולמשפחתה
תגובות (31)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אלה יקרה,
.
בכל פעם שאת מבקשת להניח את מכחול מילותייך
על רשמיי, אני נרגש כאילו מדובר במחמאה עמוקה
שהגיעה מאחת הנוכחות בהרצאותיי.
.
בסופו של דבר הנחישות הרצון והכוח ההתמדה
מנצחים...
.
כמה אמת הנחת כאן. לחיי הנחישות והאומץ ללכת נגד
הזרם.
המון תודה, על רגישותך כמו גם על מי שהנך.
סופ"ש נעים.
פעם בכמה זמן אני בוחרת לבוא ולקרוא את המילים הנוגעות שאתה מעלה.
הרגישות שבכתיבה שלך מטלטלת מרגשת וכנה.
יודעת מה זה לרצות כל כך משהו ואין דרך להשיג
אבל גם יודעת מה זה לא להפסיק לחלום
בסופו של דבר הנחישות הרצון והכוח ההתמדה מנצחים.
כשנאמר לי שאנשים לא משתנים , לא הגבתי
כי ראיתי את השינויים ולא מצאתי לנכון להוכיח את עמדתי.
יש לי עוד הרבה מה לכתוב
אבל אני מעדיפה להפסיק כאן.
תודה לך על הפוסט המרגש והמחזק .
אלה
לך אני מאחלת חיים מלאי קסמים
תמין ויום יבוא את אשר אני מרגישה
המון תודה מיכלי וברוכה הבאה אל מילותיי.
קסם של בוקר ויום פורה.
ילנה יקירה,
.
הרשי לי להשאיל קומץ ממילותייך ולומר
שגם אני נותרתי אלום לנוכח התגובה המרגשת
שהנחת כאן.
שמח שהעזת,
שמח שלא ויתרת,
שמח שלעולם לא הפסקת לחלום,
ועוד יותר שמח שהגשמת,
אשרי המאמין, השואף, המבקש וההולך אחר לבו וחלומותיו.
ריגשת אותי ועל כך תודתי הכנה.
קסם של יום.
אתה מאוד מרגש ואותנטי.
תודה על השיתוף
גל יקרה,
מי כמוני יודע עד כמה הנושא הכאוב הזה נוגע בך
באופן אישי. הדרך אמנם לא קלה אך באותה נשימה -
היא לא בלתי אפשרית.
מצטרף לאיחולייך בנוגע למציאת כוחות הנפש כמו גם
ההתמודדות. שרק יהיו חזקות וידעו ימים יפים של אמהות.
המשך שבוע נעים ותודה על מילותייך.
פשוט אין לי מילים
אני אישית עברתי דרך לא קלה לא כזה נורא אבל נפשית לא קל
כאשר היתי בת 19 (ובידיוק הכרתי את בעלי וכאשר רציתי שקשר שלנו יעבור לשלב רציני יותר ניגשתי לרופא וביקשתי שיתן לי גלולות.
עשה לי בדיקות כדי לברר אם אפשר ומפה לשם גילו לי ציסתה
קבנו לניתוח ובגלל בירוקרתיות ישראליות יתגלה שאני לא שייכת לכללית אלה לאומית ואז ביטלנו ניתוח כי מין הסתם צריך טופס 17
ובינתיים עברו כ4 חודשיים והציסתה אצלי גדלה וגדלה.
כאשר הגעתי לניתוח סוף כל סוך אמרו לי שציסתה הוטפת לי את החצוצרה והשכלה ויכול להיות שיצטרכו לכרות לי.
היתי סך הכל 19 מה ידעתי שאלתי האם אם אחת אצליח להביא ילדים לעולם עמרו לי שהסיכויים הם50%
אין מה לעשות אמנתי בו
לאחר ניתוח אמרו לי שלא נגעו לי בכלו את הציסתה הצליחו להוריד ועכשיו זה רק לקוות מכיוון שאני צעירה שהגוף ייטפל בעצמו.
וכאשר אתה צעיר ומאמין בכל מה שלימדו אותך זה רק לאמין אז אמנתי.
ובגלל אותה אהבה כלפי ילדים למדתי לקורס מטפלות ונהיתי למטפלת בילדים בגני ילדים שגרם לי להבין שאין אושר יותר גדול מאשר ילדים.
כל כך רציתי
ונחשו מה קיבלתי בת מתוקונת ואחריה ,לאחר 3 שנים הגיעה עוד אחת
וזאת הכל בזכות שהמנתי שאצליח להיות אמא טובה
בהצלחה לכל אחת שרוצה
ולך אייל אני מיחלת את אשר אני ארגשתי כאשר הן נולדו.
כאשר אתה רואה את ילדיך גדלים אתה שוחכ מיכל הכאבים
ואם תרצה להרים אותם אתה תצליח
ארי יצלחתה בכל כך הרבה מובנים איפה שאולי אחרים מזמן היו נופלים ותמין לי זה קטן עליך
בהצלחה מכל הלב
היי אייל,
אתה יודע כמה הנושא שהעלית חשוב לי ונמצא במרכז חיי.
