בכנס "תנו למורים ללמד", שנערך היום, הובאו בפני הנוכחים דוגמאות רבות לחוסר יכולתם של המורים ללמד, עקב היעדר משמעת מוחלט מצד התלמידים. בהקשר זה רציתי לספר משהו מנסיוני.

.

לפני כמה שנים הייתי "אורח לרגע" במערכת החינוך, כאשר התבקשתי ללמד, במשך כמה חודשים, בכיתה י"א תקשורת.

.

לצורך כך הוקצו לי שתי כיתות, כיתה אחת היתה גדושה ב40 נערים ונערות בני 17 וכיתה שנייה הכילה 20 בלבד.

משום מה, אותו מורה (אני), אותה שכבת גיל, אותו בית ספר, אותו רקע סוציו אקונומי - ובכל זאת התחושה שהיתה לי, בעת שלימדתי בכיתה הגדולה, היתה שלא בכיתה אני עומד אלא מול "מפלצת" בעלת 40 ראשים.

.

אי אפשר היה  להעביר שום חומר בכיתה. כל הזמן היה צריך להתעסק עם בעיות של משמעת, חוצפה והשד יודע מה.

.

בהתחשב בהרגלי המשמעת של התלמיד הישראלי הממוצע, הגודל של הכיתה היה בלתי סביר לחלוטין. אם היית צריך להתעסק עם תלמיד או שניים שהפריעו לך, בינתיים כל הכיתה היתה צריכה להמתין ואז במקומות אחרים הילדים התחילו לדבר ולהתעסק בעניינים אחרים. גם חוט המחשבה שלי נקטע. לא תמיד הצלחתי לחזור לנקודה שבה הפסקתי, לא תמיד הצלחתי להמשיך וללמד את החומר שכבר הכנתי.

.

פתאום, לתדהמתי, מצאתי את עצמי עם קול צרוד, מלא כעס וחימה ועם רצון כמעט בלתי נשלט לצאת מחדר הכיתה ולעולם לא לחזור לשם.

.

והינה, באותו בית ספר בכיתה האחרת, זו שהכילה 20 נערות ונערים בלבד, אותם שיעורים בדיוק זרמו בכיף.  יכולתי להציג לתלמידים לא רק את חומר הלימוד העיקרי אלא גם לגוון אותו בדוגמאות נפלאות.וזה  היה כיף גדול, אני נהניתי שם מכל רגע ולדעתי גם התלמידים.

.

אחר כך, כאשר הסתכלתי על העניינים מנקודת מבטו של התלמיד הממוצע, בכל אחת משתי הכיתות שלימדתי, אין לי ספק שבכיתה אחת נחשבתי ל"מורה גרוע ביותר" כזה שלא יודע ללמד, שאין לו שום דבר מיוחד להגיד, שרוצה להעביר את החומר באופן הכי יבש והכי משעמם, ולהסתלק מייד... בקיצור "מורה סתום".

.

ואילו בכיתה השניה נחשבתי ל"מורה כוכב" אחד שלא מפסיק לרתק את התלמידים שלו ולהביא להם עוד ועוד סיפורים מעניינים.. ולגרום להם להתאהב בחומר..

.

מסקנתי מכל זה היא ברורה - מעכר לעניין היעדר המשמעת והחוצפה, אם החברה הישראלית רוצה לגדל דור חדש וטוב של אזרחים חייבים מייד, כפרויקט לאומי ראשון במעלה, לצמצם את מיספר התלמידים בכיתות ל20 עד 25 ילד מ ק ס י מ ו ם.

.

לא פר ולא הוגן לצפות מאדם שקוראים לו "המורה" שיעמוד יום יום מול מפלצת של 40 ראש ועוד שיצליח לחנך ולאלף אותה למשהו. כי זו בפירוש משימה בלתי אפשרית. ...אלא אם כן נחליט להנהיג כאן, בבתי הספר שלנו, "משמעת ברזל" נוסח סינגפור.

.

אבל היות ודבר כזה בטוח שלא יקרה אז קדימה - להתחיל להפשיר תקציבים, להתחיל לבנות כיתות חדשות ולהתחיל כבר כעת להכשיר גדודים של מורות ומורים.