שלוש מחשבות על אהבה

לצפייה במסך מלא

שלוש מחשבות על אהבה

‎32

תכנים אישיים

65 תגובות יום שלישי, 28/10/08, 20:28

הדברים שגבר יכול להיות בשביל אישה

נהוג לחשוב שיחסים בין גבר לאישה הם ניגון ג'אז עליז ורב וריאציות, אלתורים ואפשרויות. אני חושב שפחות. למעשה אני חושב שבעיניי אישה יש רק ארבעה דברים שגבר יכול להיות (אף אחד מהם לא קשור למשך הזמן שהשניים מבלים ביחד):

1 - המסתבך (זה שמתחיל ולא נשאר) (כי זה מסובך)

2 - הזאב (ויני וידי ויצי) (ריגוש רב-עצימות וזמני)

3 - המבולבל (יקבל מה שמציאות תזרוק לו - סקס, קשר, נישואין, הריון, מאהבת, גירושין)

4 - יקר המציאות/המושלם - זה שאוהב ונשאר לתמיד (איתן, או במחשבתן) (סוגד לייחוד, מבין את השיגיונות ומחבק את הפגמים) (ומרטיב).

אני חושב שלפני שאתה מסיים להגיד "היי" הן יודעות מה אתה, לפחות בשבילן. לעיתים רחוקות מאוד זה משתנה אחר כך. וגם אם גבר מסוים יכול, במהלך חייו, לעבור בין תחנות, מטבעו הוא משויך באופן מובהק יותר לקטגוריה אחת. הוא בדרך כלל גם יודע לאיזו.

אהבת חליפין (exchange) ואהבת נמצא (being)

יש שני סוגים מרכזיים של אהבה, המתקיימים בוזמנית אך בלא חלוקה דיכוטומית ביניהם, אלא עם פריסה מדורגת בין שני קטבים. בנוסף, אין אהבה שמייצגת אחת מהסוגים באופן מובהק - רוב האהבות הן עירוב של שניהם.

אהבת חליפין (או exchange"") היא סוג האהבה שמכתיב העברה מתמדת של כדור דמיוני - רגשי, מיני, קוגניטיבי, בין שני האוהבים. זאת אומרת שכל פעולה או מחווה מצד אחד האוהבים צריכה להיענות בפעולה או במחווה-שכנגד. בסוג הזה של אהבה צריכה להתנהל העברה מתמדת של הכדור האמור בין שני האוהבים, וכל הפסקה או שיהוי של הexchange נחשבים כהפרה של החוזה הבלתי כתוב ביניהם. בסוג הזה של אהבה על האוהבים להיות ערים למתי הכדור נמסר לעברם, כדי שיוכלו למסור אותו בחזרה בעצמה ובתיזמון ההולמים את הדרך שבה הכדור התקבל אצלם.

אהבת נמצא (או "being") מבוססת, בעיקרה, על מודל פשוט יותר של יחסים: האהבה, במקרה הזה, מתנהלת בשני ערוצים שזורמים במקביל, מתוך קירבה קבועה ורגש שייכות הדדי עמוק עם האוהב/האהוב. כאן אין העברה רצופה של כדור רגשי, מיני או קוגניטיבי, וכל צד רשאי גם לנקוט כמה מחוות שיאבה (כדרך לביטוי אישי, ולא כמסירה של כדור לצורך קבלה בחזרה) וגם להחליט אם, איך ומתי להשיב עליהן.

אני חושב שאינסטינקטיבית, רוב האנשים יחשבו שמודל החילופין הוא מה שקורה בזמן ביסוס ההיכרות, ואהבת הנמצא מחליפה אותו בהדרגה, עם התגברות הביטחון והנינוחות בקשר. אני לא בטוח שזה נכון, מאמין שזה הולך יותר עמוק לאופי הבסיסי של האדם. אני גם חושב שגברים ונשים מתחלקים בצורה לא שווה בין שני סגנונות האהבה האלה, אבל אני אשאיר לכם לנחש איך.

