| על מה כתבתי, על מה אני כותבת עכשיו, מהי השקפת העולם שלי ככותבת?
כמה מכם שאלו אותי על הספרים שכתבתי. יחד עם רשימת הספרים חשבתי לצרף תיאורים קצרצרים של הספרים ואת השקפת עולמי ככותבת אנתרופולוגית.
הספר האחרון (והמון מאמרים) עוסק במכון לרפואה משפטית באבו כביר , שנכתב אחרי שנים רבות של מחקר במקום הקשה, המדמם (תרתי משמע) והמרתק הזה. פעם אספר לכם על הספר הזה.
הספר הראשון שלי "אהבה התלויה בדבר," (ובאנגלית "Conditional Love") מנסה לבדוק את המיתוס הידוע של אהבת הורית כאהבה שאינה תלויה בדבר, ולטעון, להיפך, שאהבה הורית תלויה גם תלויה בדבר. הורים נוטים לדחות ילדים שאינם "מושלמים", ילדים בעלי "פגם", במיוחד אלו שמתבטאים באופן חיצוני. ילדים "לא מושלמים" גוררים לעיתים קרובות תגובה של דחייה והדרה. כל הורה, גם ההורה הביולוגי, אמור להחליט אם "לאמץ" את ילדו, דבר שמבוסס על בדיקה מרתקת של חיצוניותו של הילד. והיה והילד "היפה" אומץ, הוא נאהב, דמיונו לאחד או יותר מבני המשפחה מודגש, וכדו'. אם הילד לא "מאומץ", הוא נדחה ומודר מטריטוריות משפחתיות פיזיות וממרחבים נפשיים. הספר נע על שני צירים—אהבה אימהית או הורית, והגוף. כל אחד מהפרקים מעמת את חשיבותו של הגוף, או חלקים גופניים מסוימים, לקומוניקציה האנושית.
ספרי השני "הגוף הנבחר: הפוליטיקה של הגוף בחברה הישראלית", יצא בקרוב בעברית. עד כה הוא יצא רק באנגלית בהוצאת סטנפורד. The Chosen body: the Politics of the Body in Israeli Society "הגוף הנבחר" הוא הגוף הישראלי היהודי, הגברי, (בד"כ בהיר -אשכנזי?- והטרסקסואלי), השלם והמושלם מבחינה גופנית. לטענתי, זה התסריט הבסיסי של החברה הישראלית. הגוף המושלם (ובהקשרים מסוימים הלא יהודי או הלא אשכנזי) --מודר ונדחה. החברה הישראלית אינה סובלנית כלפי אי מושלמויות – הנה, במרחב הציבורי שלנו אנחנו לא רואים נכים. גם את נכי המלחמות. הנכים "סגורים" בטריטוריות של נכים ואין להם אפשרות להתערבב בטריטוריות של "בריאים". הטענה הכללית שלי נסמכה על תוצאות מחקרים שלי ושל אחרים על פני מחזור החיים. הראיתי כיצד קיימת היררכיה של גופים בחברה הישראלית, החל מלפני לידתו (תקופת ההיריון), ועד אחרי מותו של הישראלי.
אנתרופולוגיות רבות חוקרות את הצד החלש, לעיתים הקורבן, ביחסי הכוח. בניגוד לכך, אני מתעניינת "בחדירה לתוך מוחו" של החזק, בניסיון לקדד כיצד פועל "הרע", בעל הכוח, זה שלמעלה—"הממשלה", שירותי הביטחון, הצבא, הרופאים, ההורים, ועוד ועוד. כל אחד מהמחקרים שלי עסק ב"אנתרופולוגיה מלמעלה למטה" הזו (כך מכנים אותה) שכוללת כמובן ביקורת כלפי הגוף הפוליטי, בעצם היותו גוף פוליטי. לא כלפי נציגי מפלגה מסוימת. המזג המחקרי שלי כולל גם משיכה לקצוות הקיום האנושי. למקומות של –"על פי תהום". לשאלות קשות.
הארכתי יותר משהתכוונתי. ואפילו לא נגעתי במה שאני עושה כרגע.
תודה על ההקשבה-
מאירה
|