הלוואי שכל הריון היה מסתיים בלידה . הדרך היא בהחלט לא קלה ולפעמים מלווה בשיברון לב נוראי.
מאחלת לכל אותן נשים שתמצאנה את כוחות הנפש להתמודד עם הדרך הלא קלה .
והלוואי שכל אחת ואחת שמשתוקקת כל כך להחזיק תינוק חי ובריא תזכה להגיע לכך ובמהרה.
זה שאני תמיד נרגש לראותך בין מילותיי כבר אמרתי ?
אז אני אומר שוב !!!!!
תמיד כיף לארח אותך...תמיד :)
קסם של שבת הילה.
!!!!
וואללה ?!
למה לא אמרו לי ?
:)
שבת טובה
זה שאתה רגיש בצורה מדהימה כבר אמרתי?
אז אני אומרת שוב!
כל פעם כיף לקרוא מחדש...
נושא קצת כאוב, אבל לא הייתי סוקר אותו אלמלי
הנחתי קורטוב של אופטימיות בחיקו.
בהצלחה לחברתך, מעומק לבי.
שמח שהתחברת למילותיי ותודה על תגובה רגישה.
}{ סופ"ש מחבק.
כאלו הן מילותיי...לרוב מעלות חיוך לאחר
דקות ספורות של עצב :)
לחיי האופטימיות והחיוך שלעולם יהיו חלק ממך.
תודה מיטלי. סופ"ש נעים.
מדונה יקרה,
תגובתך הכנה ריגשה והפעימה לא פחות.
המון תודה. לעולם אשתדל להזדהות ולגלות רוך והבנה.
קסם של סופ"ש.
נוכחותך בין מילותיי עולה על כל מילה שתבקש
להניח כאן.
תודה אסף. ריגשת בתגובתך הכנה, מאוד.
סופ"ש לוטף.
ידידי היקר,
המון תודה על מילותיך החמות. הייה בטוח שהן
יהיו חקוקות על לבי לנצח, עדות לעוצמתן.
סופ"ש נעים.
כן....בת זוגי תמיד מזכירה לי את העובדה הזו שמירקרתי.
כנראה שמילותיי נכתבו ברגע של חולשה.
תודה תמרי. נרגש על שריגשתי. סופ"ש חמים.
נ.ב.-באשר לסעיף ב' - את מוזמנת לעשות זאת גם בפרטי :)
מרתקת נוכחותך בין מילותיי :)
תודה דפנוש. סופ"ש יפה.
עולמן אכן לא פשוט. מקווה שמילותיי יחליפו
את כאבן בחיוך אופטימי שבחיקו תקווה.
תודה, חברה שלי. יום נעים.
כאבי הוא השתקפות של מיליוני נשים שמתמודדות עם
ההתשה הזו - יום יום. מי יתן ואטע בהן קורטוב של
אופטימיות.
תודה יקירה וסופ"ש מדהים.
קראתי את הפוסט בצהרים, סגרתי, חשבתי, נאלמו מילותיי
חזרתי שוב קראתי ושוב אין לי מילים.
נושא קצת כאוב כי חברה קרובה עוברת משהו דומה
ובכלל כל נושא הילדים מאוד קרוב אליי....
שמחה שכתבת זאת, ותודה על רגישותך.
חיבוק אליך.
כמה זה רלוונטי לחיי כרגע
אין לך מושג...
גררת אותי למחשבות שלי
נעצבתי מעט...ואז חייכתי שוב
:)
בתור אחת שילדה בעצב בנים, ועוד פעמיים... (וכמובן שהעצב מתייחס לכאב שבלידתם, ולא לשמחה החובקת-כל על עצם קיומם) - התרגשתי ונפעמתי מהרגישות שלך, מההזדהות, מרוך וההבנה.
תודה, איש יקר.
אין לי הרבה מילים הפעם,
אני פשוט נפעם מרגישותך ..
שמח שהעלית שוב, כי אז לא קראתי ..
ערב נפלא חבר :)
ג'ורג' ברנרד שו כתב,
מרגש מותק.
מאד.
ואחרי ההתרגשות..
א. תמיד תוכל להרים על כתפיך כשאתה יושב ((:
ב. יש לי מה לאמר על 'נסתרות דרכי האל' לגבי מי כן ומי לא
תזכה להיות אם. לא כאשה, אלא כילדה. אבל נשאיר את זה לפוסט אחר..
ג. אוהבת אותך.
מרתק....
בפוסט הזה, אני חשה את האהבה והיזדהות שלך עם הנשים, ואתה מצליח להכניס אותנו לעולמן הכאוב.
מרתק
כאבך הוא התבקעות המעטה המגונן על הבנתך .
כשם שגלעין הפרי נבקע למען יחשף לבו לחמה ,
כך עליך לדעת כאב .
קבל את חליפות עתי לבך ,
הרבה מכאבך , אתה בחרת בו .
ח'ליל ג'ובראן