נו, אז איתרע מזלכם להיות מוזמנים למסיבת יומולדת של חבר שלכם. זה יכול להיות חבר מהעבודה או חבר ותיק מהצבא, אבל לא אחד כזה ששייך לחבר'ה הגרעיניים שלכם. עכשיו, אותו חבר מחליט כמובן לחגוג את יום בריאתו באיזשהו פאב ואתם נקראים לדגל.

ביום ובשעה היעודה אתם מגיעים לאותו הפאב ומוצאים שם בערך 15 חבר'ה שלא ראיתם בחיים שלכם. רובם מחולקים לקבוצות של זוגות ובמקרים הנדירים אפשר למצוא גם קבוצות של שלושה אנשים שיושבים ביחד. הדבר היחיד שמשותף לרובם היא ההבעה שמרוחה על פניהם - הבעה של "איזה שיעמום, מתי כבר עפים מפה?"

אם שפר עליכם מזלכם, הגעתם ליומולדת עם בן או בת זוג, או שמצאתם בין כל האנשים מישהו שפעם הכרתם. אם, לעומת זאת, המזל שלכם אוהב לשחק איתכם משחקים מלוכלכים, אתם לא תכירו שם אף אחד למעט אותו חבר שהזמין אתכם. וכך, לאחר החיבוקים והנישוקים איתו אתם מתיישבים לבדכם ובעצם, לא יודעים מה אתם אמורים לעשות עכשיו. גם אם תהיו הטיפוסים הכי חברתיים בעולם, תהיה זו משימה בלתי אפשרית ליצור איזשהו קשר וורבלי עם אנשים אחרים בגלל המוסיקה הרועשת.

וכך, תוך כדי שאתם יושבים ותוהים, תגיע אליכם המלצרית ותשאל מה תרצו להזמין. עכשיו אתם, לא בא לכם משהו כבד ולכן תזמינו דיאט קולה או בירה אבל היא תגיד לכם שיש מינימום של 50 שקלים לאדם. רבע שעה אחר כך תלעסו את הצ'יפס מפלטת המטוגנים שהזמנתם בלית ברירה ותגניבו מבטים לעבר השעון כדי לראות אם כבר מנומס לקחת את הרגליים ולטאטא את עצמכם משם. כמובן שלא נעים לכם לבוא לחצי שעה וללכת, אבל החבר שלכם בכלל לא שם עליכם. הוא עובר בין האנשים ומוודא שכולם נהנים ממסיבת היומולדת המשגעת שלו.

באיזשהו שלב תחליטו שכבר אפשר ללכת, תיגשו לחבר ותרצו להיפרד אבל אז הוא יגיד לכם את המשפט הבא: "אחי תישאר, עוד דקה מביאים עוגה!". נגד משפט כזה אין מה לעשות ובמבט מובס תתיישבו בחזרה במקומכם, רק כדי לגלות שאותה "עוגה" היא למעשה פונדנט שוקולד אישי ומאעפן שעליו מתנוסס בגאווה - זיקוק.

אז אנא, אנשים יקרים. אם בכוונתכם לחגוג את יום הולדתכם בצורה כזו, חישבו שנית. מה רע באוסף של חברים קרובים בבית עם קוסם ושקיות? תודה.