סקרלהט ג'והנסן ולאונרד כהן, או מדוע אהבת אמת כל כך נדירה בזמנים שלנו

בלי להיות חוקר מח או התנהגות, ניתן לומר די בבטחה כי יש הבדלים פסיכולוגיים בין גברים לנשים, ויש הבדלים בין הצרכים שלהם והציפיות שלהם מבן/בת הזוג - לאו דווקא הקיים, אלא בן/בת הזוג ה"אידיאי", הטוב ביותר האפשרי. הפנטזיה.

השוויון, והדחיפה לשוויון (בלי להיכנס לאם שוויון בפני עצמו הוא טוב או רע, בתחומים כמו הגשמה עצמית, עבודה וחופש מיני) פוגמים ביכולת שלנו לקבל את המודל האידיאי מהמציאות. בלי להיות קרובים למודל אידיאי אנחנו לא יכולים לאהוב באופן שעוצר את נשימתנו. ואל תצעקו עליי. תסתכלו על עצמכם ועל מה שאתם מייחלים לו. אני אסביר למה:

אהבה נשית כרוכה באופן בלתי ניתן לניתוק בהערצה. אישה לא יכולה לאהוב באמת, לאורך זמן, גבר שאת היכולות שלו (ולא חשוב כמה מהן או באיזה תחום) היא לא מעריכה באופן כמו-דתי. מאותה סיבה היא גם צריכה להאמין בו באופן כמו דתי (ואני מדבר על מודל בריא ונמשך של מערכת יחסים, לא על עיוותים ווריאציות). באופן דומה, או כמענה לצרכים של האישה במובן הזה, כדי להרגיש נאהב, וכדי לאהוב באמת בחזרה, גבר צריך להרגיש שמעריצים אותו.

אהבה גברית מהולה בלא הפרד בסגידה. גבר לא יכול לאהוב באמת, לאורך זמן, אישה שהוא לא רואה בה, בתכונותיה, ביופיה, משהו על טבעי, או חוץ טבעי. משהו, קטן ונוכח רק ברמז ככל שיהיה, שהוא נקי מסייגי-אנוש (קנאה, חמדנות, רוע לב, צרות עין וכו') ואלוהי. וזה לא יכול להיות דבר שהיא השיגה בכוחות עצמה: הישג יכול לגרום להערצה, אבל לא לסגידה. הערצה היא דגם אהבה נשי שאיננו מתאים לגבר, וזו הסיבה מדוע אישה משיגנית או מצליחנית לעולם אינה תחרות לאישה שיש בה משהו שסוגדים לו – יופי, נדיבות או חמלה אינסטנקטיביות, אהבת הטוב, וכיוצא באלה. גבר משיג, לעומת זאת, נחשב יותר מגבר יפה או מסביר פנים, גם בעולם שמכור ליופי.

גבר זקוק למשהו יפה או טוב ממנו כדי שיאהב אותו. אישה צריכה, כדי לאהוב, משהו חזק וגדול ממנה. אבל השוויון שולל גם מגברים וגם מנשים את דפוס האהבה הטבעי להם, מכיוון שאין מקום להעריץ את מי שאת יכולה בדיוק טוב כמוהו, ואין הגיון בלסגוד למי שדוחה בשתי ידיים את תפקיד הטובה/יפה-יותר ממך (במובן של ייצוג משהו נעלה).

עם מה אנחנו נשארים? עם תמהיל של חיבה, משיכה מינית וכימיה כללית. חדשות חדשות, זה לא מספיק. הגבר צריך לסגוד, האישה צריכה להעריץ. ככל שאלה ידהו החוצה מחיינו, האהבות שלנו תלכנה ותתקצרנה והשותפים הזמניים-מראש שלנו לאקספרימנט הגדול של המרת הסגידה וההערצה במשהו מכני, ביהוויוריסטי, מיידי, ילכו ויתרבו, למגינת לב כולם.

תוספת מאוחרת: מוזמנים לבקר בפוסט ההמשך - עוד שלוש מחשבות על אהבה

דרג את התוכן: